חיפוש

מה מביא לסיום הטיפול טרם זמנו? סיכום ממצאים מחקריים

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

סיום טיפול טרם זמנו הוא אחת החווית המתסכלות ביותר עבור מטפלים, ולמרבה הצער גם אחת השכיחות בהן: Lazaratou et al (2006), למשל, מצאו כי כ-58% מהמטופלים סיימו את הטיפול מוקדם מכפי שהמליץ המטפל, ו-Baum (2007) מצאה כי סיום הטיפול טרם זמנו על ידי המטפל נוטה להיות קשה ומלווה ברגשות שליליים. בהתאם, לא פלא שמחקרים לא מעטים נערכו במטרה לזהות את "גורמי הסיכון" לנשירה מוקדמת.

גורמים הקשורים במטופל

באופן טבעי אנו נוטים לשער כי מאפיינים מסוימים של המטופל מגבירים את הסיכון לנשירה מוקדמת מהטיפול, אך הנחה זו נכונה באופן חלקי בלבד.
Ogrodniczuk et al (2008) בחנו את גורמי הסיכון לנשירה מוקדמת בקרב מטופלים בעלי הפרעות אישיות ומצאו כי מטופלים צעירים, שאושפזו בעברם על רקע קשיים פסיכיאטריים, התנסו בעבר בקבלת שירותים טיפוליים במערכת הבריאות הציבורית ואובחנו כבעלי סימפטומים חמורים יחסית של אישיות גבולית היו בסיכון גבוה לנשירה. בדומה, Masson et al (2007) מצאו כי בקרב מטופלות עם הפרעות אכילה, קיומן של הפרעות קו-מורבידיות ניבאו נשירה מוקדמת.
Ingenhoven et al (2012) מצאו כי בניגוד להנחות קודמות, אבחנה על פי ה-DSM וחומרת ההפרעה הפסיכיאטרית לא ניבאו את משך הטיפול. לעומת זאת, היבטים פסיכודינמיים הנוגעים לרמת התפקוד הנפשי ניבאו את משך הטיפול ואת הסיכוי לסיום מוקדם מדי שלו: מטופלים בעלי ארגון אישיות גבוה ורמת תפקוד נפשי טובה נטו להישאר בטיפול לתקופת זמן ממושכת יותר ביחס למטופלים בעלי ארגון אישיות נמוך המאופיין בנטייה מוגברת לריכוז בעצמי ולפרגמנטציה של האגו.

גורמים הקשורים בתהליך הטיפולי

לצד גורמים הקשורים באישיות המטופל וסוג הפרעותיו, נהוג להניח כי גורמים הקשורים בתהליך והקשר הטיפולי משפיעים אף הם על מידת הסיכון לסיום הטיפול טרם זמנו. כך, למשל, Drieschner& Verschuur (2010) מצאו כי מידת מעורבותו של המטופל בטיפול השפיעה באופן משמעותי הן על הסיכוי לנשירה והן על איכות תוצאות הטיפול. בדומה, Chasson et al (2008) מצאו כי חומרת הסימפטומים טרם הטיפול לא ניבאה את הנשירה המוקדמת של ילדים מטופלים, אך עוצמת הסימפטום והמצוקה בפגישות שנערכו מעט לפני הנשירה אכן ניבאו אותה. ממצא זה מחדד את ההבנה שחומרת הסימפטום הראשוני אינה משפיעה בהכרח על הסיכוי לנשירה, אך התהליך הטיפולי ומידת האפקטיביות הנתפסת שלו אכן משפיעים עליה.
Masson et al (2009) אף מצאו כי מטפלים תיארו את הטיפול במטופלות שנשרו מתוכניות טיפול בהפרעות אכילה כמלחיצות ומעוררות יותר מחלוקות צוותיות ביחס למטופלות שהשלימות את התוכנית הטיפולית וסיימו אותה בתמיכת הצוות הטיפולי.
לצד ממצאים אלו, לא מפתיע כי לאיכות הברית הטיפולית יש קשר ישיר לסכנת הנשירה המוקדמת. באנליזה מקיפה של מחקרים אשר בחנו את השפעת הברית הטיפולית על נשירה של מטופלים בוגרים, Sharf et al (2010) מצאו כי מטופלים אשר הברית הטיפולית שלהם עם מטפליהם היתה חזקה יותר, נטו פחות ממטופלים עם ברית טיפולית חלשה לסיום הטיפול בטרם עת. ממצא זה נמצא חזק יותר. עם זאת, ממצא מעניין בהקשר זה הוא ממצאה של Schrag (2005) אשר בחנה את השפעת הברית הטיפולית על הסיכון לנשירה בטיפול בילדים עם הפרעות התנהגות, ולא מצאה קשר בין איכות יחסי המטפל-מטופל לסיכון לנשירה מוקדמת. לעומת זאת, איכות הקשר בין המטפל לבין הורי הילד המטופל ניבאה את הסיכון לנשירה מוקדמת לעומת השלמת התוכנית הטיפולית.

ביבליוגרפיה:

1. Therapists' responses to treatment termination: An inquiry into the variables that contribute to therapists' experiences. Baum, Nehami. Clinical Social Work Journal, Vol 35(2), Jun 2007, 97-106.
2. The use of symptom severity measured just before termination to predict child treatment dropout. Chasson, Gregory S.; Vincent, John P.; Harris, Gerald E. Journal of Clinical Psychology, Vol 64(7), Jul 2008, 891-904.
3. Treatment engagement as a predictor of premature treatment termination and treatment outcome in a correctional outpatient sample. Drieschner, Klaus H.; Verschuur, Joop. Criminal Behaviour and Mental Health, Vol 20(2), 2010, 86-99.
4. Treatment duration and premature termination of psychotherapy in personality disorders: Predictive performance of psychodynamic personality functioning. Ingenhoven, Theo J. M.; Duivenvoorden, Hugo J.; Passchier, Jan; van den Brink, Wim Journal of Psychiatric Practice, Vol 18(3), May 2012, 172-186.
5. Treatment Compliance and Early Termination of Therapy: A Comparative Study. Lazaratou, Helen; Anagnostopoulos, Dimitris C.; Vlassopoulos, Maria; Tzavara, Chara; Zelios, George. Psychotherapy and Psychosomatics, Vol 75(2), Feb 2006, 113-121
6. Premature termination of treatment in an inpatient eating disorder programme. Masson, Philip C.; Perlman, Christopher M.; Ross, Stuart A.; Gates, April L. European Eating Disorders Review, Vol 15(4), Jul-Aug 2007, 275-282.
7. Clinicians' perspectives on the premature termination of treatment in patients with eating disorders. Masson, Philip C.; Sheeshka, Judy D. Eating Disorders: The Journal of Treatment & Prevention, Vol 17(2), Mar 2009, 109-125.
8. Predictors of premature termination of day treatment for personality disorder. Ogrodniczuk, John S.; Joyce, Anthony S.; Lynd, Larry D.; Piper, William E.; Steinberg, Paul I.; Richardson, Kathryn. Psychotherapy and Psychosomatics, Vol 77(6), Dec 2008, 365-371.
9. An investigation of the role of the therapeutic relationship in premature termination of treatment for Conduct Disorder .Schrag, Rebecca Dori Ann. Dissertation Abstracts International: Section B: The Sciences and Engineering, Vol 66(5-B), 2005, 2840.
10. Dropout and therapeutic alliance: A meta-analysis of adult individual psychotherapy. Sharf, Jennie; Primavera, Louis H.; Diener, Marc J. Psychotherapy: Theory, Research, Practice, Training, Vol 47(4), Dec 2010, 637-645.
11. Risk factors for premature termination of treatment at a child and family mental health clinic. Taylor, Laura; Kaminer, Debra; Hardy, Anneli. Journal of Child and Adolescent Mental Health, Vol 23(2), Dec 2011, 155-164.