תפריט נגישות

מי אחראי למנוע אובדנות בקרב צעירים? ממצאים מחקריים מפסיכולוגיה חינוכית

בטיפולנט

כתב עת מקצועי לפסיכותרפיה - גיליון 37/18

התערבויות טיפוליות למניעת אובדנות בקרב תלמידי בי"ס - סקירה מקיפה | נקודת מבטם של מורים על תפקידם הייחודי במניעת התאבדות | התמודדות צוותים חינוכיים-טיפוליים עם התאבדות תלמיד בביה"ס

כתב עת


שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב צעירים (גילאים 15-24) הוא הגבוה ביותר מכל קבוצות הגיל הקיימות. זו גם סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב בנים בגילאים אלו, והשלישית בשכיחותה בקרב הבנות. נוכח נתונים קשים אלה, מוטלת עלינו – העוסקים במלאכת בריאות הנפש – החובה המקצועית, החברתית והאישית לרכוש את הכלים היעילים והעדכניים ביותר לשם צמצום התופעה. בגיליון זה, ריכזנו עבורכם צילומים מלאים מהרצאות הכנס השישי לחקר האובדנות בישראל "להבין כדי למנוע", אשר עסקו באופן ממוקד במאפיינים הייחודים לבני-נוער, כמו גם בפועלה של המערכת הבית-ספרית המלווה אותם בשנים סוערות אלה.

על אף כי התבסס בעשורים האחרונים גוף ידע מחקרי עשיר ביותר אודות גורמי הסיכון והחוסן בגיל ההתבגרות, מידת האפקטיביות של התערבויות טיפוליות בצעירים אובדניים עודנה מוטלת בספק. בהרצאתה, ביקשה פרופ' ענת ברונשטיין קלומק לסקור באופן מקיף את מגוון התכניות למניעת אובדנות בקרב תלמידי בית-ספר אשר מפעילה כיום מערכת החינוך, תוך ניסיון לבצע אינטגרציה בניהן נוכח אתגרים אשר עדיין עומדים לפנינו בתחום זה.

עוד על תפקידה הקריטי של המערכת הבית-ספרית במניעת אובדנות בקרב בני-נוער ניתן ללמוד מהרצאתן של רחל אברהם וד"ר אלה שראל-מחלב. המרצות התייחסו לאחד הממצאים המבוססים ביותר בתחום מניעת האובדנות, אשר רואה במורים כמי שמהווים "שומרי-סף" - מבוגרים הנמצאים במגע יומיומי עם הנער, אשר בכוחם לזהות בשלב מוקדם את אותות המצוקה ולייצר מעטפת תמיכה מתאימה. בהרצאתן הן הציגו את ממצאיו של מחקר ייחודי, אשר ביקש להתמקד דווקא בנקודת מבטם של המורים בבואם להתמודד באומץ עם נושא מורכב זה. חוויותיהם אלה מהשטח סיפקו מידע חשוב ביותר עבור מומחים מתחום בריאות הנפש, האמונים על הכשרתם של אנשי חינוך לסיוע בצמצום תופעת האובדנות בקרב מתבגרים.

לסיום, ביקשה בהרצאתה ד"ר נעה טייך פייר להפנות את הזרקור לעוצמת ההתמודדות של צוותים חינוכיים-טיפוליים עם התאבדות תלמיד בבית הספר. במחקר מקיף ראשון מסוגו, נבחנה נטייתם של מאות מחנכים, מנהלים, יועצים ופסיכולוגיים חינוכיים לפתח סימפטומים של אבל מורכב, דיכאון והפרעה פוסט-טראומתית, לאחר מפגש ישיר וכואב עם אירועים אובדניים אשר התרחשו בתוך כותלי בית הספר. אלה נקשרו הן לסגנון ההתמודדות הייחודי והסובייקטיבי של אנשי החינוך, והן לאקלים הבית-ספרי אשר היווה רקע למקרה.