חיפוש

בראי הפסיכואנליזה: איך עובד טיפול באמצעות אמנויות - ד"ר דני יניב

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

בתאריכים ה6-7.2.2017 נערך כנס "מראה, מראות ומאורעות" – כנס י.ה.ת 2017. הרצאתו של ד"ר דני יניב, איך עובד טיפול באמצעות אמנויות - השתקפויות בראי הנוירופסיכולוגיה, נערכה במתכונת מליאה ביומו הראשון של הכנס.

ד"ר יניב פתח את הרצאתו בהגדרה כי טיפול באמצעות אומנויות הוא שם כולל לטיפול בהפרעות נפשיות ובמצוקה רגשית, בכל הגילאים, באמצעות תהליכי הבעה ויצירה בערוצי אומנות שונים, יותר מאשר באמצעות הבעה מילולית. המכנה המשותף לכל סוגי הטיפול באמנויות הוא פעולה.

לדידו של ד"ר יניב, יצירה וביטוי לא מילוליים באמצעות פעולות אמנותיות מאפשרים:

  1.  להגיע לתובנות לגבי חוזקות, חולשות וקונפליקטים באופן עקיף ולכן פחות מאיים.
  2.  לבטא חומרים לא מודעים, גם לפני שמטופלים לוקחים בעלות על מחשבות ורגשות אלה.
  3.  הדגשת התהליך היצירתי יותר מהתוצר.

לפיכך, בטיפול באמצעות אמנויות מעודדים משחקיות, דמיון וביטוי יצירתי, הן כאמצעי והן כמטרה, על מנת שאלו ישמשו את המטופלים גם בעולם שמחוץ למפגש הטיפולי ויתרמו לרווחה נפשית.

ד"ר יניב הציע התבוננות חדשה על המילה יצירתיות ומשמעותה. בהסתכלות מחודשת זו ניתן לראות שיצירתיות יכולה להוות שם תואר כולל לתהליכים שתוארו לעיל. לדידו, יצירתיות הינה היכולת לגשת לאובייקט או למצב מפרספקטיבה חדשה, להיות מסוגלים לעשות שינוי.

הניסיון מראה ששינוי התנהגותי הוא קשה, בעיקר בתחום הטיפולי, אך לא רק. מדוע קשה להשתנות? מדוע קשה להיות יצירתיים?

ההסבר שד"ר יניב הביא לקושי להשתנות ולהיות יצירתיים הוא קיומן של פרה-קונספציות ותבניות מנטאליות. ביטויים אלה מדמים את המוח לאסופת מגירות. גירויים ואירועים שונים מסווגים בעת תפיסתם למגירות או קטגוריות ה"מתאימות" להם. מדובר במנגנון העוזר להתמודד ביעילות עם המוכר, אבל גם מונע מאתנו לפעול באופנים חדשים וטובים יותר בהקשרים אחרים או לא מוכרים. דוגמה שד"ר יניב הביא לכך היא פעולת מערכת הראיה המוחית. מערכת הראיה מגשרת בין גירוי חיצוני לבין תפיסה חזותית סובייקטיבית. מחקרים הראו כי תהליך זה נשען פחות על תכונות הגירוי עצמו בשדה הראיה (כ-20%), ויותר על חישובים פנים-מוחיים של אזורים שונים במערכת הראייה. כך, החישוביות העצבית העומדת בבסיס התפיסה הסובייקטיבית נשענת במידה מרובה על ניסיון קודם, דהיינו על זיכרון. אשליות ויזואליות ממחישות את יחסי הגומלין הללו - בין הגירוי החיצוני לבין החישוב הפנימי. אשליות אלו יכולות לקבל ביטויים מגבילים, המעוותים את תפיסת הגירוי (לדוגמה אילוזיית צל השחמט), כמו גם ביטויים אמנותיים (לדוגמה בציורים של האומן אשר).

יניב הציע כי גם תהליכי השלכה בכלל והעברה בטיפול בפרט הנם דוגמה נוספת למגבלה תפיסתית מורכבת.

תפיסה, לפיכך, היא תוצר של תהליכים קוגניטיביים המקיימים בו זמנית את תכונות הגירוי עצמו, מצד אחד, ואת הידע הקיים והניסיון, מצד שני. כלומר, של תהליכי bottom-up ו- top-down, בהתאמה. אין איזון בין תהליכים אלו בתהליך התפיסה, לתהליכי top-down יש השפעה גדולה יותר.

מתוך כך, הציע ד"ר יניב כי ניתן לתפוס יצירתיות כיציאה מהמוכר, הגדלה של תהליכי bottom-up על חשבון תהליכי top-down.

על מנת לתמוך בתזה שלו, הביא ד"ר יניב סנדרום נוירופסיכולוגי נדיר בשם "סנדרום סוואנט", המאופיין ביכולת אמנותית או אינטלקטואלית "גאונית" (באמנות, חישוב, יכולת מרחבית וכן הלאה) בעקבות פגיעה מסיבית במוח או כחלק ממצב מולד המאובחן ברצף אוטיסטי. לסובלים מהסנדרום יכולת זיכרון יוצאת מהכלל לפרטים חסרי משמעות, שמיעה אבסולוטית וסינסתזיה. יניב הציע כי הסובלים מהסנדרום רואים את העולם "פשוטו כמשמעו": יכולותיהם תלויות ב"קריאה" פסיבית של מידע, כפי שהוא, לפני שהוא "נארז" אל תוך תבניות והשערות מוקדמות (Snyder, 2009). מטופלים אלה מקבלים "גישה פריבילגית" למידע וליכולת שאינם מוכתבים מראש, אלא נוצרים bottom-up, מהחלקים לשלם ולא להיפך. בהרצאה הוצגו מספר מקרים מפורסמים שהמחישו יכולות חישוב, אמנות וזיכרון.

סנדרום נוירופסיכולוגי נוסף שתומך ברעיון לדידו של ד"ר יניב הינו - frontotemporal dementia (בקיצור FTD). שיטיון מסוג זה מאופיין בשינויים אישיותיים (ירידה באמפתיה, ילדותיות), באמנזיה סמנטית (למשמעות מילים, לשמות), באפאזיה ובפרקינסוניזם. גם בסנדרום זה מראים חלק מהנפגעים יכולת מוזיקלית או אמנותית יוצאת מהכלל בפעם הראשונה בחייהם לאחר הדיאגנוזה. סנדרום זה נובע מניוון הדרגתי, המוגבל לחלקים באונה הקדמית והצדית השמאלית במוח, אזורים החופפים במידה רבה לאלה הפגועים בסנדרום סוואנט נרכש. חלקים אלו קשורים לעיבוד וייצוג סמנטי וקונספטואלי.

עולה לפיכך השערה: אולי בכל אחד מאתנו, שוכן פוטנציאל רדום בתחום כלשהו של אמנות או אינטלקט - מעין "גאון פנימי יצירתי" - היכול להשתחרר כתוצאה מהיווצרות נסיבות נוירופיזיולוגיות ייחודיות, שאינן פגיעה בהכרח.

השערה זו עולה בקנה אחד עם גישה רפואית-מחקרית חדשה יחסית המכונה "נוירולוגיה חיובית", המתעדת תפקוד משופר לאחר פגיעות במוח. בעוד שבאופן מסורתי הפרעות במוח ואברי החישה היו קשורות רק לקשיים בתנועה, תפיסה, קוגניציה, רגש והתנהגות, הרי כיום, סיפר ד"ר יניב, ידוע שהמוח מגיב לפגיעה בהסתגלות ובגמישות (פיצוי), המאפשרים, לצד הפגיעה התפקודית, שיפור ניכר בתחומים שונים.

מתוך כך, הציע ד"ר יניב, כי ניתן לראות את התהליכים המתרחשים בתהליכים יצירתיים בכלל ובטיפול באמצעות אומנויות בפרט דרך המתרחש בסנדרום סוונאט ובדמנציה קדמית-צידית (FTD). בדומה להתרחשות המוחית המשוערת בסינדרומים אלה, טיפול באמצעות אמנויות, כשיטה, נשען על עיכוב תהליכי top-down סמנטיים (שפתיים) וקונספטואליים, לצד אפשור ספונטניות ויצירתיות bottom-up. מכאן שטיפול באמצעות אמנויות מציג מטרה ושיטה טיפולית המחקות פגיעה מוחית, ללא הפגיעה.

תימוכין להשערה זו התבססו באמצעות מחקרים שהדגימו את הנטייה הטבעית לכפות משמעות הנובעת מידע קודם, נטייה הפוגמת בערנות שלנו לפרטים הנוכחיים ולכן ביצירתיות.

מחקרים נוספים שתומכים בכך הנם מחקרי גריה מוחית שדימו פגיעות מוחיות (מלאכותית והפיכה), על ידי עיכוב המיספרה שמאל (קדמית) ועירור המיספרה ימין (אחורית). עיכוב זה יוצר קושי בחיפוש ושימוש בתבנית קיימת, משרה תפיסת "פשוטו כמשמעו", וכך מקדמת תפקוד וגם יצירתיות (Chi & Snyder, 2012; Snyder, Bahramali, Hawker & Mitchell, 2006; Snyder, Mulcahy, Taylor et al., 2003; Young, Ridding & Morrell, 2004).

יניב סיים את הרצאתו באמירה כי כל אלו מחקים את פעילות המוח הילדי. הוא הסביר כי בני אדם נולדים עם מוח לא בשל. למשל, קליפת המוח הפרה-פרונטלית, המתווכת במידה רבה תהליכים קוגניטיביים מסדר גבוה (קבלת החלטות ותכנון) ומעכבת מעגלים "נמוכים" יותר, מבשילה בסביבות גיל 4. עובדה זו, לפי ד"ר יניב, מהדהדת את תפיסתו של ד"ר י.ל. מורנו, בדבר הביטוי הספונטני-יצירתי הקיים בקרב ילדים עד גיל 5 ונחלש לאחר מכן בהדרגה. מורנו, שהחשיב מאד גישה מחקרית ומתודולוגית, ראה באימון באלתור, המדגים פעולת מלמטה-למעלה, "ספורט מוחי" המתאים לילדים ולמבוגרים כאחד (מתוך ריאיון עימו שפורסם ב New York Times בתאריך 3.2.1929).

מקורות

Chi, R. P., & Snyder, A. W. (2012). Brain stimulation enables the solution of an inherently difficult problem. Neuroscience letters, 515(2), 121-124.‏

Snyder, A. (2009). Explaining and inducing savant skills: privileged access to lower level, less-processed information. Philosophical Transactions of the Royal Society B: Biological Sciences, 364(1522), 1399-1405.‏

Snyder, A., Bahramali, H., Hawker, T., & Mitchell, D. J. (2006). Savant-like numerosity skills revealed in normal people by magnetic pulses. Perception, 35(6), 837-845.‏

Snyder, A. W., Mulcahy, E., Taylor, J. L., Mitchell, D. J., Sachdev, P., & Gandevia, S. C. (2003). Savant-like skills exposed in normal people by suppressing the left fronto-temporal lobe. Journal of integrative neuroscience, 2(02), 149-158.‏

Yaniv, D. (2014). Tele and the social atom: The oeuvre of J. L. Moreno from the perspective of neuropsychology. The German Journal of Psychodrama and Sociometry (Zeitschrift fr Psychodrama und Soziometrie), 13(1), 107-120.

Young, R. L., Ridding, M. C., & Morrell, T. L. (2004). Switching skills on by turning off part of the brain. Neurocase, 10(3), 215-222.‏

על המרצה – ד"ר דני יניב

ד"ר דני יניב הוא מטפל בפסיכודרמה בקליניקה פרטית, מלמד פסיכודרמה ומכהן כראש התכנית לתואר שני בטיפול באמצעות פסיכודרמה/דרמה תרפיה בביה"ס לטיפול באמצעות אמנויות באוניברסיטת חיפה.