צוות בטיפולנט
Sands פותחת את מאמרה בכך שדרך העיסוק בנושא הדיסוציאציה, חשיבותו של רעיון ריבוי מצבי העצמי הלכה והתבהרה לה. לדבריה, פסיכולוגים רבים מזרם פסיכולוגיית העצמי ומהזרם האינטר-סוביקטיבי נוטים להיות חשדניים כלפי רעיון התייחסותי זה. זאת, מתוך תפיסתו כמנוגד לאמונות מהותיות לפסיכולוגיית העצמי לפיהן מטרת הטיפול היא חיזוק תחושת הקוהסיביות וההמשכיות של חווית העצמי, בעוד שחלוקה של העצמי היא סממן לפסיכופתולוגיה. בהתאם, Sands מבקשת להציע מספר דרכים בהן חשיבה על רעיון מצבי העצמי אינה סותרת את השאיפה האוניברסלית לתחושת אינטגרציה, אלא יכולה להעשיר את פסיכולוגיית העצמי ואת הפסיכולוגיה הקלאסית.
ראשית, Sands מתארת כי מניסיונה הקליני, מטופלים חווים פירושים הנוגעים למצבי העצמי השונים שלהם כקרובי חוויה. מרבית האנשים אינם חווים את עצמם כבעלי עצמי יחיד אלא כבעלי מספר "מצבים" (modes) מובחנים אשר באים לידי ביטוי בהקשרים התייחסותיים שונים. למעשה, אנשים אשר חשים כי הם "תקועים" במצב צר אחד ואינם מסוגלים לנוע בחופשיות בין מצבי עצמי שונים עונים בדרך כלל על אבחנות מהספקטרום האובססיבי או לאבחנות פסיכיאטריות אחרות. אנשים אלו אינם מסוגלים, בלשונם של Slavin and Kriegman (1998), להסתגל לעולמות התייחסותיים פנימיים המצויים בקונפליקט.
Sands מציעה גם כי תפיסת התודעה כמורכבת ממצבי עצמי שונים תורמת לנו סביב העבודה עם כשלים אמפתיים. מחקרים עכשוויים העוסקים באינטראקציות אם-תינוק מתייחסים לכשלים במונחים של חוסר ויסות דו כיווני של העצמי ושל דפוסי הוויסות האינטראקציוניים. בהתאם לתפיסה זו, אנו יכולים לראות כשלים אמפתיים בטיפול כתנועות פתאומיות אל מצבי עצמי שונים- מצבי עצמי אשר התפתחו מתוך טראומות עבר ומחזיקים ב"אמיתות", התנהגויות, תחושות, ידע ודפוסי העברה משל עצמם. למידה על מאפייניו של כל אחד ממצבי עצמי אלו מאפשרת לנו להיות אמפתיים באופן עמוק יותר לחוויתו הטראומטית של המטופל בעבר ובהווה.
היבט נוסף אליו Sands מתייחסת נוגע לטיעונו של Bromberg (2006) לפיו מטופלים רבים הנמצאים על הרצף הדיסוציאטיבי אינם מסוגלים למעשה לחוות קונפליקט פסיכולוגי של ממש. עם מטופלים אלו, האמפתיה שלנו מדויקת יותר כאשר אנו מדברים במונחים של מצבי עצמי שונים מאשר במונחים של קונפליקטים הנוגעים לכמיהות או מוטיבציות מנוגדות. במילים אחרות, אנו יכולים להגיע באופן אמיתי יותר אל מטופל דיסוציאטיבי כאשר אנו אומרים "אני מבינה שבפגישה האחרונה שלנו הרגשת כך וכך והיום אתה מרגיש כך וכך", מאשר כאשר אנו אומרים לו "אתה נמצא בקונפליקט/אמביוולנטי לגבי כך וכך". זאת, מאחר ובמקרה הראשון אנחנו מתייחסים להפרדה בין מצבי העצמי השונים אותה המטופל חווה בין כה וכה, בעוד שבמקרה השני אנו יוצרים מעין טראומטיזציה משנית כאשר אנחנו מערבבים יחד מצבי עצמי אשר המטופל עדיין אינו מסוגל לחוות באופן אינטגרטיבי.
תרומה נוספת של רעיון מצבי העצמי אליה Sands מתייחסת נוגעת לכך שדיבור עם המטופל על אחד ממצבי העצמי שלו מאפשר לו פעמים רבות לחקור אספקטים מטרידים ומאיימים מבלי לחשוש כי זהו היבט העצמי היחיד שלו אליו אנו מודעים. כאשר מטופלים הופכים מזוהים מאוד עם מצב עצמי מסוים שלהם, עלינו לסייע להם להחזיק כמה שיותר היבטי עצמי שלהם ולהזכיר להם את עצמם כמכלול.לסיום, Sands מוסיפה כי רעיון מצבי העצמי המרובים תואם גם ממצאים נוירולוגיים הנוגעים למבנה הדיסוציאטיבי של המוח (למשל, מעברים בין מצבים מוחיים שונים המשקפים את פעולתן של מערכות מוחיות שונות), ואת תפיסת העולם הפוסט מודרנית המתמקדת ביחסיות, קונסטרוקטיביזם, חוסר ודאות ופרדוקסליות. Sands מציעה כי גם אנחנו וגם מטופלינו חיים בעולם מורכב, לא בטוח ופרדוקסלי בו, כפי שוויניקוט טען כבר ב-1951, אין צורך לפתור את הפרדוקס.
The concept of multiple self states: Clinical advantages. Sands, Susan. International Journal of Psychoanalytic Self Psychology, Vol 4(1), Jan-Mar 2009, 122-124.
