מחקר חדש מציע סקירה של התמונה הקלינית של הסכיזופרניה בזקנה וההתערבויות הטיפוליות הרלוונטיות לה
שיתוףסכיזופרניה פורצת ומאובחנת במרבית המקרים עד גילאי הבגרות המוקדמת. בהתאם, מרבית המחקרים העוסקים בסימפטומים הסכיזופרניים והטיפול בהם מתמקדים בצרכיה של האוכלוסיה שמתחת לגילאי 65. במחקר שפורסם לאחרונה ב- Clinical Psychology Review הציגו המחברים Berry &Barrowclough (2009) סקירה של קשיים ואפיונים ייחודיים לסכיזופרניים בגיל השלישי, ושל התערבויות טיפוליות המתאימות לצרכים אלו.
מחקרים המתמקדים בתמונה הקלינית של הסכיזופרניה בגילאי הזקנה מצביעים על מגמה מעורבת של שיפור לצד היווצרות קשיים נוספים: למרות שחלק מהסכיזופרניים ממשיכים לחוות סימפטומים חיוביים משמעותיים (דלוזיות, הלוצינציות וכד'), אצל רובם ישנה נטייה לשיפור משמעותי. הממצאים הנוגעים לסימפטומים השליליים ברורים פחות, כאשר חלק מן המחקרים מצביעים על שיפור, חלקם על היעדר שינוי וחלקם על הגברת הסימפטומים.
גם מחקרים אשר בחנו את התחלואה הנלווית לסכיזופרניה הצביעו על מגמה מעורבת: בעוד שהנטייה לאובדנות פוחתת עם הגיל, מחשבות על פגיעה עצמית הופכות תכופות ונפוצות יותר. כמו כן, אחוז הסכיזופרנים הקשישים הסובלים מדיכאון גבוה יותר מאחוז הקשישים הסובלים מדיכאון בכלל האוכלוסיה.
תפקודם הקוגניטיבי של סכיזופרנים קשישים אינו נתון לשינויים דרמטיים אלא מאופיין בירידה המתונה האופיינית לגיל השלישי. עם זאת, נמצא כי תפקודם השוטף של סכיזופרנים קשישים נמוך באופן יחסי וכי הם זקוקים לעזרה רבה בתחומים כניהול כספי, ניהול משק בית, יצירת קשרים חברתיים ומילוי שעות הפנאי.
ביחס לסכיזופרנים צעירים סכיזופרנים קשישים נוטים להיות בעלי רשתות תמיכה חברתיות מצומצמות יותר, כאשר רשתות אלו מורכבות בד"כ מבני משפחה ואנשי מקצוע ולא מחברים. קשריהם הבין אישיים של סכיזופרנים קשישים נוטים להתבסס על יותר תמיכה אינסטרומנטלית ופחות תמיכה רגשית, אך בתקופת חיים זו פוחתת התלות הכלכלית במסגרת הקשר הבין אישי. בסך הכל, מאופיינים הקשרים הבין אישיים בתחושת סיפוק רבה יותר ובשיפור ביחסים.
התבוננות בתמונה הקלינית המאפיינת את האוכלוסיה הסכיזופרנית בגיל השלישי מצביעה על קיומם של קשיים מתמשכים המביאים לפגיעה משמעותית באיכות החיים. למרות זאת, יעילותן של התערבויות טיפוליות שונות נבחנת במרבית המקרים בקרב האוכלוסיה הצעירה (למטה מ-65) בלבד.
כיום, אחד הכיוונים המבטיחים בטיפול בסכיזופרניה הוא הטיפול באמצעות מודלים קוגניטיביים התנהגותיים. טיפולים אלו נמצאו יעילים הן בהקניית מיומנויות התמודדות עם הסימפטומים החיוביים של הסכיזופרניה, והן בהתמודדות עם סימפטומים נלווים של דכאון, חרדה, קשיים במיומנויות החברתיות. למרות שיעילותן של התערבויות אלו טרם נבחנה בקרב קשישים סכיזופרניים, נראה כי ניתן להתאימן לצרכיה המיוחדים של האוכלוסיה באמצעות קיצור משך הפגישות הטיפוליות, חזרה והדגשה של תכנים, תרגול ב'כאן ועכשיו', הצגת מידע באופנים שונים וכן הלאה.
מעבר להתאמת טכניקות טיפוליות קיימות לקשישים סכיזופרניים, פותחו מספר התערבויות טיפוליות ספציפיות לקבוצה זו.
התערבויות טיפוליות אשר נמצאו כיעילות הן התערבויות קבוצתיות מובנות המבוססות על טכניקות קוגניטיביות התנהגותיות. התערבויות אלו מכוונות לשיפור מיומנויות חברתיות, חיזוק יכולות התפקוד השוטף ואתגור הנחות מגבילות כ"אני זקן מכדי ללמוד משהו חדש", "אין לי סיכוי להצליח" וכן הלאה. על אף שהתערבויות אלו לא תמיד הביאו לשיפור בסמפטומים פסיכיאטריים, רבות מהן הביאו לשיפור בתפקוד השוטף.
בסיכומו של דבר, ניתן לומר כי תחום ההתערבויות הטיפוליות בקשישים סכיזופרניים עדין נמצא בראשית דרכו: סכיזופרניים צעירים זוכים להתערבויות פסיכולוגיות רבות ואינטנסיביות יותר, למרות הצרכים הבולטים והמשמעותיים של האוכלוסיה הבוגרת. עם זאת, ההכרה באפשרות לסייע גם לאוכלוסיה המבוגרת באמצעות מודלים המותאמים לצרכיה המיוחדים עשויה להוות פתח לפיתוח והעשרה של התחום.
