29/1/2021
לצד התחושה כי אין הרבה דברים שטרם נאמרו או נכתבו על דונלד ויניקוט או על עבודתו, דומה כי הוא ממשיך להיות מושא עניין מרכזי ומקור השראה מתמשך בעולם הפסיכותרפיה. רעיונותיו אודות יחסי אם-תינוק, מרחב המעבר, עצמי אמיתי ועצמי כוזב, החזקה, היכולת להיות לבד, עבריינות כסימן לתקווה ושימוש באובייקט, הם רק חלק מן המגוון העשיר שתרם ויניקוט לשיח הטיפולי של ימינו.
השבוע בגיליון אנו חוגגים את האיש ואת פועלו עם אוסף של הרצאות ומאמרים המתכתבים עם הגותו ומציעים פיתוחים חדשים לתיאוריה המוכרת.
נפתח עם הכנס המרתק אשר נערך מטעם מסלול הזרם העצמאי בפסיכואנליזה בתכנית לפסיכותרפיה של המרכז האקדמי ללימודי המשך ברפואה באוניברסיטת תל אביב: "לחיות חוויה/ אי-חוויה יחד והאובייקט השורד". את הכנס הנחתה ד"ר עפרה אשל, ובמסגרתו נתנה הפסיכואנליטיקאית הבריטית פרופ' ז'אן אברם שתי הרצאות אודות הרסנות בטיפול והישרדות המטפל. חמוטל רז שילוח ואהובה ברקן דנו בדבריה של אברם והציגו פיתוחים ומחשבות משלהן על מושגים ויניקוטיאניים.
נמשיך עם מאמר מאת אהוד עינת אודות התפקיד ההתפתחותי של אינסטגרם בהתבגרות בני דור ה-Z. במסגרת המאמר משתמש עינת בתיאוריות של ויניקוט ומאהלר העוסקות בתהליך ההתפתחות, בכדי להתבונן בתפקידים שממלאת רשת האינסטגרם בחייהם של מתבגרים בני זמננו. בתוך כך, הוא מצביע על קשיים באינדיבידואציה ושואל האם ה-"אם האינסטגרמית" היא אם טובה דיה?
נעבור למאמר "האם נסיגה לתלות והשענות הן חלק חיוני מטיפול דינמי ממוקד ואם כן, כיצד?" מאת ד"ר שלמה זלוטניק. במאמר מציג ד"ר זלוטניק את מודל הטיפול הדינמי הממוקד, ושואל איזה תפקיד ממלאת בתוכו הרגרסיה לתלות אותה תיאר ויניקוט. בכתיבתו הוא סוקר את תהליך הפורמולציה של מצוקת המטופל בטיפול הממוקד ושופך אור על העמדה הטיפולית של המטפל.
נסיים עם הפניה משמחת לאזור חדש אצלנו באתר, המוסיף להשתכלל ולהתרחב באופן שוטף, וכולל מאגר של מאמרים לפי מושגים, הוגים ונושאים, ביניהם גם דונלד ויניקוט שלנו. בעמוד המוקדש לויניקוט תוכלו למצוא מאמרים והרצאות אשר עוסקים באופנים שונים בהגותו, כתיבתו ופועלו של ויניקוט, לפעמים באופן ישיר ולפעמים באופן עקיף תוך דיון בנושאים אחרים.
