9/10/26
ב-9 באוקטובר 2025, לפני שנה בדיוק, נחתם המתווה האחרון להשבת החטופים האחרונים שנותרו בשבי – רגע מכונן, ציבורית ונפשית, שסלל את הדרך להחזרתם של השבויים החיים והבאת החטופים החללים לקבורה. רגע מורכב זה כלל בתוכו מתח מאתגר ביותר בין רגעי הקלה ונשימה לרווחה לבין מפגש נוקב ומטלטל עם עומק הפגיעה, הסימנים שהותיר השבי והאבל על מי שלא שב בחיים.
במובנים מסוימים, ניתן להגיד כי חתימת ההסכם ויישומו בהמשך היוו נקודת מעבר – מן המאבק המתוח והמתמשך להצלת והחזרת החטופים אל עבר השלמת תהליכי אבל, עיבוד ושיקום. המסע להשבה נפשית זו עודנו בעיצומו והוא כולל התמודדות רבת פנים של השבים והשבות, בני משפחותיהם, משפחות החללים והקהילה הישראלית כולה.
כיום, בחלוף שנה מחתימת ההסכם, המסע עודו מתהווה, משנה צורה ומבקש ממערכי הטיפול והנפש מקום לרגשות סותרים וליווי רגיש בחיפוש אחר אחיזה בחיים בצל השבר. בגיליון זה אנו מבקשים להשתהות ולהתבונן בנקודת המעבר שסימנה ההשבה, מתוך נסיון החיים, הידע הקליני המצטבר ועבודתם המסורה והרגישה של חברי וחברות הקהילה הטיפולית בארץ.
נפתח עם מאמר מאת מיכל וימר ועידית אהל – "חכה רוחנית: מסע התמודדות אישי עם טראומת השבעה באוקטובר". דרך עדות אישית והתבוננות רפלקטיבית משותפת, מבקשות המחברות לתת מילים לסיפורה של עידית אהל, ולכוחות שמצאה בטיפול וביצירה בתקופת השבי של בנה אלון אהל. במאמר, מומשג מסע ההתמודדות של אהל בראי הפסיכואנליזה הלאקאניאנית, תוך התבוננות באפשרות לרקום משמעות סביב השבר הטראומטי.
נמשיך עם מאמרה של ד"ר עינת יהנה – "מהצלה להשבה: מאפיינים וקווים מנחים לעבודה טיפולית במציאות שלאחר טראומת חטיפה מתמשכת". מתוך עבודתה הקלינית והמחקרית עם שורדי שבי ומשפחות חטופים, ד"ר יהנה בוחנת בטקסט את המאפיינים הנפשיים של התקופה שלאחר ההשבה, כמו גם את פערי הציפיות בין השבים, משפחותיהם וסביבתם הרחבה. על בסיס התבוננות זו, מוצעים קווים מנחים לליווי טיפולי מותאם לקצב האישי תוך מתן מקום לאבל, לרגשות סותרים ולאי־ודאות.
נעבור להרצאתה של פרופ' מירב רוט – "ריפוי השבים דרך השבת היחס מקיים-קיים: התדיינות בעקבות הרצאתו של רענן קולקה" מתוך יום העיון "מעבר לייאוש - מארג של אתיקה ותקווה" אשר נערך מטעם כתב העת "מארג". במסגרת תגובתה להרצאה מאת רענן קולקה, עסקה פרופ' רוט במאפייני העבודה הטיפולית עם השבים מהשבי, אשר חוו הפרה של הברית האנושית הבסיסית, המערערת את האמון ואת תחושת השייכות לעולם.
נסיים עם הרצאתה של פרופ' עפרית ברמן שפירא – "תובנות אנליטיות על טיפול בניצולים ובחטופים" אשר נערכה באותו יום העיון. בהרצאה, הציגה פרופ' ברמן שפירא תובנות מהטיפול בניצולים ובשורדי שבי, תוך התייחסות לצורך בהגמשת הסטינג והעמדה הטיפולית נוכח טראומה מתמשכת. בדבריה, עסקה בנוכחות טיפולית המסוגלת לשאת ריקנות וחוסר אונים, לצד חיפוש אחר אפשרות להמשך חיים.
