צוות בטיפולנט
הפרעת אישיות סכיזואידית מוכרת כהפרעה אשר המאפיין המרכזי שלה הוא הנתק והנסיגה מקשרים בין אישיים. על אף ההנחה הרווחת לפיה אנשים בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית אינם מעוניינים בקשרים בין אישיים, תיאורטיקנים אשר עסקו בדינמיקה הנפשית של בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית ובאזורים הסכיזואידיים הנורמטיביים הצביעו על דינמיקה נפשית שונה. דינמיקה זו מאופיינת בפיצול בין חלקים הכמהים לקשר לבין חלקים נסוגים ומאוימים מקשר. בהתאם לתפיסה זו, מחקרים שנערכו בעשורים האחרונים הצביעו על כך שרבים מהאנשים המאובחנים כבעלי הפרעת אישיות סכיזואידית סובלים מחוויה קשה של בדידות. Martens מציע במאמרו התבוננות בחווית הבדידות הייחודית לבעלי הפרעת אישיות סכיזואידית (2010).
על פי ה-DSM הפרעת אישיות סכיזואידית מאובחנת כאשר מתקיים דפוס קבוע של נסיגה מיחסים חברתיים והבעת טווח רגשות מוגבל באינטראקציות בין אישיות, אשר מתקיים החל מהבגרות המוקדמת, מתקיים בהקשרים שונים, ומתבטא בארבעה ומעלה מהקריטריונים הבאים:- היעדר צורך והנאה מיחסים בין אישיים קרובים, כולל מהיות האדם חלק מתא משפחתי.- בחירה בפעילויות שמאפשרות בידוד, בד"כ.- עניין מועט, או שאינו קיים כלל, ביחסים מיניים עם אדם אחר.- הנאה ממספר פעילויות מצומצם ביותר.- היעדר קשרים בין אישיים קרובים, מלבד בני משפחה.- הפגנת אדישות לקבלת שבחים או ביקורת מאחרים.- הפגנת קרירות רגשית, ניתוק או ביטוי רגשי קהה ושטוח.
לצד הקריטריונים האבחוניים, כאמור, הציעו תיאורטיקנים שבראשם גאנטריפ ופיירברן מודל המתאר את האזורים הסכיזואידיים בנפש כאזורים המבנים הן את ההתפתחות הנפשית הנורמטיבית והן את ההתפתחות הנפשית הפסיכופתולוגית. לטענתם, המפגש של כל תינוק עם ההיבטים הבלתי נענים רגשית, הדוחים והלא מספקים של ההורה- אספקטים אשר קיימים גם בהורות טובה דיה- מביאים להתפתחותו של קונפליקט נפשי מתמשך. זהו קונפליקט בין החלק באישיות הצמא לקשר קרוב ורגשי לבין החלק באישיות שנרתע ומבקשה להגן על עצמו מחוויות של דחייה והיעדר מענה רגשי. כאשר התינוק זוכה להורות טובה דיה, החלק שצמא לקשר יהיה דומיננטי באופן שיאפשר יצירת קשרים בין אישיים משמעותיים. לעומת זאת, דומיננטיות של חווית ילדות קשות כנטישה, התעללות, חודרנות או הזנחה- יגבירו את השפעתו של החלק המבקש להגן על עצמו דרך נסיגה והימנעות מקשרים בין אישיים קרובים. כלומר, רעיונות תיאורטיים אלו מרחיבים את התפיסה לפיה אדם בעל הפרעת אישיות סכיזואידית אינו מעוניין בקשר לתפיסה לפיה הנפש הסכיזואידית קרועה בין כמיהה לבעתה מפני קשר.
Martens (2010) מתאר כי הדפוס המאפיין את מרבית המאובחנים כבעלי הפרעת אישיות סכיזואידית הוא דפוס של נסיגה מקשרים שבעקבותיו בדידות אשר מגרה את המוטיבציה ליצירת קשר, וחוזר חלילה. דפוס זה מייצר פעמים רבות עמדה פאסיבית ונסוגה אשר לא פעם מביאה לניצול ופגיעה על ידי אחרים- חוויה אשר מגבירה בתורה את הנטייה לנסיגה מאינטראקציות בין אישיות. Martens מתאר מספר גישות אשר מרחיבות את ההבנה של חווית הבדידות של בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית.
Millon&Davis הציעו כי הקושי המרכזי של בעל הפרעת אישיות סכיזואידית הוא היעדר היכולת לחוות את ההיבטים המענגים והמהנים של החיים, עקב חוסר יכולת לחוות רגשות וצרכים אשר נגישים לאנשים שאינם בלעי הפרעת אישיות סכיזואידית.
Klein הבחינה בין שני סוגים של מטופלים בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית. סוג אחד הוא ביישן, נסוג חברתית וצייתני, וחוויתו המרכזית נעה בין פחד אשר מביא לבידוד לבין רצון לקחת חלק באינטראקציות חברתיות. הסוג השני של בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית מאופיין במוזרות וא-סוציאליות המלווה ברצון להיות לבד לצד קשיים באינטראקציות בין אישיות.
בחודשי חייו הראשונית של התינוק, התינוק חווה חרדה רודפנית וחווה את העולם באופן המפצל בין חוויות של "טוב" (סיפוק, עונג, תגובתיות) לבין חווית של "רע" (תסכול). בשלב זה התינוק מפנים את החלקים הטובים ומשייך אותם לעצמו ומחצין ומשייך לחוץ את החלקים הרעים, וכך מפריד באופן מוחלט בין טוב לרע. Klein ראתה את העמדה הדיכאונית כאבן דרך התפתחותית משמעותית. רכישת עמדה זו מאפשרת לתינוק לחוות הן את את האחר והן את העצמי כשלמים המכילים הן היבטים מתסכלים ו"רעים" והן היבטים "טובים" ומספקים. עמדה נפשית זו משפיעה באופן מהותי על יחסי האובייקט ועל היכולות הרגשיות ולטענתה של Klein, חוסר היכולת להשיג גישה לעמדה נפשית זו בילדות תגרום לכך שהאדם יצטרך להתמודד עם בעיה זו גם בבגרותו.
Kernberg הציע גם הוא כי פיצול הוא המנגנון המרכזי המאפיין אנשים בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית. בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית, לדעתו, מתקשים לתפוס את עצמם כ"בעלים" של ההיבטים הקונפליקטואלים הפנימיים שהם חווים. כבעלי ארגון אישיות גבולי, עולמם הפנימי כולל דימויים עצמיים סותרים. סט אחד של דימוי עצמי כולל אספקטים אידיליים של האחר לצד תפיסה עצמית מרוממת, וסט אחר כולל אספקטים מאיימים של האובייקט המופנם לצד תפיסה עצמית שלילית ומבויישת. כתוצאה מכך, מתקיימת תחושה מתמשכת של חוסר מציאותיות וזהות דיפוזית אשר מביאים לתחושה מתמשכת של ריקנות. האספקטים המאיימים של האחרים המופנמים מושלכים אל העולם החיצוני ויוצרים עמדה פרנואידית ומפוחדת הקשורה באופן עמוק בחוויה של בדידות ובנסיגה.
גישות אחרות (למשל, מאהלר וגאנטריפ) הציעו כי חוסר היכולת להתמודד עם אובדן או דחייה של אם עומדים בבסיס ההתפתחות הסכיזואידית. האובדן מתרחש כאשר האם היא כל עולמו של הילד, מקור הביטחון היחיד שלו והקשר המשמעותי היחיד שלו אשר מסייעים לו להתמודד עם טראומת הנפרדות של הלידה. הפרעת אישיות סכיזואידית, על הבידוד והבדידות הנלווים לה, נובעים מכישלון בפתרון קונפליקטים של אינטראקציה, אינטימיות והתקשרות אשר התעררו סביב שלב הספרציה-אינדיווידואציה.
מספר כותבים (למשל, גאנטריפ, פיירברן וויניקוט) הציעו גם כי חסך רגשי ממלא תפקיד חשוב בהתפתחות הפרעת אישיות סכיזואידית, המתבטאת בהיעדר יכולת ליצירת התקשרויות רגשיות. החסך הרגשי והיעדר היכולת לייצר תחושת ביטחון, היעדר סיפוק באינטראקציות בין אישיות וסכמות מעוותות המשפיעות על הקוגניציה וההתנהגות מהווים בסיס לקושי ביצירת התקשרויות ולחוויה מכאיבה של בדידות.
Laing הציע כי בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית שואפים לאומניפוטנטיות אשר תבטל את הצורך שלהם באנשים אחרים, במערכות היחסים המצריכות מעורבות רגשית ובמציאות החיצונית. זאת, במטרה להגן על העצמי האמיתי ולזכות בעמדה של אספקה-עצמית, שליטה וחירות מאחרים. כתוצאה מכך, הסכיזואיד חווה אימה מההמונים אשר מאלצים אותם להכיר בקיום האחר. האימה שמעוררת הכרה זו מצריכה מנגנוני הגנה נוספים שביניהם תוקפנות ואגרסיביות אשר מהווה עבור חלק מבעלי הפרעת האישיות הסכיזואידית להפוך לנראים ופחות בודדים.
Martens (2010) מדגיש כי מתחת למנגנוני ההגנה הנסוגים-נמנעים, בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית צמאים לקשרים אינטימיים. צמא זה מוסווה פעמים רבות עקב הפחד מהתמזגות באובייקט, אובדן האובייקט, חרדות סכיזואידיות-פרנואידיות וחרדות מיניות.
גאנטריפ הציע כי חווית הילדות של בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית מאופיינת פעמים רבות בתנועה בין חודרנות לנטישה. הילד המאויים על ידי האם מרגיש למעשה שעצם החיים מאיימים על קיומו, ומתמודד עם האימה על ידי פיצול העצמי. כך, הוא נותר עם חלק צמא לאינטימיות, מבועת ומבודד. כמו כן סכיזואידים רבים מסבירים לעצמם את נטישתו וחודרנותו של האובייקט באמצעות חוויה קשה של פגימות ואשמה המלווה באמונה כי אהבתם יכולה להרוס את האחר. מתוך תפיסות אלו, בידוד נחווה כאלטרנטיבה הפחות כואבת.
לסיכום, Martens (2010) מניח כי הפרעת אישיות סכיזואידית מהווה קונסטלציה אינטרה-פסיכית בה מתקיימים קונפליקטים הנובעים מחוויות של דחייה, הזנחה, התעללות, שנאה עצמית, ערך עצמי נמוך וכן הלאה- ולאו דווקא היעדר עניין חברתי כפי שנוטים לא פעם לחשוב על בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית.
מחקרים רבים תומכים בהשפעות השליליות של הורות פוגענית על היבטים קוגניטיביים ורגשיים. בהתאם, Johnson et al מצאו כי בוגרים צעירים למשפחות בעייתיות אשר אופיינו בהורות נוקשה, הזנחה, התעללות מילולית וכן הלאה היו בסיכון גבוה יותר לפיתוח הפרעות אישיות. כמו כן, צעירים להורים שאופיינו בחסרים בהבעת אפקט ובהזנה נטו יותר לפיתוח קווים אישיותיים סכיזואידים. Martens (2010) מציע כי ילדים בעלי נטייה מוגברת לפגיעות וביישנות עשויים להגיב להורות בעייתית, מזניחה ומתעללת בעלייה בתחושות של היעדר אהבה, נחיתות, בושה ותסכול אשר עשויות להתפתח לכדי חווית הבדידות אותה חווים בעלי אישיות סכיזואידית. גם התעללות מינית בילדות נמצאה כקשורה בסימפטומים של הפרעת אישיות סכיזואידית בבגרות הן בקרב נשים והן בקרב גברים. Martens (2010) מסביר קשר זה בכך שפגיעות מיניות מלוות בתחושה קשה של ריקנות פנימית, שנאה עצמית, נסיגה חברתית, ערך עצמי נמוך וערפול ודיפוזיה של הזהות- מאפיינים שכיחים גם בקרב בעלי הפרעת אישיות סכיזואידית. כמו כן, הוא מציע כי התעללות מינית, פיסית ורגשית מעוררת פעמים רבות תחושה זה של בדידות מאחר והסבל מפריד בין קורבן ההתעללות לאנשים אחרים.
Schizoid personality disorder linked to unbearable and inescapable loneliness. Martens, Willem H. J. The European Journal of Psychiatry, Vol 24(1), Jan-Mar 2010, 38-45.
