23/10/26
בימים אלו, כשהאוויר רווי בתחושת הכרעה ודחיפות סביב הבחירות שבפתח, מציפה המציאות הציבורית שאלות עמוקות על התנאים הנפשיים והחברתיים המאפשרים לנו לפתח מנהיגות, לבחור ולהשפיע על חיינו ועל סביבתנו.
שאלות אלו מקבלות משמעות נוספת לנוכח החיפוש אחר אפשרויות לצמיחה ולתיקון דווקא מתוך משברים וקשיים. הן בחדר הטיפולים והן במרחב הקהילתי והחברתי, מסע הצמיחה כרוך לא פעם בשיקום היכולת לבחור, בפיתוח שותפות ומנהיגות ובביסוס ביטחון רגשי בתוך קשר.
תוך תנועה בין הנפשי לחברתי, התכנים המובאים בגיליון השבוע מציעים להתבונן במנהיגות, בבחירה ובהתקשרות כמנועים מרכזיים להתפתחות, ומזמינים אותנו לטוות שבילים של צמיחה ותיקון מתוכם.
נפתח עם מאמרם של פרופ' יוסי לוי בלז ומיטל לוי בלז – ״קהילה מרפאת קהילה: מנהיגות פסיכולוגית בראי החשיבה המערכתית-רגנרטיבית״. במאמר, דנים המחברים במקומם ובאחריותם של אנשי טיפול בטיפוח תהליכי ריפוי והתחדשות של הקהילה, מתוך שותפות בחייה. בראי החשיבה המערכתית-רגנרטיבית, מוצעים במאמר עקרונות למנהיגות פסיכולוגית המבוססת על אמון וחיזוק יכולת הקהילה להתארגן בכוחות עצמה.
נמשיך עם מאמרה של ד"ר חנה פישר גרפי – "שלבי התפתחות המנהיגות: מן הילדות אל הנערות, בין 'אני' ל'אנחנו'". דרך פרדיגמת "מאני לאנחנו" ודוגמאות מהמרחב הכיתתי, מתארת ד"ר פישר גרפי כיצד ההשתייכות לקבוצת השווים בגיל החביון מאפשרת לפתח רגישות לצורכי הקבוצה, שותפות ויכולת מנהיגות. במאמר, מוצגים התערבויות וכלים שעשויים לסייע לילדים לנוע מתוך בחירה בין עמדת "אני" לעמדת "אנחנו" הקבוצתית.
_1.png)
נעבור לפרק לקריאה מאת ד״ר אורניה יפה־ינאי – "מתי נקבעים מסלולי חיינו?" מתוך ספרה "ללכת בשבילי משמעות", בהוצאת כנרת זמורה דביר. בפרק, דנה ד"ר יפה־ינאי בתפקידם של חוויות ילדות, ציפיות הוריות ודפוסים בין־דוריים בעיצוב בחירותינו לאורך החיים. באמצעות דוגמאות קליניות, היא מצביעה על האפשרות להרחיב את מרחב הבחירה מתוך בירור המטען המשפחתי והבחנה בין ציפיות מופנמות לבין נטיות וצרכים אישיים.
נסיים עם הרצאתה של ד״ר ליאת איילון – "Attachment: גזירה או בחירה", מתוך יום העיון "פרויד בבגד ים" מטעם המרכז לטיפול רגשי במים ומכללת תל חי. בהרצאה, נבחנה האפשרות לשינוי סגנון ההתקשרות באמצעות התמרה של דפוסי הזיכרון המוקדמים שבבסיסו. בהסתמך על הגותו של בולבי ועל תהליכים מוחיים וגופניים, תיארה ד״ר איילון את המרחב הבין־אישי, החווייתי והגופני שבו מתאפשר שינוי זה.
