פרופ' אמיר ביקשה בהרצאתה לדון בדיכוטומיה המגדרית כאחת הדיכוטומיות הראשונות המופנמות בחשיבה אשר מהווה אב טיפוס לכל הדיכוטומיות שבאות אחריה. פרופ' אמיר הציעה כי הדיכוטומיה יכולה לקרוס אל המצב הרווי, בו היא מתקבעת באופן שכמעט ולא מאפשר טרנספורמטיביות. אפשרות אחרת, ייתכן שאדפטיבית יותר, תהיה שתוכל הדיכוטומיה להישאר בלתי רוויה וכך להכיל תנועה, רבדים ועושר משמעויות. דרך דיון בדמותו של אורלנדו (ורג'יניה וולף) עסקה פרופ' אמיר בתנאים בהם המגדר מיוצג כדיאלקטיקה מפרה אל מול תנאים בהם המגדר הופך לדיכוטומיה של שני קצוות המוציאים זה את זה.
