חיפוש

חדשות מהשדה: פסיכותרפיה בין אישית להפרעת אישיות גבולית

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

פסיכותרפיה בין אישית היא מודל טיפולי המיועד לטיפול בדיכאון באמצעות התמקדות במיומנויות וקשרים בין אישיים, מתוך הנחה שאלו משפיעים במידה רבה על התפרצות הדיכאון, החמרתו והתקבעותו.

במחקר שפורסם על ידי בטמן בשנת 2012 מתאר החוקר התאמה של מודל הפסיכותרפיה הבין אישית לקשייהם של מטופלים בעלי אישיות גבולית. הרציונל לשימוש במודל התרפיה הבין אישית לאחר התאמות ייחודיות הוא העובדה שהפרעת אישיות גבולית היא הפרעה של התקשרות וכי דיכאון היא אחת ההפרעות הנפוצות בקרב בעלי אישיות גבולית. כמו כן, סימפטומים המרכזיים של בעלי האישיות הגבולית כתנודות במצב הרוח, אימפוליסיביות ועיוותים קוגניטיביים מופיעים במרבית המקרים בהקשרים בין אישיים.

בהתאם, המחבר הניח כי התמקדות בחוסר התפקוד הבין אישי בין העצמי לאחרים עשוי לשפר באופן משמעותי את מערכות היחסים ועל כן גם את הסימפטומים הדכאוניים. לטענתו, עקרונות הבסיס של הפסיכותרפיה הבין אישית תואמים את הצרכיים התרפויטיים הבסיסיים של בעלי האישיות הגבולית, אך ארבעת המוקדים עליהם מתבסס המודל הטיפולי בדרך כלל אינם עונים על מורכבות הקשיים הבין אישיים של בעלי האישיות הגבולית, ולכן זקוקים למודיפיקציה מחודשת. לדוגמא, הפסיכותרפיה הבין אישית מותאמת לאנשים אשר צפויים לפתח ברית טיפולית מהירה ולהיות פחות פגיעים להתנהגויות הרסניות כלפי הטיפול, ולאנשים בעלי רמת מוטיבציה טיפולית סבירה- הנחות בסיס אשר כלל אינן מובנות מאליו עבור מטופלים עם אישיות גבולית. התאמת המודל לבעלי האישיות הגבולית התמקדה בארבעה תחומים מרכזיים:

  • בניית ברית טיפולית ושמירה על מסגרת הטיפול

  • ניהול התנהגויות סיכון עצמי- אלמנט אשר לא קיים במודל הטיפולי הקלאסי

  • בחירת היחסים הבין אישיים כמוקד הטיפול, כאשר רכישת מיומנויות ויסות עצמי בנוכחות עומדת במוקד העבודה הטיפולית.

  • הארכת משך הטיפול ותהליך הסיום

יש לציין כי על אף הרציונל התיאורטי המוצג, מחבר המחקר מציין כי עדיין קיים מחסור בעדויות מחקריות התומכות ביעילות המודל לבעלי האישיות הגבולית: מחקרים ספורים בלבד בחנו באופן אמפירי, ועל אף שהצביעו על, הפחתת סימפטומים דכאוניים ואישיותיים, עדיין אינם מהווים גוף ידע מספק.

ביבליוגרפיה

Interpersonal psychotherapy for borderline personality disorder. Bateman, Anthony W. Clinical Psychology & Psychotherapy, Vol 19(2), Mar-Apr 2012, 124-133.