צוות בטיפולנט
השימוש בטלפון בפרקטיקה הטיפולית נפוץ מכפי שרבים מאתנו היו מנחשים. במאמר זה סוקרת Richards (2001) נתונים מסקר שערכה בנושא ודוגמאות קליניות מפאנל בנושא אותו סיקרה.
השימוש בטלפון מעלה מספר סוגיות הנוגעות לשאלה האם שימוש טלפוני הוא פרקטיקה טיפולית סטנדרטית המהווה חלק מארגז הכלים של המטפל, האם יש ערך מוכח לשימוש בטלפון ובאילו מקרים השימוש בו אכן מתאים ונכון מבחינה טיפולית.
סקר שנערך בקרב 120 פסיכולוגים מצביע על כך ש-83% מהם השתמשו בשנתיים האחרונים במפגשים טלפוניים, 74% מהם באופן תדיר. 3% מהמטפלים השתמשו בטלפון בלבד, ואילו מרבית המטפלים שילבו בין מפגשים פנים אל פנים למפגשים טלפוניים. 84% מהמטפלים מצאו שהמפגשים הטלפוניים היו יעילים בדרך כלל ו- 98% מצאו את המפגשים יעילים לפחות בחלק מהמפגשים. הסיבה המרכזית לשימוש בטלפון היתה ריחוק גיאוגרפי, כאשר המטפל או המטופל עברו דירה או במקרים של נסיעות עבודה של המטופל. בקרב המטפלים שלא השתמשו בטלפון, 50% טענו שישתמשו בו במידת הצורך, במקרים של שינוי גיאוגרפי או נסיבות שאינן מאפשרות טיפול בדרך אחרת. נתונים אלו מצביעים על כך ששימוש בטלפון שכיח וסטנדרטי למדי בפרקטיקה הקלינית.
מספר הרצאות קליניות אשר ניתנו במסגרת פאנל אותו Richards (2001) סוקרת מציעות התבוננות בסוגיית יעילות השימוש בטלפון.
Manosevitz, אחד מדוברי הפאנל, תיאר טיפול שהפך להיות טלפוני לאחר מעבר דירה של המטפל. המטופל היה אלכוהוליסט משתקם אשר ננטש פעמים רבות בילדותו, כאשר גדל אצל אם אלכוהוליסטית ואב אשר הרבה להיעדר עקב נסיעות עבודה. העבודה האנליטית התמקדה פעמים רבות בתרגום מחוות וביטויים גופניים של המטופל למילים וחוויות רגשיות. המטופל הרבה להתייחס לגופו ולצורך שלו בתזונה, במיוחד כאשר חשש מנטישה של המטפל, אך להפתעת המטפל היה מסופק ביותר מהמפגשים הטלפוניים שנערכו כאשר שהה בנסיעת עבודה מעט לפני המעבר של המטפל. הבנה זו, לצד תגובת ההעברה החריפה שעוררה חופשת המטפל שלאחר מכן, הביאה אותו למסקנה כי המטופל היה נוכח במפגשים הטלפוניים יותר משציפה.
דוברת נוספת, Larkin, הציגה מקרה בו מטופלת בפסיכותרפיה פסיכואנליטית עברה לעיר אחרת, כאשר האמביוולנטיות שלה ביחס להיותה בטיפול התבטאה בסירובה להתחיל טיפול חדש ובהתעקשותה על קיום מפגשים טלפוניים. היא האמינה שתחוש יותר בנוח במפגשים טלפוניים בהם תחוש פחות נתונה לביקורת. מטופלת זו איבדה בפתאומיות את שני הוריה שחלו זמן קצר לפני שהיא עצמה חלתה, ועל כן חיפשה באופן נואש את הדרך לשימור השליטה בחייה. בהתאם, היא חשה כי יש לה שליטה רבה יותר בטיפול כאשר היא בוחרת במודל הטיפול הטלפוני. קודם לטיפול הטלפוני, היא נטתה לדפוס של צורך במושיע וחוויה של הכרת תודה והתקשרות עצומה כלפיו. כך, היא נישאה לבעל אשר הבחין בכך שהיא חולה במהלך דייט ולקח אותה לבית חולים למרות הכחשתה את חוליה. כאשר הגיעה לבית החולים, התברר כי היא זקוקה לניתוח מציל חיים. המטופלת הגיבה היטב לפסיכותרפיה וסיימה אותה לאחר שהחלימה מהדיכאון ממנו סבלה, ושבה לטיפול שלוש שנים מאוחר יותר, כאשר הבינה כי אינה יכולה להביא ילדים. המטפלת האמינה כי עזיבת הטיפול הראשון מבלי לחוש שהרסה את המטפלת היתה בעלת ערך טיפולי. זמן קצר לאחר שאיבדה את עבודתה במקום החדש, המטופלת חלתה באופן חמור ובמשך מספר מפגשים טלפוניים התלוננה על חוסר אמינותן של הרשויות, על הבוס שאינו יודע לנהל ועל רופאים שהמליצו על טיפול בלתי יעיל. דרך תכנים אלו ניתן היה להתבונן בספקותיה לגבי יעילות הטיפול, בזעם והאכזבה שלה מהוריה ובמשאלתה להיות מטופלת. רגשות אלו נחשפו באמצעות המפגשים הטלפוניים אשר אפשרו למטופלת לחקור אותם מבלי לחוש כי היא הופכת תלויה מדי במטפלת.
Zarem הציגה התבוננות בפוטנציאל הטיפולי שגלום בהוספת מפגשים טלפוניים למפגשים פנים אל פנים. היא בחרה להשתמש בטלפון כבחירה טיפולית ולא כתוצאה מאילוץ טכני. המטופלת היתה אישה אפרו-אמריקאית גדולת ממדים שהתמודדה עם אבל אינטנסיבי סביב האלכוהוליזם של בעלה. ההבדל הפיסי בין המטופלת השחורה הענקית לבין המטפלת הלבנה הצנומה היה תוכן שיש לדבר עליו אך המטפלת חשה כי היא מתקשה להעלות את הנושא. המטפלת היתה ערה לבעיה הקאונטר-טראנספרנסיאלית: היא חשה כי אינה רוצה לראות את הגוף שיושב מולה והמטופלת דיברה על הפנטזיה שלה להיות בלונדינית כחולת עיניים ובעלת שדיים גדולים- והתבדחה לגבי העובדה שיש לה לפחות אחד ממאפיינים אלו... מתוך הדיבור על גופו חסר השליטה של בעלה, התאפשר הדיבור על גופה חסר השליטה של המטופלת: האלכוהוליזם שלו אמנם הפסיק, אך כאשר חלה בסרטן היא סבלה מהתקפי זלילה חוזרים שהביאו לעלייה במשקלה. המפגשים הטלפוניים הפכו הכרחיים כאשר המטופלת הפכה נואשת ממצבו של בעלה עד שלא היתה מסוגלת להגיע לטיפול, אך שירתו בסופו של דבר מטרה נוספת. בטלפון המטופלת היתה חסרת גוף. היא רצתה שהמטפלת תזהה אותה דרך קולה ולא דרך גופה. קולה ייצג את העצמי המפונטז שלה, האישה הלבנה הרזה שקולה ייצג. המטפלת זיהתה כי גישתה ודימויה המנטלי את המטופלת היו שונים בשיחות הטלפוניות ביחס למפגשים פנים אל פנים, ושינוי זה הוא שחידד את הבנתה את הדילמה הפנימית בה המטופלת היתה מצויה.
לסיכום, דוגמאות קליניות אלו מדגימות מקרים בהם השימוש הטלפוני שירת את המטופלים באופן ברור. דוגמאות אלו מצטרפות לנתוני הסקר אשר מצביעים על שכיחות השימוש בטלפון ומדגישים את מקומו כאמצעי טיפולי בעל ערך.
Richards, A.K. (2001). Talking Cure in the 21st Century Telephone Psychoanalysis. Psychoanal. Psychol., 18:388-391.
