צוות בטיפולנט
הפרעות אישיות מוגדרות ב-DSM כדפוסי אישיות נוקשים ובלתי מסתגלים המתקיימים לאורך זמן ומזוהים, בדרך כלל, כבר בהתבגרות או קודם לכן. למרות זאת, האפשרות לאבחן הפרעות אישיות רק בגילאי הבגרות שנויה במחלוקת, וחלק מן הקלינאים טוענים כי ניתן לזהותן כבר בילדות ובהתבגרות. זאת, במידה והדפוסים/תכונות מתקיימים במשך למעלה משנה ואינם קשורים בשלב התפתחותי ספיציפי.
במחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Psychiatric Annals הציעה המחברת, Bardenstein (2009) סקירת ממצאים אשר תומכים בקיומם של קווים אישיותיים נרקסיסטיים בולטים כבר בגילאי הילדות המוקדמת. כמו כן, מוצגים דפוסים הוריים ונסיבות חיים אשר מגדילים את הסיכון לפיתוח ההפרעה הנרקסיסטית ומתודולוגיות לאבחונה בילדות.
שלבים מסוימים בילדות וההתבגרות מאופיינים בנטיות נרקסיסטיות נורמטיביות- החל מהנרקסיזם הינקותי והיעדר היכולת לאמפתיה, ועד לאגוצנטריות המאפיינת את גילאי ההתבגרות. נטיות נרקסיסטיות אלו מהוות שלב התפתחותי טבעי, אך Bardenstein מציעה במאמרה מספר קריטריונים המבחינים בין נרקסיזם נורמטיבי לנרקסיזם פתולוגי. קריטריונים אלו זוהו והוגדרו על ידי תיאורטיקנים שונים:
פנטזיות נרקסיסטיות- ילדים רבים מחזיקים בפנטזיות גרנדיוזיות ומדמיינים עצמם כגיבורי על, שליטים וכן הלאה. אלא שבעוד שהילד הרגיל יכיר בכך שמדובר בפנטזיה וכי גם אחרים עשויים להיות מיוחדים- הילד הנרקסיסטי יחוש כי הוא אכן ניחן ביכולות מיוחדות ויביע קנאה עזה בהצלחתם של אחרים.
חווית ערך עצמי רציפה ויכולת לקבל פגמים וכשלונות- חווית הערך העצמי של מרבית הילדים היא יציבה באופן יחסי. יכולתם לחוש אמפתיה לאחרים ולקבל את עצמם מאפשרת להם להינות מקשרים בין אישיים משמעותיים גם כשאלו באים, כביכול, על חשבון צורכיהם הנרקסיסטיים. ילדים נרקסיסטיים, לעומת זאת, יחוו כל כישלון או הפסד בתחרות עם אדם אחר כפגיעה משמעותית בערכם ועשויים להגיב בזעם או הרסנות. בהתאם, ילדים אלו עשויים להתקשות להתמיד בפעילויות הדורשות מהם מאמץ ומעמתות אותם עם הסיכוי לכישלון.
קושי לחוות אשמה או חרטה על פגיעה באחריםנטייה להאשים אחרים ולסרב לקחת אחריות על כשלונות או קשייםאמונה בקיומן של זכויות יתר וזכאות לניצול אחריםקושי בהבעת אמפתיה, הכרת תודה ועניין באחריםקשרים בין אישיים שטחיים המאופיינים בניצול, מניפולטיביות והיעדר אמפתיהיכולת מוגבלת להיעזר וללמוד מאחרים
באופן טבעי, נרקסיזם בגילאי הילדות מתפתח בתגובה לנסיבות החיים ודפוס היחסים עם ההורים. במאמרה, סוקרת Bardenstein את הדינמיקות המשפחתיות והנסיבות המגבירים את פגיעותו של הילד לפיתוח אישיות נרקסיסטית בילדות.
הורים נרקסיסטיים, באופן לא מפתיע, מהווים גורם מרכזי בהתפתחות האישיות הנרקסיסטית בילדות. זאת, באמצעות העברת מסר לילד לפיו הוא עליון ומיוחד ומניעתו מהתמודדות עם ביקורת, כשלון ואכזבה. כך, למשל, מתארת המחברת זוג הורים אשר העבירו את ילדם מספר בתי ספר מאחר ואלו "לא היו לרמתו", תוך שהם מתעלמים מתלונות הצוות על התנהגותו האלימה. כאשר התקבלו תוצאות מבחני האינטליגנציה שלו, אשר הצביעו על רמת IQ ממוצעת, התלוננו ההורים על חוסר מקצועיותו של הבוחן. גם ילדים להורים עשירים במיוחד, אשר נמנעת מהם התמודדות עם תסכולים ואכזבות וזוכים לחיזוקים על שליטה והפגנת כוח, מפנימים אמונות לפיהם הם עליונים ובעלי זכויות יתר.
ילדים מאומצים עשויים להיות פגיעים במיוחד לאימוץ תסריטים ואמונות נרקסיסטיות הן מתוך צורך בפיצוי על נטישת ההורה הביולוגי, והן בגלל התנהגויות מאדירות של ההורים המנסים לפצות את הילד על כך שאינו ילדם האמיתי. גם ילדים להורים גרושים הנאבקים על אהבתו והעדפתו של הילד עשויים "לזכות" בפינוק יתר ולפתח תחושת חשיבות עצמית מוגזמת ואמונה בזכאותם לזכויות יתר.
התקבעות דפוס אישיותי נרקסיסטי בילדות פוגע בתפקודו של הילד ומונע ממנו להשלים משימות התפתחותיות רלוונטיות לגילו בתחום הרגשי, החברתי והקוגניטיבי. ילדים נרקסיסטיים עשויים להתקשות ביצירת קשרים בין אישיים ובהתאם להפסיד הזדמנויות לרכישת כישורים ומיומנויות חברתיות; המנעותם מהתמודדות עם כשלונות וביקורת (באמצעות הסרת אחריות או הגנת ההורים) אינה מאפשרת להם לרכוש את היכולת להתמודדות עם תסכול ואכזבה; למרות כישוריהם, ילדים נרקסיסטיים רבים עשויים להיכשל בבית הספר עקב סירובם להתאמץ לאורך זמן, להשתמש באחרים כמקור ידע ולקבל את סמכותו של הצוות החינוכי.
השפעות וקשיים אלו מדגישים את הצורך בכלים אבחוניים אשר יסייעו בזיהוי ההפרעה בשלב מוקדם ככל האפשר. בשנים האחרונות התפתחו אבחונים המבוססים על תצפיות התנהגותיות, שאלונים ושימוש בטכניקות הערכה השלכתיות (רורשאך, TAT). תצפיות אלו מאפשרות לזהות את הסגנון האישיותי המאופיין בתפיסה לקויה של קשרים בין אישיים, נטייה לגלוש לפנטזיה על חשבון התמודדות עם סיטואציות לא נעימות ותפיסת עצמי מעוותת.
האפשרות לזהות דפוסים נרקסיסטיים בגילאי מוקדמים מאפשרת לילד ומשפחתו להיות מעורבים בתהליכים טיפוליים אשר עשויים לסייע הן במניעת בעיות התנהגות הפוגעות בתפקוד התקין והן, במידת האפשר, ברכישת תפיסה ריאלית יותר של העצמי והאחר. עם זאת, יש לציין כי טבעה של ההפרעה הנרקסיסטית מקשה על הטיפול בה: הורים נרקסיסטיים עשויים להתקשות להכיר בצורך של ילדם בטיפול, והילדים עצמם אים חווים בדרך כלל רצון ומוטיבציה לשינוי.
1. The cracked mirror: Features of narcissistic personality disorder in children, Bardenstein, Karen Kernberg, Psychiatric Annals. Vol 39(3), Mar 2009, 147-155.
