חיפוש

דימוי גוף בהפרעת התקפי זלילה

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

הפרעת התקפי זלילה (Binge eating) היא הפרעת אכילה אשר נוספה ל-DSM בשלב מאוחר יחסית ומאופיינת בהתקפי זלילה המלווים בתחושת חוסר שליטה ואינם מלווים בהתנהגויות מפצות כהקאה, ספורט או שימוש במשלשלים. שכיחות ההפרעה הינה 1.6% בקרב נשים ו-0.8% בקרב גברים. חלק ניכר מהסובלים ממנה סובלים גם מעודף משקל והיא נוטה לפרוץ בגילאי ההתבגרות או הבגרות הצעירה, אך יכולה להתפרץ גם בגילאים מאוחרים יותר כ-30-45. במקרים רבים התקפי הזלילה מופיעים לצד פגיעה בתפקוד התעסוקתי והחברתי, קשיים רגשיים נוספים והיסטוריה של דיכאון ושימוש בחומרים.

התקפי זלילה ודימוי גוף

דימוי גוף שלילי ופגוע נחשב לאחד המאפיינים המרכזיים של אנורקסיה ובולימיה, ולגורם משמעותי בהיווצרותן. לעומת זאת, תפקידו של דימוי גוף שלילי בהפרעת התקפי זלילה שנוי במחלוקת. מחקרם של & al Ahrberg מבקש להציע תשובה ברורה לסוגיה בהתבסס על סקירה ספרותית מקיפה ועל התייחסות לשלושת מרכיבי הדימוי העצמי: רכיב קוגניטיבי אפקטיבי, הרכיב התפיסתי והרכיב ההתנהגותי.

רכיב קוגניטיבי-אפקטיבי

דימוי גוף מבוסס על רכיב קוגניטיבי-אפקטיבי המתייחס לעמדות ואפקטים ביחס לגוף אשר נוגעים למידת הסיפוק מההופעה החיצונית ולמידת חשיבותם של המשקל וההופעה החיצונית לערך העצמי של האדם. מספר מחקרים השוו בין מידת שביעות הרצון הגופנית של בולימיות לזו של הסובלות מהתקפי זלילה, ומצאו כי דימוי הגוף של הבולימיות היה גבוה יותר. החוקרים בחנו האם פער זה נובע ממשתנים כרמות דיכאון או משקל הגוף, אך מצאו כי גם לאחר "ניקוי" השפעתם של גורמים אלו, נמצא כי דימוי הגוף של בעלי התקפי הזלילה היה נמוך יותר. ממצא זה מציע כי דימוי הגוף הנמוך קשור בסימפטום הזלילה עצמו ולא מהמשקל או הדיכאון הנלווים לו. מחקרים אשר עסקו בהשפעת התפיסה הגופנית על הערך העצמי מצאו כי הערך העצמי של אנשים הסובלים מהתקפי זלילה ואנשים הסובלים מבולוימיה מושפע מהתפיסה הגופנית באותה המידה. זאת, גם לאחר ניקוי השפתעם של גורמים כמשקל גוף ודיכאון. כמו כן, נמצא כי אנשים המשתייכים לכל אחת מההפרעות מאופיינים בנטייה מוגברת למחשבות שליליות על גופם.

רכיב תפיסתי

הרכיב התפיסתי של הדימוי הגופני מתייחסת לייצוג המנטלי של הגוף בו מחזיק האדם ביחס לגופו. מחקרים רבים הצביעו על כך שאנורקטיים ובולמיים נוטים לתפוס את מידות גופם כגדולות באופן מוגזם. זאת, לעומת אנשים ללא הפרעות אכילה אשר נוטים לתפוס את מידותיהם כקטנות מכפי שהן באמת. שני מחקרים בלבד בחנו את הרכיב התפיסתי בקרב הסובלים מהתקפי זלילה, ולא מצאו עיוותי תפיסה האופייניים לסובלים מאנורקסיה ובולימיה.

רכיב התנהגותי

הרכיב ההתנהגותי של דימוי הגוף מתייחס לבדיקות חוזרות של הגוף- תכיפות השקילה, נגיעה או צביטה של איזורי גוף ומדידת היקף הגוף, ולנטייה להמנעות מחשיפת הגוף על ידיד לבישת בגדים גדולים והמנעות מבריכות שחייה וסיטואציות חברתיות המדגישות את חשיבות ההפועה החיצונית. מחקרים הצביעו על נטייה מוגברת להתנהגויות אלו בקרב הסובלים מאנורקסיה ובולימיה. עד כה, מחקר אחד בלבד בחן רכיב זה בקרב בעלי התקפי זלילה ומצא כי הם אכן נוטים לבדיקות גופניות ולהמנעות מסיטואציות או ביגוד אשר מגבירים את המודעות למשקל גופם. יש לציין כי מחקר זה לא עשה שימוש בקבוצת ביקורת ולכן יש להתייחס בזהירות לממצאיו.

סיכום

על בסיס ההתבוננות בממצאים הנוגעים לרכיב הקוגניטיבי-אפקטיבי, התפיסתי וההתנהגותי, ניתן להסיק כי הסובלים מהתקפי זלילה מאופיינים גם בהפרעה בדימוי הגוף הנוגעת בעיקר לרכיב הקוגניטיבי-אפקטיבי, ולכן טיפול בהפרעות אלו צריך לכלול התייחסותי לדימוי הגופני. מחקרים אשר עסקו בטיפול בהתקפי זלילה הצביעו על יעילותן של טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות המתמקדות בהפחתת ההתקפים, אך מחקרים ספורים בלבד התמקדו בתרומתן של טכניקות אלו לשיפור דימוי הגוף. מחקרים אלו מצאו כי טכניקות כחשיפה למראה וטכניקות קוגניטיביות אשר התמקדו בדימוי הגוף הביאו לשיפור הדימוי הגופני. שיפור בתחום זה נמצא קשור, בקרב בולימיות ואנורקטיות, בשיפור בהיבט ההתנהגותי של דימוי הגוף והביא להפחתה בבדיקות הגופניות ובניסיון להמנע מהתמודדות עם מודעות להופעה הגופנית. עדיין לא נערך מחקר דומה בקרב הסובלים מהתקפי זלילה, אך יש יסוד להניח כי תמצא השפעה חיובית דומה.

ביבליוגרפיה:

Body image disturbance in binge eating disorder : A review. Ahrberg, Merle; Trojca, Dorothea; Nasrawi, Nadia; Vocks, Silja. European Eating Disorders Review, Vol 19(5), Sep-Oct 2011, 375-381.