26/6/26
בשנים האחרונות אנו פוסעים בתוך נוף נפשי וקולקטיבי פצוע, בו הדי הטראומה, השכול והאובדן פוקדים מטפלים ומטופלים כאחד. בתוך מרחב רווי כאב זה, רבים ורבות בקהילה הטיפולית מוצאים עצמם נעים בין הניסיון להחזיק מיכל בטוח עבור האחר, לבין ההכרח לשהות, לעצור ולחבוש את הפצעים האישיים.
מתח זה מזמין אותנו כיחידים וכקהילה להתבוננות רגישה וכנה, אישית ומקצועית, על אודות היכולת לטפל במציאות טראומטית, על רגעי העצירה וההשהייה ההכרחיים ועל אופני ההתמקמות המקצועית והאנושית לנוכח האסון.
בגיליון זה, מובא לפניכם פסיפס של כתיבה וחשיבה, המשלב בין עדויות אישיות וחשופות לבין המשגה תיאורטית וקלינית, המבקש יחד ליצור מילים, פשר ומבנה לעשייה הטיפולית ולמגבלותיה בתוך מרחב שבור.
נפתח עם מאמרה של כרמית פלטי קציר – "המכל הטיפולי ושברו: הרהורים של ועל מטפלת המצויה בשבר טראומטי בעקבות אירועי ה-7.10". בשפה נוגעת ומטלטלת ותוך תיאור סיפורה האישי והתהליכים הנפשיים המגולמים בו, עוסקת פלטי קציר בזהותה כמטפלת שחוותה שבר רדיקלי בחייה ובהשפעותיו של משבר הנובע מטראומה "מעוולת" קולקטיבית על המטפל.ת והטיפול. לאורך המאמר, מבקשת פלטי קציר לדון בתנאים בהם ניתן לטפל מתוך שבר ובתנאים הדורשים עצירה והתבוננות לשם השבת האיזון הנפשי והמקצועי.
נמשיך עם פאנל בהשתתפות עדי נבו ושרי פלצ'י ובהנחיית יפי שפירר – "דילמות של הנחייה", אשר נערך ביום העיון "משבר לאיחוי ומטראומה לחוסן במרחבים קבוצתיים" מטעם מרכז חוסן שדרות ומכון מפרשים. בפאנל, דנו הדוברות בדילמות ייחודיות שליוו אותן במסגרת הנחיית קבוצות לאחר אירועי השבעה באוקטובר. בדבריהן, שיתפו בחוויות אישיות כמפונות וכמטפלות והתייחסו להשפעת השותפות למציאות הטראומטית על היכולת לטפל.
נעבור למאמר מאת ד"ר קרן ריינר נוי – "מבט אישי-טיפולי בחלוף שנה מהשבעה באוקטובר" שנכתב עבור הפרויקט "מבט אישי-טיפולי בחלוף שנה מהשבעה באוקטובר: מטפלות ומטפלים נותנים עדות". תוך התבוננות רפלקטיבית וחשופה, מתארת ד"ר ריינר נוי את המסע שעברה מאז אירועי השבעה באוקטובר, כאדם וכאשת טיפול. בכתיבה אישית וכנה, היא מתחקה אחר השפעתם של אירועים אלו והשלכותיהם על זהותה ועל התמקמותה הטיפולית.
נמשיך עם מאמר מאת מרלן מאור – "כנפיו של איקרוס: אתגור גבולות הטיפול במציאות טראומטית משותפת". באמצעות המיתוס "כנפיו של איקרוס", מבקשת מאור לבחון כיצד מציאות טראומטית משותפת מערערת את הגבולות בפסיכותרפיה ויוצרת מתח בין הצורך בגמישות ובתנועה לבין שמירה על גבולות חיצוניים ופנימיים. בהתבסס על המושג "סזורה" של ביון, מציעה מאור לראות בקריסת הגבולות פוטנציאל למינוף התהליך הטיפולי.
נסיים עם הרצאה מאת ד"ר טלי ששון שושן – "מציאות טראומטית משותפת", אשר ניתנה בכנס "יש לי סיכוי להינצל": טראומה, כאב, אובדן, התמודדות וריפוי, בצל ה-7.10 ובכלל, לזכר עו"ס לילך קיפניס" מטעם ארגון אור שלום ומכון מפרשים. תוך תנועה בין תיאוריה, מחקר וניסיון קליני, הציגה ד"ר ששון שושן את אתגרי הטיפול במצבים בהם אנשי ונשות טיפול חולקים מציאות טראומטית עם מטופליהם, ודנה במקומן של תחושת יכולת אישית ושליחות מקצועית בעבודה הטיפולית.
