צוות בטיפולנט
האופן בו נתפסה העברה הנגדית עבר גלגולים שונים מאז היווצרו והוא נתפס כביטוי לאזורים לא מעובדים בנפשו של המטפל, כתגובה 'משלימה' לחומרים שמביא המטופל, כאמצעי תקשורת דרכו המטופל מספר על יחסי האובייקט שלו ועוד. התפיסה הרווחת כיום מניחה כי העברה נגדית נוצרת על בסיס המפגש האינטר-סובייקטיבי בו אישיות המטופל והשלכותיו פוגשות אספקטים באישיות המטפל. יחד עם זאת, מספר כותבים התייחסו לדפוסי העברה נגדית כלליים אשר נוטים להתעורר בעבודה עם מתבגרים.
הספרות הקלינית והמחקרית אינה מציעה מידע רב בנוגע להעברה נגדית בעבודה עם מתבגרים. מרבית המחקרים העוסקים בהעברה נגדית מול מטופלים מתבגרים מתמקדים באופן בו משפיע הסימפטום (פגיעה עצמית, הפרעות אכילה, משבר פסיכיאטרי וכד') על יחסי ההעברה הנגדית, ומחקרים ספורים בלבד עוסקים בהעברה נגדית כלפי מתבגרים באופן כללי.
Rasic (2010) טוען כי עבודה עם מתבגרים וילדים ועם משפחותיהם מעוררת תגובות העברה נגדית עוצמתיות ומבלבלות במיוחד אשר היעדר תשומת לב אליהן יכולה לפגוע באופן משמעותי בשיפוט ובהתנהלות הקליניים. בדומה, Stone (2001) מציע כי הסוגיות ההתפתחותיות בהן מטופלים בני נוער עסוקים באופן אינטנסיבי מעוררות לא פעם תגובות העברה נגדית חזקות. Rasic (2010) אף טוען כי תגובות ההעברה הנגדית למטופל המתבגר מתעוררות פעמים רבות עוד טרם המפגש איתו, בעקבות המפגש עם הגורמים המפנים (מכתבי הפניה, הורים, צוותים חינוכיים). לצד טענה זו, הצביעו מספר כותבים (למשל, Stone, 2001; 1987, Greenberg et al) על נטייתם של דפוסי העברה נגדית להתעצם כאשר הטיפול במתבגר נערך במסגרת מגורים כפנימייה או אשפוז. זאת, עקב המסגרת המדמה מערכת משפחתית על המורכבות והעוצמות הנלווים לה.
Gianni (1996) מציע כי תגובת ההעברה הנגדית של המטפל נובעת בחלקה מאישיותו האינדיווידואלית, ובחלקה מתגובות העברה נגדית קולקטיביות המבוססות על ארכיטיפים אנושיים אוניברסליים. ארכיטיפים ומיתוסים קדמוניים הנוגעים לקשר אב-בן, ובפרט המיתוס האדיפלי, מחלחלים ליחסים הטיפוליים ומאופיינים, לבד ההזנה המיטיבה, באלמנטים של הרסנות, תחרות, קנאה ושנאה. בהתאם, Gianni (1996) טוען כי כל המבוגרים, וביניהם גם אנליטיקאים, חווים בין היתר צרות עין וקנאה בגדילה, בנעורים, באנרגיות ובפוטנציאל הגלום במתבגרים שבטיפולם. חוויות העברה נגדית אלו הן שעומדות בבסיס התנהגויות אגרסיביות כלפי מטופלים מתבגרים. לחלופין, כאשר המטפל מפחד מרגשותיו התוקפניים הוא עשוי לאמץ דפוס הגנתי של "אחאות" וחבריות כוזבת עם המתבגר, במקום להישאר בעמדה טיפולית-הורית.
לסיכום, הספרות התיאורטית מציעה התייחסות מצומצמת יחסית לסוגיית ההעברה הנגדית בטיפול במתבגרים, על אף הסכמתם של העוסקים בתחום לגבי חשיבות הנושא. על אף היעדרם של מחקרים הדנים באופן אמפירי בהעברה נגדית כלפי מתבגרים ובתמות המאפיינות אותה, קיימת הסכמה לגבי אופייה העוצמתי. ניתן לשער כי עוצמות אלו נובעות משילוב בין גורמים כהזדהות של המטפל עם המטופל מתוך החלקים המתבגרים וההוריים שלו עצמו; אמפתיה למטופלים קטינים המצויים במצב של חוסר אונים מול סביבות משפחתיות קשות ואף פוגעניות; והמפגש עם העוצמות והאינטנסיביות המאפיינות את עיסוקם של רבים מהמתבגרים בתמות כבדות משקל שביניהן הגדרה עצמית, חיים ומוות, מיניות, תוקפנות, תלות ותחרות.
Countertransference in adolescent psychotherapy. Nagliero, Gianni. Group Analysis, Vol 29(1), Mar 1996, 69-79.
Countertransference during the acute psychiatric hospitalization of the adolescent. Linda; Haiman, Susan; Esman, Aaron H. Adolescent Psychiatry, Vol 14, 1987, 316-331.Countertransference in child and adolescent psychiatry-A forgotten concept? Rasic, Daniel. Journal of the Canadian Academy of Child and Adolescent Psychiatry / Journal de l'Académie canadienne de psychiatrie de l'enfant et de l'adolescent, Vol 19(4), Nov 2010, 249-254.Adolescent sexuality in a therapeutic community: Staff countertransference issues. Schneider, Stanley; Deutsch, Chaim. Adolescence, Vol 20[78], 1985, 369-376.Countertransference issues in adolescent residential settings. Stone Jr., D. Thomas. Journal of Child & Adolescent Group Therapy, Vol 11(4), Dec 2001, 147-157
