הספר מתבונן ביחסים הראשוניים של אם-בת, המחזיקים את ההבטחה האולטימטיבית לקשר מיטיב וקרוב, ושואל מה קורה כאשר מרחב זה הופך לזירה לא בטוחה; של השפלה, פגיעה, חדירה או הזרה.
דרך מושג ה"אלבתיות", שמתכתב עם המשגתו של פרויד ל"אל-ביתיות", פורטת המחברת את חווית הבת תחת אימהות פוגענית, שאין בה הכרה, החזקה, ושהיא אינה משמשת מרחב עבור הבת בו היא יכולה להיראות ולהיענות.
באמצעות קריאה בתאוריות פסיכואנליטיות מרכזיות (פרויד, קליין, ויניקוט, ביון ובולבי), הספר מבקש לבחון את ההשלכות על חיי הבת של פגיעה ראשונית בדיאדת האם-בת, ולהציע התבוננות מחודשת על טראומה התפתחותית בדיאדה זו.
לצד זה, הספר מביא קולות של נשים בוגרות שמתבוננות באופנים בהם יחסיהן עם אמותיהן הכתיבו במידה רבה את מהלך חייהן ואת עיצוב זהותן. דרך כך, מציע הספר מרחב לחשוב את השבר, שלצידו מוצאת הנפש שפה וקיום.
ד"ר ענבל שרביט זמיר היא פסיכותרפיסטית פסיכודינמית, בעלת תואר דוקטור בפילוסופיה מאוניברסיטת בר־אילן. מחקרה עוסק בכינון העצמי בצל יחסי אם-בת פוגעניים, ובמפגש בין פסיכואנליזה, פילוסופיה של השפה ומחקר איכותני. מטפלת בקליניקה פרטית.