צוות בטיפולנט
השימוש בחשיפה עצמית (Self disclosure) של המטפל במסגרת הטיפולית נחשבת אולי לטכניקה מודרנית היוצאת מן הגישה ההתייחסותית (Relational), אך כבר בשנות ה-50 הצביעו קלינאים הומניסטים על חשיבותה. קלינאים "רוג'ריאנים" הציעו כי חשיפה עצמית של המטפל משמשת מודל למטופל ומעודדת אותו להפתח ולחשוף את פגיעותו ואת רגשותיו האינטנסיביים. מאמר שפורסם לאחרונה ב-Clinical Psychology Reviewמציע סקירה מקיפה של השימוש בחשיפה העצמית והשפעותיה.
השימוש בטכניקת החשיפה העצמית הוא נדיר יחסית להתערבויות טיפוליות אחרות ומרכיב רק כ-3.5% מהן, אך כ-90% מהמטפלים מדווחים כי השתמשו בחשיפה עצמית.
מחקרים אשר עסקו בגורמים הנוגעים למטפל ומשפיעים על הנטייה לשימוש בחשיפה עצמית הניבו תוצאות בלתי עקביות: לא הושגו ממצאים עקביים בנוגע להשפעות המגדר, הגיל והגישה התיאורטית. עם זאת, נמצא כי מטפלים צעירים נחשפים פחות ממטפלים מנוסים ועושים זאת מסיבות שונות, וכי מטפלים בעלי אוריינטציה דינאמית/אנליטית נוטים פחות לשימוש בחשיפה עצמית.
מחקרים אשר התמקדו בקשר בין השימוש בחשיפה עצמית למאפייני המטופלים הניבו תוצאות אחידות יותר: גילם וציפיותיהם של מטופלים לשימוש בחשיפה עצמית לא השפיעו על הנטייה להשתמש בה, אך מטפלים נטו להיחשף פחות בפני מטופלים עם הפרעות אישיות קשות וכוחות אגו חלשים. המגדר אליו השתייך המטופל ושונותו או זהותו למגדר המטפל או המטפלת לא נמצאו כמשפיעים על השימוש בחשיפה, אך מטפלות בעלות אוריינטציה פמיניסטית נטו יותר ממטפלות אחרות לחשוף בפני המטופלים את האוריינטציה המינית שלהן.
מספר מחקרים ניסו לבחון באופן שיטתי את השפעת החשיפה העצמית של המטפל על האופן בו תופס אותו המטופל ועל הדיאדה הטיפולית.
מחקרים אשר התמקדו בהשפעת החשיפה העצמית על האופן בו נתפס המטפל על ידי המטופל הצביעו על היעדר השפעה משמעותית על משתנים כמתן אמון, הערכה, מידת האמפתיה ומידת מותאמותו של המטפל. לגבי משתנים כמידת מומחיות ורמת האטרקטיביות קיימת מחלוקת בספרות, כאשר חלק מן המחקרים מצביעים על היעדר השפעה וחלקם על השפעה שלילית. לעומת זאת, מטפלים אשר השתמשו בחשיפה עצמית נתפסו כחמים יותר.
מחקרים נוספים התמקדו בהשפעת החשיפה העצמית של המטפל על התהליך והדיאדה הטיפולית. ממצאים בלתי אחידים התקבלו לגבי השפעת החשיפה העצמית על תפיסת הברית הטיפולית והקשר עם המטפל- חלק מן הממצאים מצביעים על היעדר השפעה וחלקם מציעים כי מטופלים שמטפליהם נחשפו תפסו את הקשר כחיובי יותר. בדומה, חלק מן הממצאים מצביעים על היעדר השפעתה של החשיפה העצמית על האופן בו תופס המטופל את בעייתו והסימפטומים שלו, בעוד שאחרים מצביעים על כך שחשיפה עצמית מביאה לשינוי בתפיסת הבעיה וירידה בסימפטומים.
מחקרים אשר עסקו בהשפעות נוספות של החשיפה העצמית הצביעו על מספר השפעות נוספות:
The role of therapist self-disclosure in psychotherapy: A qualitative review, Henretty, Jennifer R.; Levitt, Heidi M., Clinical Psychology Review. Sep 21, 2009.
