צוות בטיפולנט
מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים שוב ושוב על הפער באחוזי הדיכאון בין נשים לגברים: כ-22% מהנשים יסבלו במהלך חייהן מדיכאון, לעומת כ-13% מהגברים בלבד. נסיונות להסביר פער זה עסקו באפשרות שהדיכאון מתבטא באופן שונה בקרב גברים, ולכן אינו מאובחן דיו. מחקר בשם בחינה איכותנית של דיכאון בקרב גברים (A qualitative investigation of depression in men) שפורסם לאחרונה בכתב העת Psychology of Men & Masculinity בחן את חווית הדיכאון הסובייקטיבית של גברים ומצא כי מלבד לדיווח על מאפייני הדיכאון המקובלים (בהתאם ל-DSM) דיווחו הגברים המדוכאים על סימפטומים נוספים.
מאפיין ייחודי אשר נמצא משמעותי אצל מרבית משתתפי המחקר היה הקשר בין חווית הדיכאון הפנימית לעצבנות, מתח, כעס, התקפי זעם (המלווים לעיתים באלימות) ושינויים חדים במצב הרוח. השינוי ההתנהגותי הביא פעמים רבות לפגיעה בין אישית ותעסוקתית אשר קושרה להחמרה בקשיים ועלייה בדיכאון.
מאפיין בולט נוסף היה נטייתם של גברים לשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים כתגובה לדיכאון. גם דפוס זה קושר לפגיעה במערכות יחסים משמעותיות אשר בתורה החמירה את הדיכאון והפחיתה את יכולת ההתמודדות. כמו כן, תוארו נסיונות לצמצם את שעות הפנאי באמצעות שקיעה מוחלטת בעבודה או בפעילויות חלופיות כמשחקי וידאו.
משתתפי המחקר התייחסו לקושי החברתי הייחודי הניצב בפני גברים מדוכאים: הודאה בדיכאון נתפסה כהודאה בחולשה, כ"לא מתאימה" וכלא גברית, והם דיווחו על ציפייה חברתית שלא לבטא את קשייהם ורגשותיהם. בהתאם, דיווחו רבים מהם על ההקלה המשמעותית שנבעה מקבלת הכרה בקשייהם ומהאפשרות לדבר ולחשוף את חווית הדיכאון והרגשות הנלווים לה. הקלה זו תוארה הן בהקשרם של קשרים טיפוליים והן במסגרת קשרים בין אישיים-חברתיים. כאשר נשאלו משתתפי המחקר על המלצותיהם לגברים הסובלים מדיכאון, רבים מהם הדגישו את חשיבות ההתגברות על הבושה הכרוכה במצב ועל היכולת לשתף קרובים ומטפלים בקשיים.
מאפייני הדיכאון הייחודיים בקרב גברים מצביעים על מעגל הרסני בו מביא הדיכאון לדפוסים התנהגותיים כשימוש בחומרים והתקפי זעם/אלימות אשר מגבירים את הדיכאון וחוזר חלילה. הפנייה לדפוסים אלו תוארה במקרים רבים כנובעת מתחושה כי "כגבר אני אמור לפתור את העניין בעצמי". כלומר, על אף שגברים תיארו את היכולת לשתף בקשיים כגורם חיוני להתמודדות- רבים מהם הדגישו את הקושי המשמעותי להודות בקושי ולפנות לעזרה. חשוב להדגיש כי כאשר הגברים המדוכאים לא פנו לטיפול, הודגשה היכולת לשתף בת זוג, חבר קרוב או בן משפחה כגורם קריטי באפשרות להקל על הסימפטומים הדיכאוניים.
ממצאים אלו הם בעלי משמעות קלינית יישומית מאחר והם מדגישים את האפשרות לשתף בקשיים הרגשיים ולעבד אותם מול אדם אחר כתהליך חיוני לריפוי. כמו כן, הממצאים מדגישים עד כמה קריטי לשלב בהתערבות הטיפולית טיפול מונע או טיפול בבעיות התנהגות והתמכרות ולא פחות מכך- עד כמה הכרחי לשים דגש בטיפול על יחסים בין אישיים ושיקום מערכות יחסים שנפגעו.
A qualitative investigation of depression in men, Chuick, Christopher D.; Greenfeld, Jay M.; Greenberg, Stefanie Teri; Shepard, Samuel J.; Cochran, Sam V.; Haley, James T., Psychology of Men & Masculinity. Vol 10(4), Oct 2009, 302-313.
