חיפוש

בנייה מחודשת של החזקה לאחר גירושים: תקציר מאמרה של Aronson

צוות בטיפולנט

גירושים הפכו לתופעה שכיחה ביותר בחברה המערבית, כאשר ילדים להורים גרושים מאופיינים פעמים רבות בקשיים בוויסות אגרסיה, עצבות, בעיות היפרדות וקשיים הנוגעים לזהות העצמית. ברבים מהמקרים, הילד מתמודד עם ירידה ביכולות ההורים מאחר והם עצמם כעוסים, מדוכאים או עמוסים ביותר לאחר הגירושים. באופן טבעי, אירועים אלו משפיעים על יכולתו של הילד להתמודד עם מטלותיו התפתחותיות, אך היבטים אלו זכו לתשומת לב מועטה יחסית בספרות הפסיכואנליטית. במאמר זה מוצגים הקשיים איתם מתמודדת דיאדת ההורה-ילד מפרספקטיבת רעיון ההחזקה של ויניקוט.

הפונקציה המחזיקה של נישואים ומשפחה

וויניקוט תיאר את הסביבה המחזיקה המסופקת לילד על ידי ההורה, ובאמירתו "אין דבר כזה תינוק" הדגיש כי הילד הצעיר אינו יכול להתקיים ולשגשג ללא הטיפול האימהי. יחידת האם-ילד מאפשרת לילד לממש את פוטנציאל הגדילה וההתפתחות שלו, כאשר ויניקוט תיאר שלושה שלבים החיוניים להתפתחות האופטימלית: 1. החזקה 2. אם וילד חיים יחד 3. אם, אב וילד חיים יחד. החזקה מתייחסת הן לטיפול הפיסי הקונקרטי בתינוק והן לאספקה הסביבתית הטוטאלית הקודמת לרעיון של 'חיים עם' שמשמעו שיחסי אובייקט כלשהם הושגו. ההחזקה חיונית להמשכיות ההוויה ובהמשך ליכולתו של הילד להבחין בין עצמו לבין מה שמחוץ לו.

החזקה עשויה להיפגע על ידי הפרעות (impingements) המהוות איום על תחושת ההמשכיות של הילד, וכדי להיאבק בהן הילד עשוי לפתח עצמי כוזב, להפוך עצבני בתגובה לחדירות, או להגיב בצייתנות יתר ופסאודו-בגרות במטרה לרצות את החודר ולהפסיק את החדירה המכאיבה. הפרעות אלו אף עשויות לפגוע ביכולת ההבחנה בין העצמי לאחר.

הסביבה המזיקה האופטימלית נוצרת בזכות התאמתה של האם והזדהותה עם הילד. תהליכים אלו יכולים להתחיל כבר בהיריון במסגרת מה שויניקוט כינה "מושקעות אימהית ראשונית", אך Aronson מציעה כי המשפחה והקשר הזוגי מספקים גם כן אספקטים של הסביבה המחזיקה ובהתאם- מתייחסת לקשיים העשויים להתעורר כאשר היחסים המשפחתיים מופרעים על ידי אירועים כמו גירושים.
במשפחה קיימים רוטינות ודפוסים רבים היוצרים את הקיום היומיומי ותומכים בחווית הקביעות והשייכות של המשפחה, ובפרט כאשר דפוסים אלו לוקחים בחשבון את הצרכים והרגישויות האישיים של כל אחד מחברי המשפחה. לקביעות שמספקים דפוסים רוטיניים (אוכל סיני בחמישי, בריכה ביום שבת) יש איכות מקצבית מווסתת ומרגיעה השומרת על המשכיות ההוויה של המשפחה. במקביל, גם הקשר הזוגי ממלא פונקציה מחזיקה ומכילה. כל זוג מפתח את הרוטינות, המקצבים והדפוסים שלו, המאפשרים גדילה והתפתחות. צרכים נענים, והרגישויות של העצמי והאחר נלקחים בחשבון. כך, בתקווה, נוצרים אמינות וקביעות המאפשרים יצירתיות וצמיחה אישית ומסוגלים להכיל תשוקות ורגשות רבים. כאשר הקשר נקטע, כוחות אפקטיביים עוצמתיים כזעם, ייאוש ובדידות משתחררים במשפחה ועשויים להשפיע בדרכים שונות. התבוננות במאפייניהן של משפחות גרושות, על ההורים והילדים שבהן, מדגימה את ההפרעות ואת קריסות פונקציות ההחזקה, על השלכותיהם.

מאפייניהן של משפחות גרושות

מחקרים עכשוויים ממשיגים גירושים כתהליך מתמשך ולא כאירוע יחיד בחיי המשפחה. המודל התהליכי מציע שלאורך הזמן האירועים ותוצאות הגירושים צריכים להיות מוערכים מחדש לאור הצרכים ההתפתחותיים של חברי המשפחה.

המשכיות ההוויה של המשפחה מופרעת קשות כתוצאה מגירושים: מעברי דירה, שכונה עיר או מדינה מנתקים את הילדים והמבוגרים ממשאבי התמיכה המוכרים שמספקים בית הספר, החברים והמשפחה המורחבת. אריקסון התייחס למידה בה השתייכויות אלו תורמות לגיבוש התפיסה והזהות העצמית ו-Aronson מציעה שכאשר הגירושים מנתקים את הילד מקורות השתייכות אלו, נפגעת למעשה גם התנועה של הילד לעבר עצמי אינטגרטיבי, ובפרט כאשר הוא נדרש להסתגל לסביבה חדשה.
עוינות בין ההורים עשויה להמשיך זמן רב אחרי שהגירושים יצאו לפועל, ולהשפיע משמעותית על הילד. עוינות יכולה לנוע ממתח במקרה ה"טוב" למתקפות רגשיות ופיסיות במקרה הרע, כאשר הילד עשוי לפתח הזדהות עם התוקפן כאמצעי להתמודדות עם השוק ולביסוס תחושה מינימלית של שליטה. כמו כן, מאבק בין ההורים מהווה מתקפה על ניסיונו של הילד לנהל חיים נורמליים מאחר והוא נדרש לרצות כל אחד מההורים באופן כוזב. ילד צעיר הנמצא בשלב של התמודדות עם הבחנה בין האובייקט לבין העצמי עשוי לחוות מתקפות של הורה אחד על ההורה האחר כמתקפות עליו עצמו אשר מלוות בהתעוררות תחושות של אשמה ורוע פנימי.

מצוקה כספית הנגרמת בעקבות הגירושים עשויה לגרום להורים לעבוד שעות רבות ולכלות את מירב האנרגיות שלהם על השגת ביטחון כלכלי. המתח בו ההורה מצוי עשוי, כמובן, להשפיע על יחסיו עם הילד, וכאשר הוא נלווה להשקעה רבה במקום העבודה או במערכת יחסים חדשה, זמינותו לילד עשויה להצטמצם בצורה משמעותית. תהליכים אלו עלולים לעורר פנטזיות נטישה אשר עשויות להביא לנסיגה מהקשר עם ההורה או להיאחזות בו.

הורים וילדים במשפחות גרושות

הרגשות העוצמתיים הנלווים פעמים רבות לגירושים מביאים פעמים רבות לשימוש במנגנונים של פיצול. במקרים רבים נוצרים במשפחה שני נרטיבים נפרדים לגמרי אשר נוצרים בין היתר עקב מחלוקות משפטיות המביאות להעברת המשמורת להורה אחד. כך, למשל, עשוי להיווצר מצב בו הורה המשמורן מואדר ונתפס כהורה הטוב וה"אמיתי" וההורה הלא משמורן נתפס כהורה הרע, באופן שמביא ליצירת ייצוג אובייקט שלילי. קושי נוסף נוצר מאחר והילד נאלץ להתמודד עם ייצוג קוטבי בין חוויותיו החיוביות עם ההורה הלא משמורן כאשר הוא מבלה איתו, לבין הייצוג השלילי שלו על ידי ההורה המשמורן. מעבר לכך, הילד עצמו עשוי להשתמש באידיאליזציה או דה-ולואציה של ההורה הנעדר כאשר הוא אינו נמצא איתו אלא עם ההורה השני.

הורה שאינו משמורן חש פעמים רבות מודר, נטוש ודחוי וחוויות אלו עלולות להביא לפגיעה גם בהסדרי הביקור האפשריים. הוא עשוי להשליך את תחושות הדחייה אל הילד ולהאשים אותו בכך שהוא לא רוצה את הקשר עם ההורה, והילד עשוי להרגיש שמעשיו הם שגרמו להרחקת ההורה. ביקורים ספורדיים יכולים להוביל גם לקשר שברירי ולא בטוח בין ההורה הלא משמורן לילד, ובשלב מסוים גם לדחייה של הילד את הקשר והביקורים. דפוס התנהגות זה מתקף את תחושות הדחייה של הילד וההורה.

במקרים מסוימים, השימוש במנגנון של הזדהות עם התוקפן המכוון לביסוס תחושת שליטה מביא להתפתחות התנהגויות אגרסיביות ובעיות התנהגות. התנהגויות אלו עשויות לגרום לאחד הורים לזהות את הילד עם ההורה השנוא ולהגיב אליו כאילו היה בן הזוג. תהליכים אלו משפיעים על קשר ההורה-ילד ועשויים להביא להתפתחות ייצוגי עצמי שליליים, ובו זמנית לשמירה על ההתקשרות מלאת הזעם, התשוקה והקונפליקטים אל בן הזוג לשעבר. כלומר, באופן אירוני התנהגויות אגרסיביות של הילד שמקורן בהזדהות עם ההורה המיוצג כתוקפן עלולות להביא לדחייה של הילד על ידי ההורים.
סוף הנישואים עשוי לייצג עבור ההורים כישלון ולהיות מלווה בתחושות צער וחרטה עמוקות, והילד עשוי לייצג גם תחושות קשות אלו. כתוצאה מכך, עלולות להתעורר פנטזיות לא מודעות להיפטרות מהילד אשר מייצגות את המשאלה "להחזיר אחורה את השעון", ואלו עשויות לבוא לידי ביטוי באקטינג אאוט ביחסי הורה-ילד. פנטזיות אלו עשויות לעורר גם בילד פנטזיות דומות של ביטול הנעשה והחזרת השעון אחורה, ואלו עשויות לבוא לידי ביטוי בסימפטומים רגשיים שונים.

תפיסותיהם של ההורים הגרושים זה את זה משפיעות גם על האופן בו יפרשו את חוויותיו של הילד עם ההורה השני. באופן ספציפי, הורים רבים שוללים כל אפקט חיובי בחווית הילד את ההורה השני.
כאשר הילד אינו מקבל את זווית הראייה של ההורה, הוא עלול להיתקל בתגובה דוחה או נקמנית אשר מייצרת בלבול נוסף- האם אני צריך לסמוך על חוויתי או על מה שאמא אומרת לי? מעבר לכך, כל אחד מההורים עשוי להעצים או לעוות את החוויות עליהן הילד מדווח וכך לעצב את הנרטיב שלו כך שיתאים לצרכיו ותפיסותיו את בן הזוג לשעבר, וכך לבלבל עוד יותר את הילד.

קושי נוסף מתעורר כאשר ההורה הפגוע לאחר הגירושים משתמש בילד כמקור נחמה, חברות וקרבה והופך אותו לתחליף לבן/בת הזוג שאבד/ה. חלק מהילדים מגיבים בזעם לניסיון להשתמש בהם באופן זה, ואחרים מאמצים אוות באופן פסאודו-בוגר ומוותרים על האפשרות להמשיך ולהיות ילדים.

ביבליוגרפיה

Aronson, S. (2000). Re-Establishing "Holding" in Families of Divorce. Journal of Infant, Child & Adolescent Psychotherapy, 1:39-52.