חיפוש
  • דף הבית
  • מאמרים
  • מיינדפולנס ויצירה בטיפול: תרומה לוויסות רגשי בקרב ילדים, הורים ומטפלים

מיינדפולנס ויצירה בטיפול: תרומה לוויסות רגשי בקרב ילדים, הורים ומטפלים

פורסם על ידי שרית זלצר

מבוא

מטרת המאמר הנוכחי היא לתאר את התרומה שבשילוב תרגול מיינדפולנס ויצירה בטיפול, כדרך ליצירת וויסות רגשי ושיפור היכולת לאיזון הנפשי. אינטגרציה זו יכולה לתרום רבות לאנשי מקצוע בתחום הטיפולי, למדריכים וגם להורים, בפיתוח 'Growth mindset', ביסוס תשתית ויצירת תנאים מתאימים ללמידה ופיתוח מיומנויות בין-אישית. קשיבות (מיינדפולנס) היא מיומנות שמוכחת מחקרית כמסייעת בהפחתת לחץ ובהתמודדות עם חוסר בוויסות רגשי (Davidson & Begley, 2012 ; Williams & Penman, 2011). ידוע כיום כי קשיבות תורמת לפיתוח מיומנויות תקשורת ובהירות מחשבתית, דרך שימת לב מכוונת ולא שיפוטית לתחושות, מחשבות ורגשות בזמן הווה (Kabat-Zinn, 2003). לצד תרומת של הקשיבות לויסות הרגשי, גם השימוש באמצעי הבעה ויצירה מאפשר ביטוי ומתן משמעות לתחושות ורגשות. שילוב של כלי קשיבות ויצירה בטיפול רגשי מרחיבים בצורה משמעותית את האפשרויות של המטופל להבעה רגשית, גישור בין הקונקרטי והסימבולי, חיבור בין העולם הפנימי והחיצוני ומקלים על המעבר בין מרחב פנימי שהוא לעתים אמורפי וכאוטי, לבין המרחב שבחוץ. גישור זה מאפשר לפרט להיות מושקע בחוויה ובו זמנית להיות עד לה ולהבתנון עליה ממרחק מסוים. שימוש חוזר בכלים אלה במסגרת טיפולית, עשוי לתרום במידה רבה להפחתת חרדה וליצירת רגעים של וויסות רגשי והתנהגותי במהלך מפגשים טיפוליים, בהם המטפל והמטופל חווים חוויה משותפת (אוגדן, 2003).

על גישת המיינדפולנס

מיינדפולנס היא גישה המבוססת על מקורות מן הבודהיזם. שילוב מיינדפולנס בטיפול נפשי פותח כהתערבות טיפולית לפני כ-40 שנה על ידי פרופסור ג'ון קבט-זין (Kabbat-Zinn, 2003). קבט-זין טען כי מיינדפולנס היא דרך להיות נוכח; להיות בחיבור ובאיזון עם הגוף והדברים שנכנסים ויוצאים ממנו. אין הכוונה כאן בתרגול כאימון לקראת יעד מסוים, אלא היות נוכח לגמרי ברגע הזה המתגלה בפנינו (kabat-zinn, 1994). תרגול בגישת המיינדפולנס מרחיב את המודעות של המתרגל לרגע הזה ואת היכולת שלו להיות בנוכחות מלאה יותר, עם קבלה עצמית, לא שיפוטית. רפפורט (2014) מסבירה את המשמעות של תרגול המיינדפולנס דרך מטאפורה. אפשר לדמיין סערה, מצב בו יש רוחות, גשם ומערבולות. במרכז הסערה יש מקום המכונה "עין הסערה". האיכויות בעין הסערה הן של שקט, רגיעה ובהירות. תרגול מיינדפולנס כולל כניסה לעין הסערה, אל החלק בנו שיכול לצפות בסערה כמו שהיא, לזהות אותה מבלי להזדהות איתה ומבלי להישאב אל תוכה. תרגול המיינדפולנס עוזר לנו למצוא את המרכז בתוכנו שיכול לשאת את קיומה של המערבולת ולהיות עד לה. לצפות בסערה של רגשות, מחשבות, תחושות וכל היבט אחר של התנסויותינו, בקבלה של המצב כפי שהוא.

גישת הקשיבות, או המיינדפולנס, מקבלת בהדרגה תמיכה רחבה מצד הקהילה המדעית ומתבססת מחקרית על ידי מצבור ממצאים אשר מעידים על יעילותה כמאפשרת איזון מחדש במצבי קושי שונים ובאוכלוסיות שונות (Davidson & Begley, 2012). קשיבות מאפשרת פיתוח מיומנויות תקשורת, וויסות רגשי ובהירות מחשבתית דרך שימת לב מכוונת ולא שיפוטית לתחושות, מחשבות ורגשות בזמן הווה. בשנים האחרונות אף פותחו סוגים שונים של טיפול אשר משלבים בתוכם תרגול מדיטציית מיינדפולנס בעבודה עם מצבי מצוקה, חרדה ודיכאון, כמו גם במגוון מצבים נפשיים, גופניים ורפואיים נוספים (Davidson & Begley, 2012 ; Williams & Penman, 2011). ניתן למצוא מודלים רבים בשדה הטיפולי אשר שואבים השראה, כלים וטכניקות מגישת המיינדפולנס, ביניהם:

  • Mindfulness Based Stress Reduction) MBSR) - המודל המקורי שפותח על ידי ג'ון קבט זין, לטיפול בכאבי גב כרוניים. למודל הזה יישומים בתחומים רבים ויעילותו בהפחתת מועקה ושיפור איכות החיים זכתה לביסוס אמפירי נרחב (Kabat-Zinn, 2003).
  •  Mindfulness Based Art Therapy) MBAT) - מודל שפותח בשנת 2006 על ידי Monti et al בתור התערבות פסיכו-סוציאלית עם חולי סרטן.
  • Mindfulness Based Cognitive Therapy) MBCT) - שיטה שפותחה על-ידי הפסיכיאטר זינדל סגל, ביחד עם מארק וויליאמס, וג'ון טיזדל שהתאימו את תוכנית ה-MBSR לעבודה עם דיכאון.
  • Dialectical Behavior Therapy) DBT) - תכנית שפותחה על ידי פרופסור מרשה לינהאן לטיפול במטופלים עם הפרעת אישיות גבולית.
  • Acceptance & Commitment Therapy) ACT) - גישה שפותחה על ידי פרופסור סטיבן הייז (Hayes, 2004). עקרונות המיינדפולנס במודל זה נועדו לסייע למטופל לקדם תהליכי שינוי (mindful change), להיות במגע עם רגשות ולפעול בהתאם לערכיו (Hayes, Strosahl, & Wilson, 2012).

התרומה של קשיבות בטיפול הוכחה כרלוונטית למגוון רחב של מצבים המערבים סבל נפשי. ביניהם מחקרים בחנו תרומה של מיינדפולנס למצבי חרדה, דיכאון, מתח עקב מחלה, דחק פוסט-טראומטי, הפרעות אכילה, כאב כרוני, התמודדות עם מחלת הסרטן, לחץ דם גבוה ועוד מצבים רבים נוספים (Davidson & Begley, 2012 ; Williams & Penman, 2011; פרדס, א. ושיינמן, 2014). כמו כן, מיינדפולנס נבחן גם בהקשר של תפקודים מוחיים. העולם המחקרי מפתח פרוטוקולים ניסויים שבוחנים את תפקוד המוח בהשפעת מדיטציה ותרגול להפחתת לחץ (MBSR). כאמור, ניתן להגדיר מיינדפולנס כמדיטציה הממוקדת בהכוונת תשומת הלב, ללא ביקורת ועם חמלה, כלפי תהליכים פנימיים וחיצוניים המתרחשים ברגע ההווה. המודעות שמלווה את רגע ההווה, מאפשרת לפגוש כל התרחשות בסקרנות ובהתפעמות, כאילו הייתה זו הפעם הראשונה שאנו חווים אותה (Deyo, Wilson, Ong & Koopman, 2009). אסתר אליצור (2006) מתארת את התמורות המתחוללות כעת בגישה המשלבת מדיטציה כחלק מהטיפול הפסיכולוגי, כגישה ששואפת לטפח את היכולת להיות בנוכחות בלתי מותנית. על אף שעולם הפסיכותרפיה לא הלך תמיד לצד גישות בודהיסטיות, ניתן לחשוב על הקבלות רבות בין שני העולמות. למשל, "תודעת המתחיל" במונחי הזן, דומה במובנים רבים לעמדתו של ביון (1967) המזמין אותנו כמטפלים להגיע אל המפגש הטיפולי, "ללא זכרון וללא תשוקה", להשתהות במצב הריק, הלא יודע. 

על טיפול בהבעה ויצירה

ידוע כיום כי במטופלים מסוימים, תהליך יצירתי בטיפול מאפשר הגעה למקומות אליהם לא ניתן להגיע בטיפול הנשען רק על אמצעי הבעה מילוליים. שילוב אמצעי הבעה לא מילוליים באמצעים יצירתיים כגון: ציור, פיסול, משחק, נגינה, תנועה וכדומה, פותח ערוצים לביטוי עצמי ועוזר בפתרון קונפליקטים, פיתוח כישורים בינאישיים, שינוי דפוסי התנהגות, הפחתת לחץ, הגברת הערכה ומודעות עצמית (Emerly, Melinda J. 2004). מזה שבעים וחמש שנים, מאז החל השימוש באמנויות לריפוי, ככל שתחום הטיפול באמנויות על כל ענפיו מתקדם, חלה התרחבות במחקרים הקליניים בתחום (Fernos et al, 2008; Rappaport, 2014). כיום, נוירולוגים מאמתים את התועלת החיובית והשינויים לטובה במידת ההחלמה של הפרקטיקה, באמצעות בדיקות פעילות המוח, ניטור הלב ועוד סממנים פיזיולוגים שמאפשרים תיעוד ממוקד של התמורות המתרחשות בעקבות הטיפול (Rappaport, 2014).

קארל יונג, מהראשונים שביססו את הטיפול באמנויות כענף בתחום הפסיכותרפיה, גילה במחקריו מרחבים תוך נפשיים המחברים בין מציאות בעולם פנימי של החלום, הרגש והדמיון, עם עולם המציאות החיצונית של החשיבה הקונקרטית, הפעולה והיצירה בחומר. יונג מתאר תהליך של גילוי משמעות רגשותיו על ידי דימויים שמגלמים בתוכם גם את ההשפעה של הגילוי על מצבו הרגשי. לטענתו, כשהצליח לתרגם את רגשותיו לדימויים הוא יכול היה להגיע לרגיעה פנימית (יונג, 1993). מאז התפתחה והשתכללה ההבנה כי יצירה בתהליך טיפולי מאפשרת מפגש מעמיק וביתר תשומת לב, עם תכנים אשר לעיתים מעורפלים ובלתי זמינים לביטוי מילולי. ביטוי באמצעות אמנויות כמו חומר, צבע, כתיבה, משחק, תנועה וצלילים, מאפשר חיזוק של תחושת יכולת ושליטה (קניל, 2000). ילדים יוצרים אמנות מתוך צורך בסיסי וטבעי להתחבר ולבטא את עולמם הפנימי (Horovitz, Lewis, & Luca, 1967). לעומתם, למרבית הילדים על הספקטרום האוטיסטי, מושגים של חיבור רגשי וביטוי עולמם הפנימי, אינם כה נגישים או טבעיים (Green & Luce, 1996). לכן, דווקא עם ילדים אלו לטיפול ביצירה יש ערך מוסף משמעותי ביותר. מעשה היצירה מגביר ומעורר את תשומת הלב למתרחש בזמן הווה ולעשייה עצמה. ביטוי המצב הרגשי דרך העבודה מאפשר סובלימציה ופורקן מחד ומאידך בנייה, ארגון וסידור חדש. בין קצוות אלה, קיימות אפשרויות כיד הדמיון הטובה לבטא את הלכי הנפש ולבצע בהם באופן יצירתי טרסנפורמציה. במובן הזה, יצירתיות משלבת בין זיהוי מצב ותשומת לב למתרחש במערכת יחסים בזמן הווה, ובין תאום מובנה של התפיסה (Bohart, 1999).

שילוב גישת הקשיבות (מיינדפולנס) ויצירה בטיפול

אם נרצה לחבר בין הטיפול ביצירה לטיפול בעזרת טכניקת הקשיבות נגלה כי התבוננות ביצירה והבחנה במצב רגשי טעון, ללא ביקורת ועם חמלה, היא משימה הדורשת מיומנות ותרגול רב. באופן אישי, במהלך נסיון ארוך שנים של שילוב בין יצירה לקשיבות, למדתי כי התבוננות ותשומת לב, דרך תרגול ראשוני של נשימה, מהווה לעיתים קרובות נקודת מוצא לדיאלוג באמצעות מילים ו/או באמצעות חומרי יצירה. במהלך טיפול לעיתים ההתנסות בהזמנה לנשום עמוק, לעצום עיניים, או לשים לב למפגש של כפות הרגליים עם הרצפה עלולה להיות מבלבלת ומציפה. מפגש הטיפול הוא לכן גם מפגש תרגול (Practice) והרחבה של היכולת להכיל מצבים בלתי צפויים וקונפליקטואליים, הן של המטפל והן של המטופל. בהקשר זה, מטופל כבן 40 תיאר בפניי פעם את תחושתו לגבי המתרחש במהלך המפגש שלנו; "במפגש הטיפולי שנינו בונים משהו שלא היה קיים שם מראש, משהו מפתיע וחדש עבור שנינו". למעשה, במפגש המשולש בין פסיכותרפיה, יצירה ומיינדפולנס אנו לומדים בהדרגה לסמוך על עצמנו, ללכת לאזורי הקצה של הרגע החד פעמי, הרענן, הטרי והמפתיע כל פעם מחדש ולשהות בו.

אליצור (2006) מתארת את חשיבות הרחבת המיכל והעמקת היכולת להיות בקשב נקי. דבריה אלה עומדים בבסיס העבודה היצירתית וחיבורה למיינדפולנס, כמו גם בהבנת גישת הטיפול באמנויות בכלל, אשר שואפת לייצר התבוננות קשובה על מה שנוצר בטיפול ומקבל משמעות ופירוש על ידי המטופל. אליצור מוסיפה כי דגשים אלו מתחברים גם להזמנה הויניקוטיאנית ל"זרימה בלתי מופרעת של העצמי האותנטי". למעשה, היצירה מבטאת את אותה יכולת של הילד לשחק ולהיות ללא צורך להגיב למה שסביבו, לרצות, להתאים עצמו או לציית לגירוי חיצוני. למעשה מדובר במונח הויניקוטיאני של "Going on being". אמירות אלו מתיישבות גם עם דבריו של פרנצי, שטען שהפציינט אינו מתרפא באמצעות האסוציאציות החופשיות שלו, אלא הוא מתרפא כשהוא מסוגל to free associate. חיבור תיאורטי נוסף בין היצירה והקשיבות מגיעה מן הדגש של פריץ פרלס ואחרים בגישת הגשטאלט, ושל ג'נדלין בגישת הFocusing, על על שימת לב מדויקת לתחושות הגוף-רגש, felt sense, ככוח מרפא לכשעצמו. "נוכחות בלתי מותנית כזו, המזמינה ומאפשרת למטופל לחוות את ההתנסויות הייחודיות שלו כפי שהן מתהוות, מרגע לרגע, היא המרחב המרפא ביותר שמטפל יכול לתת למטופליו" (אליצור, 2006).

נוכחות שמזהה אך אינה מזדהה, היא חלק מעקרונות התרגול של מיינדפולנס, כשבזמן הטיפול המטפל והמטופל נתונים יחד במרחב פוטנציאלי, אזור ביניים בו יכולות להיווצר התרחשויות חדשות ככל שהאמון גובר. במרחב פוטנציאלי בו המטופל מוזמן לגלות ולבטא באמצעים יצירתיים תחושה, רגש ומחשבה, דרך דימוי שנוצר, ניתן להתבונן ללא ביקורת ועם חמלה ממרחק בטוח על "המצב". מרחב פוטנציאלי כזה הוא מעין רווח בו מתאפשרת הרווחה (אליצור, 2006). לעיתים רווחה זו מתבטאת ביכולת לנשום עמוק, לשיר או לצחוק. מרחב זה מאפשר שינוי והתמרה ללא תנאי, בהתאמה לבחירה של המטופל ולצורך שלו ביצירת סדר חדש. קשיבות ויצירה, הן שתי איכויות של הוויה (Being) ועשיה (Doing). יחד הן מאפשרות בסיס רחב להתפתחות ושינוי. בין קשיבות ויצירה מתקיים מרחב. קבט-זין (2003) טען כי קשיבות היא דרך להיות בתקשורת עם כל מה שיש ברגע הזה. בעידן הטכנולוגי שופע המידע בו אנו חיים, הרי שבכל זמן משהו קורה בכמה ערוצים בו זמנית. ההשתהות ברגע הזה, עם כל מה שיש בו, מרחיבה את אפשרויות הבחירה ואת החירות לפעול ממקום פחות ריאקטיבי. זאת ועוד, מתמצות רעיונותיו של ויקטור פרנקל ניתן להבין כי במרחב שבין גירוי לתגובה, נמצא הכוח שלנו לבחור את התגובה. כאשר אנו בוחרים בתגובה שנכונה לנו, למעשה באה לידי ביטוי יכולת הצמיחה והחופש שלנו. כלים של קשיבות ויצירה מסייעים לגלות ולפתח את החירות הזאת כמו גם את ההיכרות, הקבלה וההכלה של מצבי עצמי שונים. 

יצירה כאמור, היא אמצעי להבעה וביטוי של תחושות ורגשות הנחווים בזמן התרגול. תהליכים פנימיים יכולים לקבל משמעות נוספת או חדשה, כך שניתן להגביר את היכולת לגמישות מחשבתית ולאפשר התהוות של שינוי. שורשי החיבור בין מיינדפולנס לתרפיה באמנויות ועדויות לכוח הטבעי של החיבור הזה, יכולים להימצא גם בדורות קודמים, שעשו שימוש באמנות בטקסים, כדי לטפח תרגול דתי-רוחני ולקדם ריפוי וטרנספורמציה. ניתן לראות את החיבור בין מיינדפולנס לתרפיה באמנויות, הן בתהליך הטבעי המתקיים בכל תחומי האמנויות המטפחות מודעות ומושקעות בחוויית היצירה ברגע הזה והן ביכולת להיות עדים למתרחש ברגע הזה כחלק מטיפוח יצירתיות ותהליך ההתפתחות של האמן (Rappaport, 2014). לראיה מביאה רפפורט את האמן בתהליך היצירה המושקע כולו בחוויה, שם ישנה תחושה של אחדות עם התהליך היצירתי ברגע ההווה. כחלק מהתהליך, יש גם צורך של האמן להתרחק מיצירתו כדי להתבונן בה. היכולת להיות מושקע בחוויה וגם להיות עד אליה היא חלק בסיסי באמנויות בכלל, ומאפשר גישה כמו לשתי כנפיים של הציפור, לחוויה ולעדות. העמקת המודעות על ידי תרגול המיינדפולנס מטפחת ומשלימה יכולות של קבלה עצמית, חמלה עצמית וחמלה כלפי האחר (Rappaport, 2014).

דוגמא קלינית

נביא כעת, דוגמאות לטיפול בשילוב גישת היצירה וההבעה יחד עם טכניקת המיינדפולנס. הדוגמא הראשונה היא מירב (שם בדוי), מטופלת בשנות ה-30 לחייה. מירב הצליחה לזהות דרך תרגולי קשיבות כמו נשימה עמוקה והתבוננות שקטה על רגש, תחושה ומחשבה, כי היא נמנעת מעימותים. מירב הבינה גם כי יש חיבור בין מצב המתח הנפשי שהייתה נתונה בו בשבועות האחרונים לבין תגובות הגוף שהתפתחו אצלה לאחרונה (התפתחות של טחורים). היא תיארה כי בזמן התרגול חוותה תחושת לחץ בחזה ורצון לברוח באמרה כי "אם הייתי יכולה הייתי יוצאת החוצה מהחדר". לשאלתי אם היתה יכולה להגיב, מה הייתה עושה? אמרה "הייתי צועקת" ולאחר כמה רגעים הוסיפה כי דמיינה צעקה, אבל הייתה נבוכה מכדי לצעוק באמת. הזמנתי את מירב לבטא את צעקתה באמצעי יצירה מגוונים שעמדו לרשותה בחדר. היא בחרה בצבעי עיפרון ומיד ראתה כי היא זקוקה לתכנון. כלומר, איך "לעשות צעקה?". הזמנתי אותה לתת ליד להוביל אותה מבלי לתכנן מראש מה הם השלבים בדרך לתוצר. ככל שנתנה לעצמה יותר חופש בתנועת היד ויצירת הקווים על הדף, העידה מירב כי התחושה שלה בגוף יותר משוחררת. במקרה זה תחילת התהליך בתרגול קשיבות והמשכו בעבודה ביצירה, אפשרו למקד התבוננות על דפוס שהתגלה: "הימנעות מעימות". בשלב זה, חשוב היה גילוי הדפוס המגביל באמצעות התבוננות כמו גם ההכרה ביכולת לפעול מתוך דחף ראשוני בעת מעשה היצירה, לשחרר את המחשבה תוך יכולת לפרוק מתח או רגש מבלי להתפרק.

מחקרים על נקודות ההשקה בין מיינדפולנס וטיפול באמנויות, מאמתים את הדרך בה התרפיה באמנויות מזינה את גישת המיינדפולנס בנוכחות הערה ברגע הזה (בזמן יצירה), בחמלה ותובנה, ואת הדרך בה מיינדפולנס מחזקת את המודעות לפעימה היצירתית בחיים בכלל. רפפורט (2014) מתייחסת אל האיזון שנוצר בין ההתבוננות פנימה דרך תרגול המיינדפולנס והביטוי החוצה דרך האמנויות. בתוך כך, היא טוענת כי יחד המיינפולנס והתרפיה באומנות מאפשרות לפתח מודעות לגבי מימדים שונים של חוויות פנימיות: רגשות, מחשבות, תחושות ואנרגיה, ולשנות אותם. השינוי עצמו יכול להתבצע דרך תרגול מיינדפולנס ו/או באמצעות אמצעים יצירתיים, כך שהמטופל יכול להניע ולכוון עצמו בדרך מובנית כדי להגיע לחכמה פנימית ולטפח חמלה עצמית וחמלה כלפי האחר (Rappaport, 2014). כשהמטופל שם לב לעומס של רגשות מציפים, כמו בדוגמא של הטיפול במירב, בשלב ראשון לעיתים מבוטא העומס במילים, אחר כך נחווה דרך התבוננות קשובה ולבסוף עובר לשלב העיבוד ויצירת הדימוי. יצירתו של דימוי והסמלה, בין אם בדמיון ובין אם בחומר, מאפשרת התבוננות על כל מצב רגשי בנפרד ובאמצעות נפרדות זו יכולה להיווצר רגיעה ותחילתה של בחירה חדשה.

סיכום

מתוך נסיוני בקליניקה, אני מאמינה כי שילוב כלים מגישת המיינדפולנס עם כלים של יצירה והבעה, מהווה מפתח משמעותי להתפתחות משאבי הטיפול בעצמנו המטפלים, בהורים, במטופלים ובכל מי שצריך את תמיכתנו בדרך. שילוב זה מיועד, בראש ובראשונה לנו כמטפלים המכוונים להחזקה, חיזוק וטיפוח מטופלינו ויקירינו, כדי שנוכל להרחיב את המיכל שלנו עצמנו, לחזק את היכולת להתמודדויות יומיומיות עם מצבי הוויה שונים ואת היכולת לנוכחות מלאה יותר במסע שהחיים מזמנים לנו. משתתפת בקורס קשיבות (מיינדפולנס) ויצירה, כתבה "עברתי תהליך משמעותי במהלך תשעת המפגשים של הקורס. ביצירת מקום והתמדה בתהליך של התרגול בבית, חיבור ליצירה ממקום יותר אינטואיטיבי ומתן ביטוי לעולם הפנימי שלי ביצירה כחלק מהתרגול". אותה משתתפת, שהינה אמנית ומלמדת אמנות, הוסיפה והדגישה את התרומה גם בתהתהליך האישי שלה עם עצמה, מעבר לתרומה שחוותה בעבודתה מקצועית: "מתוך כל אלו, למדתי מציאת מקום של שקט, חיבור, חמלה ונדיבות כלפי עצמי ואחרים. אני מודה לך על הידע, ההכלה, המרחב שהתאפשר, הרגישות והתמיכה גם ברגעים הקשים. אני מרגישה שזאת רק ההתחלה של הדרך. הגעתי לקורס כדי ללמוד איך ללמד מדיטציה לילדים והבנתי שהעבודה היא קודם כל על עצמי ולהגיע אל הילדים מהמקום של חיבור, הכלה והקשבה." ציטוט זה מדגים בעיניי את החיבור הטבעי בין השקפות העולם ואת האופן בו השילוב שלהן מייצר איכות תרפויטית ייחודית. לקריאה נוספת על האופן בו ניתן לשלב בין כלי גישת המיינדפולנס לטיפול בהבעה ויצירה, תוך דגש על טיפול בילדים על הספקטרום האוטיסטי, לחצו כאן.

על המטפלת – שרית זלצר

שרית זלצר M.A. מטפלת בהבעה ויצירה, מרצה, מנחה סדנאות וקורסים בנושא קשיבות (מיינדפולנס) ויצירה. מטפלת בילדים על הספקטרום האוטיסטי, נותנת טיפול דיאדי והדרכת הורים במסגרת העמותה לילדים בסיכון. 

ביבליוגרפיה

אוגדן, ה. תומס. (2003) מצע הנפש, ת"א: תולעת ספרים

אליצור, אסתר. (2006). התעוררות הלב- מסע אל האימון הבודהיסטי. שיחות. כ. (4). 278-288

יונג, ק. ג. (1993). זיכרונות חלומות מחשבות. תל אביב: רמות אוניברסיטת תל אביב.

.פרדס, א. ושיינמן, נ. (2014) הכוח המרפא של תשומת הלב: מיינדפולנס (קשיבות) בטיפול. גרסה אלקטרונית

Bohart, A. C.(1999). Intuition and creativity in psychotherapy. Journal Of Constructivist Psychology. 12:287-311

Emerly, Melinda J. Art Therapy Journal of the American Art Therapy Assoc, v21 n3 p143-147 Sept 2004

Fernros et al (2008). Improving quality of life using compound mind-body therapies: evaluation of a course intervention with body movement and breath therapy , guided imagery , chakra experiencing and mindfulness meditation. Quality of Life Research, 367–376

Kabat-Zinn, J. (2003). Mindfulness?based interventions in context: past, present, and future. Clinical psychology: Science and practice, 10(2), 144-156.

Knill, J. P. (2000).The Essence in a Therapeutic Process: An Alternative Experience, Journal of the Arts and Communication (2). Canada.

Monti, D. A., Peterson, C., Kunkel, E. J. S., Hauck, W. W., Pequignot, E., Rhodes, L., & Brainard, G. C. (2006). A randomized, controlled trial of mindfulness?based art therapy (MBAT) for women with cancer. Psycho?Oncology: Journal of the Psychological, Social and Behavioral Dimensions of Cancer, 15(5), 363-373.

Ozu, O. (2010). Guided imagery as a psychotherapeutic mind-body intervention in health psychology: A brief review of efficacy research. Europe’s Journal of Psychology, 6(4), 227-237.

Rappaport, l. (2014). Mindfulness and the Arts Therapies: Theory and Practice (2014) p.16