בהרצאתה התייחסה זהר שגיא למקרה שהציגה בהרצאה קודמת ראשית כהניאן דרך עדשה של נוכחות טיפולית מול תהום הריק. בדבריה תיארה כיצד המטפלת למדה להישאר נוכחת בתוך הריק והבדידות שהמטופל הכריח אותה לחוות, מבלי לברוח ומבלי להישבר, ובכך אפשרה לו לחוות אדם השורד את כאבו לצדו. בין היתר, שגיא עסקה במסע המשותף של השניים ממוות נפשי אל חיים עם כאב, ובאומץ הנדרש משני הצדדים על מנת לאפשר מעבר זה.
