נרשם בנרטיב הקולקטיב: פנים רבות לטראומה

16/10/25

פרופ' עפרית שפירא ברמן | ד"ר אייל חלד | אירית בליטי | ורד רייטר | פרופ' סילבנה פניג | אירית אלוני | ד"ר תמר לביא | ד"ר עינת וגר אטיאס | רני לוי

אסון השבעה באוקטובר גבה את חייהם של ישראלים רבים כל כך, בצורה כה אכזרית, והותיר את השורדים להתמודד עם השלכות האירועים הטראומטיים מאותה שבת שחורה, כמו גם מהלחימה הקשה שהגיעה בעקבותיה.

לצד השמחה הגדולה עם שובם של החטופים, יום הזיכרון הלאומי אשר חל היום הוא הזדמנות נוספת וחשובה להתייחד עם משפחות הקורבנות, החללים, הנפגעים והחטופים שעוד לא שבו, ולכאוב יחד את הטראומה הנוראה אשר הפכה לחלק כה מהותי מהנרטיב הישראלי.

בעבודה הקלינית, פוגשים אנשי ונשות הטיפול את ריבוי פניה של טראומה מרובדת זו – את שלל הסיפורים, הקולות והצלקות, בגוף ובנפש, בקרב יחידים וקהילות שלמות.

הגיליון הנוכחי מוקדש להתבוננות בפסיפס כואב ומורכב זה, דרך הצגת המפגש הטיפולי הייחודי והמאתגר הנדרש בעת הזו, ובניסיון לתת קול לנרטיבים הרבים של טראומת ה-7.10.

נפתח עם מאמרה של פרופ' עפרית שפירא ברמן – "First Line Med: טיפול אנליטי לשבים מהשבי, משפחות החטופים ושורדי השבעה באוקטובר". פרופ' שפירא ברמן מתארת את העבודה הטיפולית אותה היא מובילה יחד עם פרופ' מירב רוט ואיריס גביראלי-רחבי במערך FLM, תוך הצעת המשגות ראשוניות לתהליכים המתרחשים במסגרת טיפול פסיכואנליטי עם נפגעי השבעה באוקטובר ובני משפחותיהם, מתוך חשיבה קלינית ותיאורטית.

נעבור למאמרו של ד"ר אייל חלד – "מוגבלות נרכשת בעקבות אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל: המשגה פסיכודינמית", בו מתוארות ההשלכות הנפשיות של מוגבלויות גופניות אשר נגרמו בעקבות אירועי ה-7.10 והמלחמה. בטקסט, מסביר ד"ר חלד כיצד אלו שונות באופן מהותי מהתמונה הקלינית האופיינית למוגבלות נרכשת בתוך הקשר של טראומה. בתוך כך, מובא תיאור מקרה נוגע ללב של טיפול בשורדת ממסיבת הנובה.

נמשיך עם מאמר מאת אירית בליטי וורד רייטר – "שבר, יצירה והחזקת התקווה: סטודיו בטוח למפונים ולשורדי המסיבות". במאמרן, מתארות המחברות את התמות המרכזיות אשר עלו במסגרת עבודתן הטיפולית בסטודיו בטוח – מרחב טיפולי המבוסס על עקרונות הטיפול באומנות אשר הוקם עבור שורדי המסיבות בעוטף עזה ומפונים מדרום וצפון הארץ. עוד מתייחסות המחברות לאופן בו היצירה אפשרה מגע עם הכאב ובו זמנית, חיבור למקורות של תקווה וחוסן.

נעבור להרצאתה של פרופ' סילבנה פניג - "מה למדתי ממחלקת הילדים השבים בשניידר" אשר ניתנה במסגרת יום העיון "חדר משלנו: טיפול בטראומה קולקטיבית" מטעם המרכז לטראומה קולקטיבית. בהרצאתה, דנה פרופ' פניג באופן הטיפול בילדים השבים במסגרת עבודתה בבית החולים שניידר. בדבריה, התייחסה לחשיבותם של עבודת צוות מלוכדת ואחידה ותהליך הכנה משמעותי, וכן הציגה את העקרונות המרכזיים של טכניקה התערבותית זו.

נמשיך עם מאמר מאת אירית אלוני, ד"ר תמר לביא וד"ר עינת וגר אטיאס – "מעבר בטוח: המסע משדה הקרב הביתה". במאמרן, מתארות הכותבות את עבודתן במסגרת עמותת נט"ל במהלך המלחמה, תוך סקירת סוגי המענים הטיפוליים הקיימים בה והצגת תכנית הטיפול ״מרחב בטוח״ המיועדת לטיפול באנשי ונשות המילואים. בתוך כך, מתייחסות המחברות למאפייני הפגיעה של לוחמים אשר נחשפו לאירועים טראומטיים, וכן לעקרונות עבודה מרכזיים בעבודתן.

נסיים עם מאמר מאת רני לוי – "לא כולנו בסירה אחת: טיפול בקב"נית לאחר השבעה באוקטובר" בו נידונה חשיבותה של הנפרדות בין המטפל לבין מטופליו, דווקא במציאות טראומטית משותפת כמו זו אשר מלווה אותנו מאז ה-7.10. זאת, באמצעות תיאור מקרה מרתק של הטיפול בדנה – קב"נית אשר טיפלה בחיילים במהלך המלחמה הנוכחית. בין היתר, מתייחס לוי לאופן בו המציאות הפוליטית עלולה למצוא ביטוי בתוך חדר הטיפול דרך מימוש בפעולה.