חיפוש
  • דף הבית
  • מאמרים
  • בין לכבד ולבודד: רווחה נפשית וקוגניטיבית בגיל השלישי בתקופת הקורונה

בין לכבד ולבודד: רווחה נפשית וקוגניטיבית בגיל השלישי בתקופת הקורונה

פורסם על ידי ד"ר דניאלה איזנברג שפרן

מבוא

משבר וירוס הקורונה מציב אתגר ייחודי למזדקנים וזקנים בישראל, ועמם גם לאלו המטפלים בהם. במסגרת מאמר זה, אבקש לסקור מספר מרכיבים שנמצאו משמעותיים בקידום הזדקנות בריאה, ואדון בהם ובהשתנות שלהם בעקבות תקופת הבידוד החברתי של ימי הקורונה. על חלקם יכולת ההשפעה שלנו גדולה ביותר ולכן הבחירות שלנו, כמטפלים וכמטופלים, הופכות בעלות משקל מכריע בקביעת האופן בו נזדקן.

פעילות גופנית, מוחית וחברתית

מחקר רב הוקדש לערך של פעילות על הזדקנות, ובתוך כך שלושה סוגי פעילות מרכזיים – פעילות גופנית, פעילות מוחית ופעילות חברתית. פעילות גופנית אירובית הוכחה כמשפיעה לחיוב על קישוריות מוחית באופן כללי, ובפרט על רשתות הקשורות לפעולות מורכבות, עיכוב תגובה ובחירת תגובה נכונה. פעילות מוחית מתייחסת להיבט של חשיבה ולמידה של דברים חדשים, בין אם בהשכלה פורמלית ובין אם במסגרות העשרה וחוגים. ביחס לכך, ראוי לשים לב כי השכלה הייתה המנבא החזק ביותר בעשורים האחרונים להזדקנות בריאה, כך שככל שאדם משכיל יותר, ההזדקנות מתחילה אצלו מאוחר יותר והוא סובל פחות ממחלות. פעילות חברתית מיועדת למנוע את המחלה הגדולה ביותר של הזקנה – בדידות. זקנים הסובלים מבדידות צפויים לסבול יותר מחולי כמו גם מפטירה מוקדמת יותר. נראה כי ישנה חשיבות מכרעת ביצירת קשרים חברתיים, פיזיים או וירטואליים, בגיל השלישי, וביציאה מהבית למפגש עם חברים או עם בעלי עניין משותף, תוך הימנעות מהסתגרות בבית. בימי הקורונה, היבט זה הופך מורכב במיוחד, אך אתייחס אליו בפירוט בהמשך.

יצירת משמעות

על פי הידוע לנו כיום, מרכיב נוסף בקידום הזדקנות בריאה הינו יצירת משמעות. יצורים אנושיים באשר הם זקוקים להרגשה כי הם חלק ממשהו. כולנו רוצים להיות שייכים לדבר מה גדול מאתנו, כמו משפחה, קהילה, דת, מקצוע או מטרה. ההזדהות עם מעגל מסוים מקנה לאדם תחושת שייכות וזו מהווה מרכיב פסיכולוגי משמעותי שאף נמצא כגורם חוסן במחקרים על מחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית (Kinory, Aisenberg & Levy-Belz, 2020). בנוסף, החוויה של אדם כי יש לו מורשת להשאיר אחריו תורמת רבות לרווחה הנפשית שלו בזקנה, כמו גם לבריאותו הפיזית. מחקר עדכני אף הראה כי קשר עם נכדים תורם לבריאות, כך שזקנים שנפגשים עם נכדיהם לפחות אחת לשבוע דיווחו על 'תחושת סיפוק' גדולה יותר מהחיים ועל 'בריאות נתפסת' טובה יותר (Arpino, Bordone & Balbo, 2018). גם כאן, מדובר ברעיון שהפך מסוכן בימי משבר הקורונה, ויש צורך בהתמודדות יצירתית על מנת לשמר את היתרונות הגלומים בו.

קבלה וגילנות

המרכיב האחרון שאבקש להזכיר ביחס לקידום הזדקנות בריאה מתייחס ליכולת ליהנות מלהיות זקן דרך קבלה (acceptance). לפי תיאוריית ההתפתחות השלבית של אריקסון (1987), קבלה (אל מול ייאוש) הינה ההישג של השלב ההתפתחותי האחרון, המאפשר הקלה בהתמודדות עם חרדת המוות ומשפר את איכות החיים. חלק משיפור זה, נובע מכך כי קבלה קשורה גם לאופן בו האדם תופס את הזקנה ומתמודד עם הרתיעה שרבים מאתנו חשים כלפיה. בכדי להדגים רתיעה זו, ניתן לחשוב על תופעת ה'גילנות' (Ageism) המתייחסת לגזענות ואפליה כלפי גיל – כלומר להחזקה בסטריאוטיפים שליליים כלפי אדם בשל גילו המתקדם. מעבר להיותה תופעה חברתית חיצונית, גילנות עלולה לסכן את האדם עצמו כאשר היא מופנמת בתוכו ולכן כדאי לטפל בה בכל גיל. זאת משום שגילנות היא סוג הגזענות היחיד שבו האדם הופך להיות שייך לקבוצה כלפיה הוא גזען עם השנים. כך, הסטריאוטיפ השלילי הופך לסטריאוטיפ עצמי (Levy et al., 2020) והאדם למעשה תוקף את עצמו באופן לא מודע. מבחינה מחקרית, הדבר מקושר לחרדת מוות גבוהה יותר, אומללות, תחלואה רבה וגיל פטירה מוקדם יותר. ביחס לכך, הספרות מצביעה על כך שחשיפה לזקנה באופן מורכב ורב-ממדי, המאפשר לראות בה היבטים חיוביים בצד השליליים, תורמת בהתמודדות עם תופעת הגילנות. חשיפה כזו יכולה להיווצר במפגש בין אוכלוסייה צעירה לאוכלוסייה מבוגרת ונראה כי האינטראקציה והמפגש הזה הוא בעל ערך לשני הצדדים; בעוד שהצעירים נחשפים לזקנה באופן מורכב ו"מרככים" את עוצמת הגילנות המופנמת שלהם כך שהם תורמים להזדקנותם הבריאה יותר בעתיד, זקנים נהנים משיפור ברווחתם הנפשית וכן בבריאותם הכללית בעקבות הפעילות החברתית החיובית.

הגיל השלישי בימי הקורונה: עלייה בתחושת חוסר שייכות ומידת הנטל הנתפס

המרכיבים שהוצגו לעיל כתורמים להזדקנות מוצלחת (פעילות, משמעות וקבלה), הופכים מאתגרים ומוגבלים בימי משבר הקורונה. אפשרויות הפעילות הגופנית פוחתות בשל צמצום התנועה במרחב הציבורי; הפעילות המוחית, שלרוב בגיל הזקנה מושגת באמצעות מרכזי יום, חוגים ופעילויות פנאי, איננה זמינה בתקופה זו; הפעילות החברתית עברה למרחב המקוון, שלרוב אינו נגיש, מוכר או ידידותי לרבים מן הזקנים. כמו כן, בתחום יצירת המשמעות, מסגרות רבות המשמשות בית פיזי וערכי לזקנים רבים, ובכך מאפשרות להם תחושת שייכות, סגורות כעת וכל פעילות שאינה חיונית (לכאורה), אסורה. כך, גם מפגש עם משפחה ונכדים איננו אפשרי בשלב זה, במיוחד לאוכלוסייה המוגדרת כ'אוכלוסייה בסיכון'. איסורים אלו נועדו, כמובן, לשמור על בריאותם של הזקנים, אך באופן מצער הם גם מהווים גורמים משמעותיים להחמרה במצבם הנפשי והבריאותי בימים אלו. המידור המובן של דיורים מוגנים ובתי אבות הוא בגדר חרב פיפיות אשר יכולה בפועל לתרום להגברת הסטריאוטיפ וההבחנה של קבוצת הזקנים משאר האוכלוסייה. בשל כך, תהליכי קבלה מופרעים וישנו איום ממשי על היכולת לראות את חוויית הזקנה כשלמה ומורכבת מהיבטים רבים ומגוונים (חיוביים ושליליים גם יחד).

התיאוריה הבין אישית (ITS; Joiner, 2005) מדגישה שני גורמים בין-אישיים מרכזיים כגורמים עיקריים למחשבות אובדניות ונסיונות התאבדות – נטל נתפס (המידה בה אדם רואה בעצמו כנטל על אחרים) ותחושת חוסר שייכות (Joiner et al., 2009). במחקר שנערך לאחרונה בקרב זקנים בישראל במרכז האקדמי רופין, נמצא חיזוק לתיאוריה זו, ובמילים פשוטות ניתן להגיד כי ככל שאדם מרגיש שהוא נטל על סביבתו וכי הוא אינו שייך לחברה בה הוא חי, הסיכון שלו לבדידות, דיכאון ואובדנות עולה באופן ניכר. בתקופת משבר זו, נראה שמרכיבים אלו צפויים להתגבר באופן בלתי נמנע ואינהרנטי לשיטת הבידוד המיועדת דווקא להגן על הזקנים ולכן היא עשויה לגרור אחריה מחירים נפשיים כבדים.

לסיכום, כיצד נדאג לרווחתם של בני הגיל השלישי?

לאור כל האמור לעיל, דומה כי ערנותם של אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש לנושא הגיל השלישי ואתגריו הייחודיים בתקופת הקורונה, יכולה להיות מצילת חיים. הערכת הסיכון לאובדנות בקרב זקנים היא חיונית בכל בדיקה ומפגש טיפולי, כולל הערכה של מדדים בינאישיים כמו תחושת שייכות ונטל נתפס. זאת, לצד מעקב אחר רמות הפעילות – גופנית, מוחית וחברתית. בנוסף, חשוב לעודד את מטופלינו המבוגרים להמשך קשר חברתי רציף, גם מתוך הבידוד הביתי. המטרה בליווי הטיפולי צריכה להיות ברורה והיא מבוססת על הידע המחקרי העדכני ביותר – ככל שאדם ישמר פעילות וקשרים חברתיים, כך ישמר את יכולותיו הקוגניטיביות, את תחושת השייכות ואת רווחתו נפשית. כמו כן, ההמלצה לעסוק באתגרי חשיבה, אתגרים פיזיים או בכל פעילות שהיא, יחד עם עוד אנשים ותוך הקפדה על הנחיות משרד הבריאות, צריכה להמשיך להתקיים, על אחת כמה וכמה, בתקופת משבר זו.

ברמה הטיפולית ישנה אמת אחת מוחלטת בתוך סבך אי הודאות שאנו נמצאים בו – הקשר הטיפולי חייב להמשך! פרידה ממטפל בשעת משבר זו עלולה להיות הרסנית לחוויית האדם הזקן, כפרידה מכל מה שמשמעותי עבורו בעולם, וכפרידה מהעולם כפי שהכיר וחי בו עד היום. אין ספק כי האתגר בשימור קשר טיפולי שאינו במפגש פנים מול פנים הינו אדיר עם מטופלים שהטכנולוגיה זרה להם, אך ההתעקשות של המטפל היא חיונית, המאמץ שלו ראוי וההישג יקר ערך. טיפולים פסיכותרפיים בזקנים בתקופת משבר וירוס הקורונה חשוב שיהיו ממוקדים בהפחתת תחושת הבדידות ובשינוי חוויית הנטל על מטפלים ובני משפחה. ייתכן שנפגוש בדרך מזדקנים וזקנים בעלי כוחות, אשר יודעים להישען על ניסיון חייהם המצטבר, וכך נוכל גם ללמוד מהם ולהתחזק; אך עבור אלו שלא – חובתנו להבין את התפקיד שלנו כאחרים משמעותיים בחייהם המתווכים עבורם את המשבר, מתפקדים כשומרי סף במדרון המתבקש אל עבר דיכאון וחשיבה אובדנית, מהווים מיכל יציב ועמוק המסוגל לתהומות הפחד ואי הודאות, משמשים כמפתח להרחבת המרחב הנפשי (על פני צמצומו), ואף מחזיקים עבורם ועמם בציפייה האופטימית כלפי עתיד טוב יותר.

על הכותבת – ד"ר דניאלה איזנברג שפרן

פסיכולוגית קלינית ומרצה בכירה בתכנית לפסיכולוגיה קלינית-גרונטולוגית במרכז האקדמי רופין.

מקורות

אריקסון, א. (1987). זהות: נעורים ומשבר. תל-אביב: ספרית פועלים.

Arpino, B., Bordone, V., & Balbo, N. (2018). Grandparenting, education and subjective well-being of older Europeans. European journal of ageing, 15(3), 251-263

‏Joiner Jr, T. E., Brown, J. S., & Wingate, L. R. (2005). The psychology and neurobiology of suicidal behavior. Annu. Rev. Psychol., 56, 287-314

‏Joiner Jr, T. E., Van Orden, K. A., Witte, T. K., & Rudd, M. D. (2009). The interpersonal theory of suicide: Guidance for working with suicidal clients. American Psychological Association

‏Kinory D, Aisenberg D, Levy-Belz Y. The power of being a part: The contribution of perceived burdensomeness and thwarted belongingness to suicide ideation among Israeli older adults. Journal of Nervous and Mental Disease. Accepted for publication

Levy, B. R., Slade, M. D., Chang, E. S., Kannoth, S., & Wang, S. Y. (2020). Ageism amplifies cost and prevalence of health conditions. Gerontologist, 60(1), 174-181