חיפוש

יחסי-אובייקט ויחסי-סובייקט בטיפול קבוצתי אנליטי

פורסם על ידי יהושע לביא

פתח דבר

במאי 1995, במסגרת הכנס השנתי ה-19 של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, שנקרא: "פסיכותרפיה לקראת שנות 2000", הצגתי חלק ממאמר זה בהרצאה. במחצית השנייה של אותה שנה נפתח קורס הכשרה לאנליטיקנים קבוצתיים של המכון הלונדוני לאנליזה קבוצתית, ובסוף 1996 התפרק הקורס. כך המשיך האנומליה של העדר מקום הכשרה למטפלים קבוצתיים בישראל, מקום שיאפשר למטפלים לעבור טיפול קבוצתי אנליטי בעצמם, הדרכה קבוצתית בתחום הטיפול בקבוצה ולימודים תיאורטיים ספציפיים.

ההיסטוריה של הטיפול האנליטי-קבוצתי בישראל "מחכה" עדיין להיכתב. מאז ביקור האב המייסד של האנליזה הקבוצתית זיגמונד היינריך פוקס בירושלים בשנות ה-60, במהלך העשורים האחרונים נעשו בארץ ניסיונות להקים מכון להכשרת מטפלים אנליטיים קבוצתיים (בייחוד בירושלים אם כי גם בתל-אביב). ניסיונות אלה, גם אם תרמו את תרומתם לדורות של מטפלים קבוצתיים בישראל, לא הצליחו להתפתח לכלל הקמת מכון בעל מסורת ותשתית הולכת ומתרחבת.

בימים אלה מתחיל לפעול מכון ישראלי עצמאי לאנליזה קבוצתית. אבן הפינה להקמת המכון הונחה עוד בשנת 2000. המכון שם לעצמו למטרה לתקן את הכשל המתמשך ולהכשיר מטפלים קבוצתיים בישראל, בשילוב כוחות בין מטפלים ומדריכים אורחים ממדינות שונות ומישראל.

מאמר זה מתפרסם כהקדשה לכינון המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית. המאמר, המבוסס כאמור על הרצאה שניתנה לפני כשש שנים, חושף קצה מזערי מהעבודה הטיפולית באוריינטציה קבוצתית פסיכו-דינמית המתנהלת בישראל זה עשרות שנים. השארתי את המאמר במקורו אך בשינויי עריכה קלים. יחד עם זאת הוספתי (בפרק הדיון) התייחסויות קצרות לאנליזה הקבוצתית, בייחוד לקונספט המטריקס של פוקס ולתפישה המייחדת את האנליזה הקבוצתית מתחילתה, תפישה הרואה את כינון האינדיבידואליות ויצירת העצמיות הייחודית של כל אדם, כנגזרים מהיותו חלק בלתי נפרד מהמארג האנושי-חברתי-תרבותי השלם, ולא כ"המצאה פרטית" נרקיסיסטית של הפרט.
יש מי שימצא כי המושגים התיאורטיים שנוספו לדיון אינם באים לידי ביטוי מספיק בניתוח הדוגמאות הקליניות המפורטות בגוף המאמר המקורי. אני מרגיש כי לאור חסרונם של מושגים מהתיאוריה האנליטית-קבוצתית מבית מדרשו של פוקס וממשיכיו, שכרי יצא בהפסדי. שכן המגמה השלטת כיום בעולם הטיפול הקבוצתי היא מתן מקום לכיווני התפתחות שונים ואינטגרציה בין עמדות שלכאורה נראו פעם סותרות. אנו מוצאים בכתבי עת שונים העוסקים בטיפול קבוצתי יחס מסקרן ופתוח כלפי עמדות תיאורטיות שונות, כך שמחלוקת כמו זו שבין "אוהדי" ביון לבין "אוהדי" פוקס לבין פרנקופילים "אוהדי" האסכולה הצרפתית, נראות כיום אנכרוניסטיות בעליל. שהרי, מעבר למחלוקות של יוקרה ושליטה בשדות הפרקטיקה בכלל ובשדה הפרקטיקה של הדיסציפלינות הטיפוליות בפרט, התפתחויות ושינויים בפרדיגמות השולטות בתחומים שונים הם תוצאה של מגוון רחב של פרמטרים חברתיים, תרבותיים ומדעיים, ואינם תלויים בלעדית ב"גאוניותו" של יוצר זה או אחר.


לקריאת המאמר המלא לחצו כאן