ד"ר מיה מוכמל, פרופ' תומר שכנר, ד"ר אילנה ברגר, עומר אלעד, ד"ר עירית קליינר פז, ד"ר עופר מאורר, ד"ר אסתר רפפורט, לירונה רוזנטל, רני לוי, ד"ר נוגה אריאל-גלור, שילי ורדימון ואורן גוזלן
בשנים האחרונות גוברת ההתעניינות הציבורית, המקצועית והאקדמית בשאלות הנוגעות לטיפולי התאמה מגדרית עבור ילדים.ות ונוער. מדובר בתחום רגיש, מורכב, ודינמי, הנוגע לעולמות של זהות, גוף, בריאות נפשית, משפחה וקהילה. ההתפתחות המהירה של השיח והפרקטיקה בתחום מעלה שאלות קליניות, אתיות וחברתיות, המעוררות לעיתים מחלוקות גם בקרב אנשי מקצוע.
לאחרונה פורסם באתר אלכסון המאמר "רגע לפני" (קבוצת ראשית אל תזיק, 2025), אשר מבקש להעלות שאלות בטיפול מאשש מגדר בקרב ילדים.ות ונוער, וקורא לעמדה של איפוק וזהירות מקצועית. המאמר עורר בנו דאגה, מאחר ולמיטב שיקול דעתנו המקצועי, זיהינו בו אי דיוקים, מסגור חלקי של הסוגייה, וחוסר בהתייחסות למידע מחקרי וקליני עדכני, אשר אנו מודאגים כי עלולים להוביל להבנות שגויות ולפגיעה בטיפול מיטיב בילדים.ות ונוער טרנסי ומגוון מגדר.
כמו כותבי.ות המאמר, גם אנחנו מזהים.ות את הצורך בדיון זהיר ומעמיק בהתערבויות רפואיות או פסיכולוגיות בגיל צעיר. אנו סבורים.ות כי דווקא בשל חשיבות הנושא, ההשפעה ארוכת-הטווח של הטיפולים והפגיעוּת של האוכלוסייה המעורבת, יש לנהל את הדיון באופן מבוסס מחקר עדכני. למיטב שיקול דעתנו, במאמר ניתן לזהות הצגה של טיפולים מאששים באופן המדגיש בעיקר את פוטנציאל הסיכון הגלום בהם. בתוך מסגור זה, אנו מתרשמים כי חוויית הזהות של ילדים.ות ונוער טרנסיים.ות נבחנת לעיתים מתוך נקודת מוצא המטילה ספק בלגיטימיות שלה או קוראת אותה דרך עדשה פתולוגית. בהמשך המאמר הנוכחי נבקש להסביר מדוע אנו טוענים טענה זו.
מאמר זה נכתב מתוך ניסיון רב שנים במחקר ובעבודה עם ילדים.ות, נוער והורים המתמודדים עם סוגיות של זהות מגדרית. אנו מכירים.ות מקרוב את המפגש האנושי והקליני עם זהויות מגדר מגוונות, את המחקר בתחום, את ההיבטים ההתפתחותיים הרלוונטיים, ואת המורכבות של שאלות זהות, בריאות נפש, תמיכה והכרה. מתוך עמדה זו, אנו שואפים.ות לנהל שיח ביקורתי ורגיש על ממשקיה של עבודה טיפולית עם חברה, משפט, תרבות ופוליטיקה, תוך שמירה על מחויבות עמוקה לערכים של כבוד האדם, אחריות מקצועית, ושוויון.
אנו גם מכירים.ות במורכבות המובנית בתחום: המחקר עדיין מתהווה, והפרקטיקה נאלצת לעיתים לפעול בתנאים של אי-ודאות. איננו מתיימרים.ות לפתור את המחלוקות המדעיות או למצות סוגיות קליניות. מטרתנו היא להיכנס לתוך המרחב שבין דאגה אתית לבין סיכון בדמוניזציה של טיפול מאשש מגדר, ולבחון כיצד בחירות רטוריות, מסגור מושגי והיעדרם של קולות טרנסים וא-בינאריים עשויים להשפיע על השיח ועל אפשרויות הפעולה במרחב הקליני.
אנו מבקשים.ות להציג פרספקטיבה מקצועית הרואה בזהויות טרנסיות ובגיוון מגדרי תופעות נורמטיביות ומוכרות בחוויה האנושית, ותומכת בגישה טיפולית אישית, רגישה, ומבוססת ראיות. גישה זו דוגלת בהתאמת הטיפול למטופל.ת, בזהירות אשר לוקחת בחשבון את צרכי המטופלים ובניסיון להימנע מתפיסות מוקדמות בנוגע למגדר. מתוך כך, נבחן את המסגור אשר מציע המאמר "רגע לפני", את המידע שהוא כולל ואת זה שנעדר ממנו, ואת השאלות שהוא מעלה או מחמיץ, תוך הסתמכות על עקרונות העבודה הטיפולית כפי שעוצבו בהנחיות האתיות של איגוד הפסיכולוגיים האמריקאי (APA) לטיפול בנוער טרנסי ומגוון מגדר, ובכתיבה קלינית עדכנית.
נפתח בהצגת הנחיות ה-APA לטיפול פסיכולוגי בנוער טרנסי ומגוון מגדר. לאחר מכן נציע קריאה ביקורתית במאמר "רגע לפני" לאור ההנחיות הללו. ננתח את האופן בו הוא מציג זהות מגדרית טרנסית, ואת החששות שלנו מהמשמעויות של התפיסות המוצגות, בפרט מהאפשרות כי אופן הצגה זה עלול להתפרש או לפעול כמסגור המלווה בפתולוגיזציה של חוויות זהות מגדרית. נדון בנושא ההסכמה מדעת באופן ביקורתי ובמיקרואגרסיות בתוך טיפול. לבסוף, נצביע על האופן בו מסגור הסוגיות עלול להשפיע על הבנת הנושא, ניתוחו, והמסקנות הנגזרות מהניתוח. בסיכום, נציג את החובה האתית לדיון בסוגיות הקשורות במגדר וטיפול על סמך מידע מקיף ומהימן, ואת עמדתו בדבר ההכרח ברפלקציה ביקורתית של מטפלים.ות על הנחות מוקדמות וסטריאוטיפים המשפיעים על הבנת הסוגיות והפרקטיקות הטיפוליות בתחום.
הנחיות ה-APA לטיפול באנשים טרנסג'נדרים ומגווני מגדר (2015; 2024) מציעות מסגרת מקיפה לעבודה טיפולית עם ילדים ונוער. גישה זו נשענת על עקרונות של כבוד, הכלה, הבנה התפתחותית והתנגדות גלויה לפתולוגיזציה של זהויות מגדר לא שגרתיות. העבודה הקלינית נשענת על עקרונות של טיפול מאשש (affirmative therapy), התומך בהבעה חופשית של זהות מגדרית ומכיר במורכבות ובשונות הטבעית של מגדר וזהות מגדרית.
הנחת הבסיס היא כי זהות מגדרית מתקיימת על רצף שאינו בינארי, ואין הכרח שתהיה חפיפה בינה לבין המין אשר נקבע בלידה. לכן, ילדים.ות ונוער עשויים לזהות עצמם באופן שלא עולה בקנה אחד עם קטגוריות מגדריות מסורתיות. זיהוי זה עשוי להיות יציב, משתנה או במצב של חקירה. על פי גישת האישוש המגדרי, תפקידו.ה של המטפל.ת אינו לקבוע או לאשר זהות, אלא לאפשר מרחב בטוח בו ניתן לבחון, לשאול ולבטא את הזהות המגדרית, ללא לחץ על המטופל.ת להתאים עצמו.ה לנורמות בינאריות או ציפיות סביבתיות.
במישור ההתפתחותי, ישנה הבחנה ברורה בין ילדים.ות צעירים.ות לבין מתבגרים.ות. בעוד שילדים.ות קטנים.ות עשויים.יות לבטא מגדר שונה מזה שסומן בלידתם באופן זמני כחלק מתהליך ההתפתחות, הרי שמתבגרים.ות, במיוחד כאלה עם היסטוריה עקבית של חוסר הלימה מגדרית, מבטאים.ות במקרים רבים זהות מגובשת. עם זאת, גם בקרב נוער עשויה להתקיים מורכבות, ולעיתים תהליך בירור זהות עשוי להימשך לאורך זמן. לכן, על המטפל.ת לנקוט בגישה שאינה ממהרת להמשיג או לתייג, אלא מבקשת ללוות את הנער.ה בתהליך ההבנה העצמית תוך סבלנות לעמימות ולאי-ידיעה, ומבלי להפעיל לחץ לבחירה מיידית או ל"יציאה מהארון".
המשפחה מהווה מרכיב מרכזי בתהליך, והנחיות ה-APA מדגישות את הצורך בעבודה מערכתית אשר תומכת הן בנער.ה והן בהורים. עבור הורים רבים, הגילוי על זהות מגדרית של ילדם מלווה ברגשות של בלבול, אובדן, פחד ואף בושה. על המטפל.ת לאפשר עיבוד רגשי כן של תחושות אלו, תוך מתן מידע על מגדר, הפחתת חרדה, והבהרת האפשרויות הפסיכולוגיות, הרפואיות והחינוכיות העומדות בפני הילד.ה והמשפחה. תמיכה הורית עקבית ובלתי שיפוטית נמצאה כמנבא מרכזי לבריאות נפשית בקרב נוער טרנסי (Wittlin, Kuper & Olson, 2023).
בהנחיות ה-APA הקשר הטיפולי נתפס כמרחב ריפוי בפני עצמו, בייחוד לאור הניסיון ההיסטורי של רבים.ות מהמטופלים.ות עם פתולוגיזציה, דחייה, או סקרנות חודרנית מצד אנשי טיפול. נוער טרנסי ומגוון מגדר מגיע לטיפול לעיתים עם רמות גבוהות של חשדנות כלפי דמויות סמכות, כולל מטפלים.ות, ועל כן ישנה חשיבות קריטית לבניית ברית טיפולית המושתתת על אמפתיה, שקיפות, וכבוד לזהות ולחוויות של המטופל.ת.
עבודה עם נוער טרנסי גם מחייבת ידע בתחומים רפואיים ואנדרוקריניים. מטפלים אינם אחראים לטיפול הרפואי עצמו, אך כן צפויים לשתף פעולה עם רופאים.ות מומחים.ות, לתרום להערכה רב-מערכתית, ולספק המלצות קליניות כאשר נדרשת חוות דעת פסיכולוגית כחלק מהליך רפואי (כגון קבלת טיפול הורמונלי מעכב גיל ההתבגרות או טיפול הורמונלי להתאמה מגדרית). לשם כך, יש להקפיד על עדכניות מקצועית והיכרות עם סטנדרטים טיפוליים מבוססי ראיות.
לבסוף, ההנחיות מעודדות מטפלים.ות לפעול ליצירת סביבות טיפוליות וחברתיות מאששות, בין אם מדובר בייעוץ לצוותים חינוכיים, בהנגשת מידע למשפחות, או בפעולה לשינוי מדיניות במוסדות. תפקיד המטפל.ת כולל גם ממד חברתי של שותפות בקידום ביטחון, שייכות ונראות לנוער טרנסי. זהו טיפול שאינו מתמצה בתהליך תוך-נפשי בלבד, אלא שואף לייצר שינוי בסביבה – במשפחה, בבתי הספר, במערכת הבריאות, ובמערכת המשפטית – לטובת הגנה על זכויות הילד.ה והאפשרות להיות מי שהם.ן.
אחת המחלוקות המרכזיות בתחום הטיפול בילדים.ות ונוער טרנסיים נוגעת לשאלת ההתמדה בזהות המגדרית לאורך זמן ולדרכי ההתערבות הראויות בגיל צעיר. לפי הנחיות ה-APA, תפקיד המטפל.ת אינו לשפוט את אמינות הזהות או לדכא את ביטוייה, אלא להעניק מרחב בטוח לחקירה, להקשבה ולתמיכה מותאמת. אנו תומכים.ות בגישה טיפולית המבוססת על עקרונות אלו: טיפול מאשש מגדר כרגיש להתפתחות, לא שיפוטי, מבוסס ראיות, המלווה את הילד.ה, הנער.ה והמשפחה מתוך כבוד, אחריות ואתיקה קלינית.
הטיפול בילדים.ות ובמתבגרים.ות מתרחש במרחב של רגישות גבוהה, חשש אמיתי מנזק, ולעיתים גם חוסר ודאות. בתוך מרחב זה, חשוב להבחין בין דאגה טיפולית לגיטימית לבין שימוש בשפת הדאגה לצורך שליטה, עיכוב או הדרה של זהויות לא שגרתיות. על רקע זה, נבקש להעלות את החשש כי מסגור טיפולי מסוים עלול לשעתק הנחות פתולוגיות ולהרחיק את המטופל.ת ממרחב של אמון, הכרה וריפוי.
לצד היותו מסמך עיוני-קליני, המאמר "רגע לפני" משקף מסגור רחב יותר, מעבר להקשר הטיפולי, המושתת על תפיסות והנחות תרבותיות וחברתיות בנוגע לזהות מגדרית, ולמסגור זה יש השלכות רעיוניות, אתיות ומעשיות. לא מדובר באג'נדה מוצהרת או בהטיה מכוונת בהכרח – כל שיח מקצועי נשען על מערכת מסוימת של הנחות יסוד, ערכים ותפיסות עולם. כאשר המסגור מוצג כניטרלי ורציונלי, הוא מעצב באופן מובלע את גבולות הלגיטימי והבלתי-לגיטימי בשיח הקליני ותורם לעיצובם מחוץ לו.
במאמר ״רגע לפני״ הזהות הטרנסית של ילדים, ילדות ונוער מוצגת לעיתים כזמנית, נובעת מטראומה, או תוצאה של השפעות סביבתיות. כך, לדעתנו, עלולים להיטשטש הגבולות בין שיח קליני לבין רטוריקה חברתית וציבורית שמרנית, המעצבת את הזהות הטרנסית כבעיה שיש לפתור או כאיום שדורש ניטור. גישה זו יכולה להתיישב עם תפיסה פתולוגית של טרנסג'נדריות, אשר נדחתה בעשורים האחרונים על ידי רוב האיגודים המקצועיים, בהם ה-APA (האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי) וה-WPATH (האיגוד המקצועי העולמי לבריאות טרנסג'נדרית), ואיגודים אנדוקרינולוגים ואנדוקרינולוגים פדיאטרים בארה"ב ובאירופה (Coleman et al., 2022; Hembree et al., 2017).
חוקרות (Bettcher, 2014; Ahmed, 2010) מצביעות על כך שאופני הדרה מתרחשים לעיתים גם מתוך עמדה שנראית שקולה, מגוננת וזהירה. דאגה לילד/ה עשויה להפוך, גם אם לא מתוך כוונה, לאמצעי לשלילת אותנטיות, תוך שהזהות המובעת על ידם עלולה להיתפס כבלתי אמינה מראש. כך נבנה אפקט מצטבר של ערעור: לא דרך הכחשה או שלילה גלויה של הזהות, אלא דרך הצבת זהויות טרנסיות כמחייבות א-פריורית בירור מעמיק במיוחד, יותר מזהויות אחרות.
הדגשת הצורך בבירור מעמיק של הזהות המגדרית ושל מקורותיה, כפי שעולה מן המאמר “רגע לפני”, נושאת עמה השלכות מהותיות על הפרקטיקה הטיפולית. בעוד שהנחיות ה-APA מדגישות את הצורך בהכרה ברצף המגדרי כלגיטימי ובר־תוקף, שיח המתמקד בהוכחה, בבירור ובאישוש נוסף של זהות מגדרית טרנסית עשוי לשמר היררכיה שבה זהות זו מחייבת הצדקה או אישור מעבר לנדרש מזהויות אחרות. במצב כזה, הזהות הטרנסית עלולה להיתפס לא כביטוי לגיטימי של העצמי, אלא כמשהו שיש לבחון, לפקח עליו או להגן על הפרט מפניו (Holloway & Walls, 2025). להבנתנו, תוצאה כזו אינה מתיישבת עם ממצאים מחקריים המצביעים על מידה דומה של עקביות ויציבות בזהות ובהעדפות מגדריות בקרב ילדים.ות טרנסים.ות וסיסג'נדרים (Gülgöz et al., 2019; Hässler et al., 2022; Olson et al., 2022), ועלולה לחזק היררכיה בין תחושת עצמי הנתפסת כלגיטימית לבין תחושת עצמי הנתפסת כחשודה. Verbeek ואחרים (2022) מתארים כיצד הדגשת הצורך בבירור פסיכולוגי מעמיק ובדיקת מוכנות של טרנסים.ות מציבים את אנשי הטיפול בעמדה של שומרי סף, המשמרת יחסי כוח מסורתיים במסגרות טיפוליות. במצבים שכאלו, על ידי הענקת לגיטימציה לדרישה מתמשכת של בדיקה ובירור לגבי מטופלים.ות טרנסים.ות באופן ייחודי, השיח הטיפולי עלול לנרמל אפליה דרך שפה קלינית.
בהקשר זה יש להדגיש כי זהות טרנסית אינה נחשבת לפתולוגיה נפשית. ב-DSM-V מופיעה האבחנה דיספוריה מגדרית (Gender Dysphoria), המתייחסת למצוקה שטרנסים.ות עשויים.ות לחוות עקב פער בין זהותם.ן המגדרית למין המיוחס בלידה. אבחנה זו לא תופסת את הזהות עצמה כפתולוגית. כלומר, לא הזהות הטרנסית עצמה נחשבת להפרעה, אלא המצוקה הסובייקטיבית כאשר היא קיימת. למרות דיונים ערים וסוגיות אתיות רבות סביב טיפול בילדים ונוער טרנסי ומגוון מגדר, הממסד הרפואי, הפסיכיאטרי והפסיכולוגי אינם תופסים את הזהויות הללו כפתולוגיות, והנחת הפתולוגיה לא מתווה את אופן הטיפול בהם. ההתייחסות אליהן ככאלה במישרין או בעקיפין מעלה שאלות אתיות, וחוקרים מדגישים כי גישה כזו עלולה להיטמע בפרקטיקות קליניות (Schmidt et al., 2024) ולגרום לנזק רגשי ממשי על ידי שלילת הסובייקטיביות של המטופלים.ות (לדוגמה Ashley, F., 2020; Puckett et al. 2023; Skinner et al., 2023; Spencer et al., 2021; Velez et al., 2024).
השלכות השיח המתייחס לזהויות מגדר מגוונות כפתולוגיות, באופן ישיר או מובלע, אינן נשארות בגבולות השדה הטיפולי. השפה הקלינית תורמת לעיצוב מדיניות, תקשורת, חוק וחינוך (Zayts-Spence et al., 2023) ולעיתים מעניקה תוקף לשיח ציבורי אשר פועל להגבלת זכויות טרנסים וטרנסיות. שיח זה מעלה את השאלה האם ״שפת הדאגה״ אינה חורגת ממטרתה והופכת לכלי של שליטה, שלילה ומיסוד היררכיות מגדריות? על מטפלות ומטפלים מוטלת אם כן אחריות כפולה: גם להיות רגישים לסיכון, למורכבות ולאי-הודאות, וגם להיזהר מהפיכת הזהות עצמה למוקד החשד. מתוך נאמנות לעקרונות אתיים של טיפול מבוסס כבוד, שוויון ואוטונומיה, חיוני להכיר בצורות גלויות וסמויות של הדרה, גם אלו המתרחשות מתוך טווח של תחושות ומוטיבציות, ביניהן פחד ודאגה.
בשיח הציבורי העכשווי הנוגע לטיפול מאשש מגדר חלו שינויים משמעותיים, שחלקם מונעים מדאגה כנה, אך לעיתים מושפעים מתפיסות שגויות, דיסאינפורמציה או מסגור מוטה (APA, 2024; McNamara et al., 2022). טיפול מאשש מגדר מוצג לעתים קרובות בציבור כהליך ניסיוני או מסוכן, למרות תמיכה מחקרית הולכת ומתרחבת בגישה זו (Arnoldussen et al.,2023; Chen et al., 2022; Costa et al., 2015; de Vries et al., 2014; Grannis et al., 2021; Kuper et al., 2020; Morningstar et al., 2023; Nieder et al., 2021; Olsavsky et al., 2023). לשון של הפחדה, מונחים רפואיים שמוצאים מהקשר, ורטוריקה רגשית מעמעמים את המורכבות האמיתית של טיפול מאשש מגדר. הצהרת מדיניות ה-APA לשנת 2024 עומדת בנחרצות כנגד מסגור זה. המסמך מתריע כי תיאורים שליליים של טיפולים מאששי מגדר אינם רק שגויים, אלא גם עלולים להסב נזק ממשי לבריאותם הנפשית והפיזית של מטופלים.ות מקבוצות מגדר מגוונות. המסמך מציע כי מסגור זה מעמיק סטיגמות, מערער את האמון במערכת הבריאות, ועלול להרחיק ילדים, נוער ומשפחות ממקורות תמיכה חיוניים (APA, 2024).
לדעתנו, המאמר "רגע לפני" מציג טיפול מאשש מגדר כהליך הנוטה להיות פזיז, אשר אינו תמיד מתבסס על שיקול דעת קליני, ולעיתים אף פועל כמנגנון לחץ על ילדים. מכותרת המאמר משתמעת אזהרה וקריאה להשהות פרקטיקות שהן לכאורה נמהרות ומזיקות. ניסוחים כגון "כך, טיפול מאשש מגדר למעשה אינו מאפשר חקירה וגילוי עצמי...", או "מעביר מסר שרק התערבות חיצונית קונקרטית תפתור את הבעיה...", או "[יש] לאשרר באופן מידי ולאפשר לילדים להוביל כדי להגיע למטרות המגדריות שלהם", עלולים ליצור רושם מוטעה לפיו טיפול מאשש מגדר כולא את הילד.ה בתוך מסלול שאין ממנו חזרה, מבלי להכיר בכך שמדובר בבחירה תהליכית, מותאמת פרטנית, ובעלת נקודות עצירה מובנות. לטענתנו, הניסוחים הללו אינם תואמים את ההנחיות המקובלות בטיפול מאשש מגדר, לפיהן מדובר בתהליך הדרגתי, מותאם אישית, הכולל הערכה רב-מערכתית, מעקב מתמשך ושילוב המשפחה (Coleman et al., 2022; WPATH, 2022). גישה מאששת מגדר אינה שוללת חקירה טיפולית, אלא להיפך, היא מבוססת על דיאלוג עם המטופל.ת תוך התייחסות לגיל, בגרות רגשית וצרכים פסיכו-חברתיים.
בנוסף, בתיאור הטיפולים להתאמה מגדרית במאמר "רגע לפני" לא נעשה שימוש במונחים המקובלים בטיפול רגיש מגדר. לדוגמה, הורמונים מאששי מגדר מכונים בו "הורמונים של המין האחר" או "הורמונים של המין השני", מבלי לדון בבחירה בשימוש במונחים אלה ובמשמעויותיהם. יתרה מכך, למיטב הבנתנו המקצועית, אופן הצגת הממצאים המחקריים בתחום הינו לוקה בהטיה. המאמר "רגע לפני" פותח באמירה כללית על שכיחות הדיווחים על מצוקה מגדרית ורצון לבצע מעבר מגדרי. בהמשך, מובאים נתונים בנוגע למצוקה מגדרית ומעבר חברתי (תהליך שבו ילד.ה או נער.ה מתחילים לחיות ולהזדהות באופן גלוי לפי הזהות המגדרית שלהם.ן, למשל באמצעות שינוי שם פרטי, כינויי פנייה וסגנון לבוש) של ילדים.ות. אולם אמירות כלליות על עלייה באבחון דיספוריה מגדרית ונתונים מקרב אוכלוסיית הילדים.ות הטרנסים.ות אינה מלווה בהקשר אפידמיולוגי. נתונים על פנייה למרפאות בהקשר מגדרי מראים עלייה מ־1.4 ל־100,000 ל־44 ל־100,000 ילדים.ות בין השנים 2011 ל-2012 (Jarvis et al., 2025), נתון שממשיך להיחשב לנדיר במונחים רפואיים. כלומר, למרות העלייה בשכיחות בשיעור של פי 40 לאורך השנים האמורות, מדובר במספרים אבסולוטיים זניחים. בישראל היו 160 פניות חדשות למרפאת מגדר בשנת 2022. באותה שנה חיו בישראל כ-3.088 מיליון ילדים ומתבגרים, כלומר שכיחות הפניות מקרב ילדים.ות ונוער היא 5.18 ל-100,000 (Topaz et al., 2024). לדעתנו, אי הכללת מידע זה יכולה ליצור תחושת "מגיפה" או התפרצות חסרת שליטה, באופן שעלול ללבות בהלה ציבורית ולפגוע בדיון המקצועי.
המאמר ״רגע לפני״ נשען במידה רבה על דו"ח קאס (Cass, 2024), שבמרכזו עמד זיהוי הצורך במחקרים נוספים אשר יספקו בסיס מדעי להמלצות על טיפול הורמונלי. כמו כן, הדו"ח מדגיש את השוני והמגוון של אוכלוסיית המטופלים.ות, אשר דורש גישה טיפולית הוליסטית ורב תחומית. הדו''ח גם מזהיר מפני שימוש במושג "טיפול מאשש" ומציג חשש מהשפעות של המדיה ולחצים חברתיים על ההזדהויות המגדריות. אולם הדו״ח זכה לביקורת נרחבת על כשלים מתודולוגיים והיעדר הלימה בין נתונים למסקנות (Grijseels, D. M., 2024; The British Medical Association, 2024; WPATH & USPATH, 2024; Endocrine Society, June 2024; Noone et al., 2024; McNamara et al., 2024), שאינם מוזכרים במאמר ״רגע לפני״.
אף שהדו''ח מציג טענות מתונות לכאורה, בפועל, מסקנותיו עודדו להפסקה גורפת של טיפולים רפואיים חיונים, לא רק לנוער טרנסי אלא גם לטרנסים.ות בוגרים.ות (Dodd, 2025). מספר גופים רפואיים הדגישו כי בצד זיהוי הצורך המוצדק במחקרים נוספים ובמיוחד כאלה שיבדקו את ההשפעות ארוכות הטווח של הטיפול, אין בדו"ח זה כדי להצדיק עיכוב או איסור על טיפול רפואי כאשר הוא מתאים קלינית. זאת ועוד, ביוני 2024 פרסמה החברה האנדוקרינולוגית תמיכה בטיפולים מאששי מגדר, כטיפול מועדף לנוער טרנסג'נדר ומגוון-מגדר שהוא חיוני ולעתים אף מציל-חיים (Endocrine Society, 2024). לטענתם, דו״ח קאס אינו מכיל כל ממצא אשר עשוי לסתור את ההנחיות כפי שנקבעו בקווים מנחים לטיפול קליני של האגודה לאנדוקרינולוגיה, בכל הנוגע לטיפול מאשש מגדר. לאחר פרסום דו״ח קאס הביע איגוד הרופאים הבריטי דאגה מהשפעתו על הטיפול הרפואי באוכלוסייה הטרנסג'נדרית, ובתגובה החליט האיגוד לבצע הערכה עצמאית של הדו״ח, שתתמקד בבחינת הקשר בין הראיות לבין ההמלצות, ותשמע את קולם של מטופלים, משפחות ואנשי מקצוע בתחום (British Medical Association, 2024). ההחלטה עוררה מחלוקת פנימית וביקורת מצד חברים באגודה וממחברת דו"ח קאס.
המאמר "רגע לפני" דן באריכות בטיפולים הורמונליים וניתוחים להתאמה מגדרית. בדיון מודגשים הסיכונים והסיבוכים של הטיפולים הללו, באופן שלטעמנו מחזק את המסר כי יש להשהות טיפולים אלה כשמדובר בילדים.ות ונוער. לדעתנו, זהו תיאור מוטה שעלול ליצור אפקט של הפחדה, ואינו מתייחס למכלול מחקרים אמפיריים חוזרים המצביעים על תועלת משמעותית לבריאות הנפשית של בני נוער שעברו טיפולים אלו, ותומכים בתפיסה שעשויה להיות נחיצות רפואית ואף חשיבות קריטית לזמינות טיפול רפואי מותאם מגדר לשיפור הבריאות הנפשית ולהפחתת סיכון אובדני בקרב צעירים.ות טרנסג'נדרים.ות.
לדוגמה, במחקר שנערך על ידי צ'ן ואחרים (2023 ,.Chen et al) נמצא כי לאחר שנתיים של טיפול הורמונלי ניכרו ירידה ברמות דיכאון וחרדה ועלייה ברמת שביעות הרצון מהחיים והתפקוד החברתי בנבדקים.ות. ממצאים דומים הוצגו במחקר של אולסון-קנדי ואחרים (2025 .,Olson-Kennedy et al), שהראה שיפור משמעותי במצב הרגשי של בני נוער טרנסג'נדרים 24 חודשים לאחר תחילת הטיפול ההורמונלי, עם ירידה בעומס הנפשי ושיפור ברווחה הכללית. מחקר נוסף (Tordoff et al., 2022) מצא כי גישה של מתבגרים.ות לטיפול תרופתי של חסמי התבגרות מינית או טיפול הורמונלי מאשש מגדר הייתה קשורה לירידה בשכיחות מחשבות אובדניות ולשיפור בתסמיני דיכאון, בהשוואה למתבגרים.ות שלא קיבלו טיפול כזה.
כמו כן, הדיון במאמר "רגע לפני" לגבי ילדים.ות ונוער טרנסים.ות, מתמקד בסיכונים וסיבוכים של טיפולים הורמונליים ומתריע על השימוש בהם, אך אינו מתייחס לעובדה שטיפולים הורמונליים דומים ניתנים לילדים.ות ונוער סיסג׳נדר (מי שמגדרו.ה תואם את המין שיוחס לו.ה בלידה) במצבים שונים שאינם קשורים לזהות המגדרית. בנוסף, נתונים מראים כי הטיפולים הללו ניתנים בשכיחות שנחשבת נדירה: מחקר עדכני בארה״ב מצא כי שיעור קבלת חוסמי התבגרות מינית עמד על כ־15–21 ל-100,000 מתבגרים בלבד, ושיעור קבלת טיפול הורמונלי תואם מגדר עמד על כ־25–50 ל-100,000, עם שיא בגיל 17 שבו השיעור הגבוה ביותר היה כ־140 ל-100,000 — כלומר, אפילו בגיל ההתבגרות המאוחר מדובר בטיפול הניתן למיעוט זעיר מהאוכלוסייה (Hughes et al., 2025). גם ניתוחים להתאמה מגדרית הינם נדירים. מחקר שבדק את שכיחות הניתוחים בקרב קטינים ובוגרים בארצות הברית מעלה כי בשנת 2019 רק 2.1 מתוך כל 100,000 קטינים בגיל 15-17 ו-0.1 מתוך כל 100,000 קטינים בגיל 13-14 עברו ניתוחים כאלו, בעוד שבקרב ילדים מתחת לגיל 12 לא בוצעו ניתוחים כאלה כלל (Dai et al., 2024). בנוסף, רוב הניתוחים בקרב קטינים (96.4%) ומבוגרים (59.7%) היו קשורים בחזה ולא בניתוחים גניטליים פולשניים, כפי שניתן להתרשם מהצגת הדברים ב"רגע לפני". לדעתנו, אי התייחסות לעובדות אלו עלולה לייצר תמונה מעוותת של הסיכונים והאתגרים שבניתוחים להתאמה מגדרית, ובכך לצייר מציאות שאינה בהכרח משקפת את הנתונים הקיימים והיתרונות הפסיכולוגיים המתועדים בטיפולים אלו.
בדומה לכך, מראה המקום לטענה על סכנת מוות בעקבות ניתוחים, למשל, הוא מאמר שפורסם בכתב העת Pediatrics משנת 2014, אשר דווקא מתמקד בתוצאות פסיכולוגיות חיוביות של טיפולים להתאמה מגדרית, ולא במקרי מוות. כמו כן, הסקר המתואר במאמר, על כאבים וסיבוכים בעקבות הניתוחים, מצוטט מכתבה שפורסמה בעיתון המתייחסת לממצאי מחקר שלא פורסם. בנוגע לטענה כי רוב מקרי המעברים המגדריים אינם מתמידים — חשוב להבהיר כי ישנם מחקרים עדכניים שמראים את ההיפך, במיוחד בקרב מי שביצעו מעבר חברתי מוקדם. כך למשל, הדיווח על מקרים של חוסר הלימה מגדרית בילדות שאינו מתמיד אל הבגרות אשר הוצג במאמר מסתמך על אבחנה ישנה (הפרעת זהות מגדרית - GID) ולא עכשווית (דיספוריה מגדרית GD -). האבחנה הישנה, הפרעת זהות מגדרית שנכללה ב-DSM-IV, התייחסה לעצם חוסר ההתאמה בין זהות מגדרית למין שיוחס בלידה כאל פתולוגיה. אבחנה זו יצרה סטיגמה והציגה את הזהות הטרנסית כהפרעה נפשית ולכן עודכנה במהדורה של DSM-5. לעומתה, האבחנה העדכנית של דיספוריה מגדרית, אינה מתייחסת לזהות הטרנסית עצמה כפתולוגיה, אלא רק למצוקה שעשויה להיגרם בשל הפער בין הזהות המגדרית לבין הגוף, השם או היחס החברתי. מדובר בשינוי משמעותי, שמטרתו לאפשר גישה טיפולית מכילה ומכבדת יותר. בתקופה בה נעשה שימוש באבחנה הקודמת, של הפרעת זהות מגדרית, מחקרים הצביעו על כך שחלק מהילדים שחוו את ההפרעה בילדותם לא המשיכו להזדהות כטרנסג'נדרים בבגרותם. במחקרים עכשוויים נמצא כי אחוזי ההתמדה בזהות הטרנסג'נדרית גבוהים מאוד, ואחוזי ה"חרטה" או הדה-טרנזיציה (תהליך שבו אדם שביצע בעבר מעבר מגדרי מחליט לשנות או להפסיק את ההתאמה המגדרית ולהזדהות מחדש באופן שונה, לפי המין שיוחס לו בלידה או כזהות מגדרית אחרת) זניחים.
דוגמה לכך מופיעה במחקר אורך בן חמש שנים של Olson et al משנת 2022, בו, מתוך 317 ילדים.ות שהזדהו כטרנסג'נדרים.ות בתחילת המחקר, רק ילד אחד שחווה טיפול בעיכוב ההתבגרות המינית (בלוקרים) חזר להזדהות כסיסג'נדר, ואף אחד מהילדים שהחלו טיפול הורמונלי לא חזר למגדר הקודם. יתרה מכך, סקירה שיטתית מקיפה של חוויות דה-טרנזיציה, מצביעה על כך שמה שנתפס לעיתים כ"חרטה" אינו נובע בהכרח משינוי בזהות המגדרית, אלא לעיתים משקף תגובה לנסיבות חיצוניות כגון סטיגמה, אפליה, לחץ חברתי, או היעדר תמיכה ( Expósito-Campos et al., 2024). מחקר זה מדגיש כי רבים מהא.נשים שחוו דה-טרנזיציה ממשיכים להזדהות כטרנס או כמגווני מגדר, וכי החוויה אינה בהכרח מבטאת חזרה לזהות סיסג'נדרית.
ברוח זו, לדעתנו ההשוואה אשר נעשתה במאמר ״רגע לפני״ בין מעבר חברתי לטיפולי המרה היא שגויה, ולשיטתנו יש בה פוטנציאל לטשטש את ההבדל בין דיכוי וכפייה שמתרחשים בטיפולי המרה לבין תהליך של הקשבה רגישה ואישוש חויית הזהות. כותבי המאמר טוענים כי "מעבר חברתי [...] עלול להיות בפועל טיפול המרה לצעירים הומואים ולסביות בהיעדר מרחב המאפשר להם לגלות ולקבל את עצמם." מנקודת המבט שאנו מבקשים.ות להציג, זוהי השוואה לא מאוזנת, שכן טיפולי המרה מבוססים על כפייה ודיכוי זהות, בעוד שטיפול מאשש פועל להקשבה, הכלה והפחתת סבל המאפשרים המשך חקירה וקבלה עצמית.
בנוסף, הטענה במאמר "רגע לפני" כי המשאלה ל"שינוי מין" משמשת "מסתור נפשי" המגונן על הנפש מפני חרדה וכאב ומאפיינת את "רוב המקרים", מובאת ללא תימוכין. לדעתנו זוהי פרשנות המוצגת כעובדה מדעית. את המונח "מסתור נפשי" טבע הפסיכואנליטיקאי הקלייניאני ג'ון שטיינר, וכיוון שהוא כלל לא מתייחס לשיח על זהות טרנסג'נדרית או מגוונת מגדר, שימוש כזה במושג מחייב הבהרות תיאורטיות וקליניות אשר אינן ניתנות בצורה מספקת בגוף המאמר.
כמו כן, הרצון בהתאמה מגדרית מקושר במאמר "רגע לפני" באופן מודגש לגורמים פתולוגיים כגון בלבול, חשיבה לא מפותחת, תחלואה נפשית נלווית או הדחקה של מצוקה המזוהה עם איברי המין והזהות המגדרית, למשל בעקבות פגיעות מיניות. לגישה זו היסטוריה ארוכה של הפיכת זהויות מגדריות ומיניות לא קונפורמיות לפתולוגיה שיש לפרש ולהסביר, כאמור לעיל. חשוב להדגיש כי בשדה הפסיכואנליטי העכשווי מתקיימת כתיבה ענפה, מעמיקה ורגישה בנוגע לזהויות טרנסג'נדריות שאינה נופלת לפתולוגיזציה, אלא מציעה חשיבה מורכבת ואתית. בין הקולות הבולטים ניתן למנות את פטריסיה ג׳רוביצי (2017), אורן גוזלן (2014; 2017; 2022), ואבגי סקטופולו (2020). חיבורים אלה ממחישים שהשיח הפסיכואנליטי בן-זמננו מסוגל, ואף מחויב, להתמודד עם מורכבות מגדרית מתוך פתיחות, הקשבה ואחריות טיפולית.
מכיוון שטרנסג'נדריות וגיוון מגדרי נוגעים בהנחות יסוד של הקיום האנושי, הם מעוררים שאלות שבדרך כלל נדיר לשאול: מה הופך גבר לגבר ואישה לאישה? איך הגוף שלי קשור לתפקיד החברתי שלי? איך אני יודעת מה המגדר שלי? (Stryker, 2008). אין להטיל את עול ההתמודדות עם השאלות הללו על טרנסג'נדרים.ות באופן ייחודי, בלי מחויבות של שואלי השאלות לעסוק בהן ולענות עליהן בעצמם.ן. גישה אתית ומבוססת ראיות מחייבת זהירות הנטועה באמון, הקשבה ואי-החרגה מוקדמת של זהויות מגדריות, המושגת בין השאר על ידי פרקטיקה של חקירה עצמית והתבוננות פנימית ביקורתית בתפיסות, אמונות, והנחות מוקדמות של המטפל.ת בנוגע למין ולמגדר.
במאמר "רגע לפני" מועלות שאלות חשובות באשר ליכולתם.ן של ילדים, ילדות ונוער להבין את משמעות הטיפולים ולהסכים להם. זהו נושא ראוי לדיון מעמיק, ואנו מסכימים.ות כי נדרשת תשומת לב רבה לשאלת ההסכמה המודעת, במיוחד כאשר מדובר בטיפולים רפואיים בגיל ההתבגרות. עם זאת, חשוב לדייק כיצד סוגיה זו מטופלת בשדה הקליני ומה מלמדים המחקרים.
ראשית, אין בגישה מאששת מגדר שלילה של צורך בהערכה קלינית. להיפך – ההנחיות של ה-APA ו-WPATH מדגישות את החשיבות של תהליך מדורג ומקיף הכולל ליווי משפחתי, תמיכה פסיכולוגית, והערכת יכולות קוגניטיביות ורגשיות של הנער.ה. העמדה הרווחת כיום, הנתמכת גם בעמדות ארגון הבריאות העולמי (2021) והאקדמיה הלאומית למדעים, הנדסה ורפואה (2019), היא כי יש להכיר ביכולתם של מתבגרים.ות להשתתף בהחלטות רפואיות הנוגעות לגופם.ן, בתנאים של תמיכה מותאמת וסביבה טיפולית מיטיבה. המלצותיהם של Marino et al. (2024), המבוססות על סקירה עדכנית ונרחבת בנושא, הן שמטפלים.ות יקיימו שיח פתוח עם מתבגרים.ות על גורמי פגיעוּת שעשויים להשפיע על יכולת קבלת ההחלטות שלהם, גורמים כמו חוסר יציבות בדיור, מצב כלכלי קשה או בעיות נפשיות. גישה זו מציעה מענה טיפולי המתמקד ביצירת תנאים תומכים לקבלת החלטות מושכלת, תוך שותפות עם המתבגר.ת, ולא בהעמדת יכולת השיפוט שלו.ה במוקד של חשד מתמשך. התהליך כולל בניית סביבה טיפולית בטוחה ואמינה, ובתוך כך הכרה בשם ובכינוי המגדרי שבחר.ה הנער.ה, והסבר ברור על גבולות הסודיות.
שנית, בניגוד לחשש שמובע ב"רגע לפני" בנוגע לטיפול מאשש מגדר ("טיפול מאשש מגדר למעשה אינו מאפשר חקירה וגילוי עצמי, אלא יוצר מציאות שבה כמעט אין מקום לאלטרנטיבה") המחקר האמפירי מצביע על כך שמתן מקום להבעת עמדה והקשבה לנער.ה במסגרת טיפולית אינו מוביל לבחירות חפוזות, אלא תורם לשיתוף פעולה, לביסוס אמון ולתחושת שליטה. מעבר לכך, כאשר קולם של מתבגרים.ות עצמם והעדויות הקליניות בנוגע לפגיעה הנגרמת בעקבות דחיית טיפול מאשש מגדר אינם מקבלים משקל במסגרת הדיון, עולה חשש לפגיעה באמון בתהליך הטיפולי ולהימנעות עתידית מפנייה למסגרות טיפוליות (ILGA-Europe, 2024).
בתוך כך, יש להכיר בסיכון שחוויות של ספק, מיקוח או דחייה מצד אנשי טיפול עלולות להפוך לצורות שיטתיות של הדרה סמויה, אשר מחלחלות ופוגעות בשיח הקליני עצמו. כך למשל, Morris et al. (2020) מצאו כי בטיפולים במטופלים.ות טרנסים.ות ומגווני מגדר, מטפלים נוטים להציג התערבויות בעלות אופי מיקרואגרסיבי – מסרים עקיפים אך חוזרים ונשנים שמפקפקים בלגיטימיות של הזהות. הם מצאו כי הניתוח התמטי של דיווחים על חוויות של מיקרואגרסיות בטיפול באוכלוסייה הטרנסית העלה ארבעה נושאים מרכזיים: חוסר כבוד לזהות המגדרית של המטופל.ת, חוסר בקיאות מקצועית של המטפל.ת, הפיכת הזהות המגדרית לנושא מוגזם או בלתי רלוונטי בטיפול, ומנגנוני שמירת סף (gatekeeping) באמצעותם אנשי טיפול הציבו חסמים לקבלת טיפול. הממצאים נדונו בהקשר של הפרות של כללים אתיים בטיפול תוך קריאה לשיפור הדרכות, הכשרות ופרקטיקות קליניות. החוקרים מדגישים את חשיבות ההטמעה האתית של עקרונות של כבוד, הבנה וזהירות, כדי למנוע את הפגיעה שנובעת ממיקרואגרסיות שיטתיות.
מחקרים מצביעים על כך שתופעות אלו אינן מתקיימות בחלל ריק, אלא פועלות במקביל ובקשר עם רטוריקה ציבורית עוינת, המשפיעה הן על חוויית המטופלים והן על שיקול הדעת הקליני (Puckett et al., 2023; Zayts-Spence et al., 2023). עקרון 5 בהנחיות ה-APA לטיפול בטרנסים.ות ומטופלים.ות מגווני מגדר מדגיש כי על פסיכולוגים.ות להכיר בהשלכות של סטיגמה, אפליה ואלימות על רווחתם ובריאותם של מטופלים.ות טרנסים.ות, ולפעול לצמצום השפעות אלו במסגרת הקלינית ובמערכות רחבות יותר. לאור מגמות עולמיות ומקומיות של פגיעה בזכויותיהם.ן של טרנסים וטרנסיות, מדובר באוכלוסייה המצויה במצב פגיעות מוגברת, המחייב זהירות, רגישות ומחויבות אתית מצד אנשי טיפול ומדיניות. לשיטתנו, בהקשר זה מתעורר חשש כי האופן שבו המאמר "רגע לפני" ממסגר זהויות טרנסיות עלול לחזק תפיסות אשר מערערות או שוללות את הלגיטימיות של חוויות טרנסיות, ולהחליש את מרחב ההכרה והתמיכה הדרוש דווקא במצבים של סיכון רגשי וחברתי.
בהמשך לכך, במחקר אשר בדק השפעה של חוקים מדינתיים המגבילים זכויות של צעירים טרנסג'נדרים וא-בינאריים בארה"ב, נמצא כי ההגבלות הובילו לעלייה משמעותית בניסיונות התאבדות בקרב אוכלוסייה זו (Lee et al., 2024). המחקר, שהתבסס על נתונים מ-61,240 צעירים בגילאי 13-24, מתוכם מ-35,196 צעירים בגילאי 13-17, מצא כי במדינות שבהן נחקקו חוקים מגבילים בין השנים 2018 ל-2022, שיעור ניסיונות ההתאבדות בשנה שלאחר החקיקה עלה ב-7% עד 72%, במיוחד בקרב בני נוער מתחת לגיל 17. החוקרים קוראים לקובעי מדיניות לשקול את ההשלכות הבריאותיות של חוקים אלה ולקדם מדיניות מגוננת על צעירים טרנסג'נדרים וא-בינאריים. כמו כן, מחקר שבחן את ההשפעות של חשיפה לחדשות הנוגעות לחקיקה אנטי-טרנסג'נדרית על בריאותם הנפשית והפיזית של צעירים טרנסג'נדרים מצא כי צריכת חדשות בנושא קשורה לעלייה במחשבות שליליות ולתסמינים גופניים. בנוסף, תפיסה של תמיכה בחקיקה כזו מצד הסביבה החברתית נמצאה קשורה לעלייה בתסמינים דיכאוניים, תסמינים גופניים ופחד מחשיפת הזהות המגדרית. הממצאים מדגישים את ההשפעות המזיקות של חקיקה אנטי-טרנסג'נדרית על בריאותם ורווחתם של צעירים טרנסג'נדרים, גם כאשר הם רק נחשפים לדיונים הציבוריים בנושא (Dhanani et al., 2023).
אנו טוענים כי המאמר "רגע לפני" נשען על מסגור שעלול לעודד פתולוגיזציה של מגדר לא קונפורמי ולתרום להצבת סף גבוה במיוחד לאישור הזהות המובעת. במובן זה, לשיטתנו, הוא משתלב במארג של מאמרים ופרסומים המערערים על יסודות הטיפול מאשש המגדר, ולעתים מציגים אותו כבלתי מבוסס או אף מזיק (Zucker, 2019; Evans, 2021; Abbruzzese, Levine & Mason, 2023; Biggs, 2019; Shrier, 2020;). המאמר מציע כי הראיות לטיפול מאשש מגדר הן חלשות או מבלבלות, ובכך מצדיק עמדה של זהירות, השהיה וחשדנות. עם זאת, הספרות המחקרית מציירת תמונה מורכבת ומבוססת יותר: קיימת תמיכה הולכת ומתרחבת ביעילותם של טיפולים אלו, במקביל להכרה בצורך במחקרים נוספים.
סקירה של מחקרים עדכניים מראה כי הגישה המאששת נשענת על תשתית אמפירית המצדיקה את המשך השימוש בה באופן מבוקר ואחראי (Anzani et al., 2019; Hembree et al., 2017; World Health Organization, 2022; Sevelius, 2013; Wittlin et al., 2023; Expósito -Campos et al., 2023). יחד עם זאת, סקירה עדכנית של מחקרים על טיפול פסיכולוגי מאשש מגדר בקרב נוער ובוגרים טרנסים וא-בינריים מצביעה גם על המגבלות המחקריות הקיימות בתחום (Expósito-Campos et al., 2023). בין היתר מציינים החוקרים היעדר הבחנה בין משתתפים טרנסיים וא-בינריים, התעלמות משלבים שונים של מעבר מגדרי, קושי בהשוואה בין גישות טיפוליות שונות, וכן מחסור בנתונים בנוגע להשפעות ארוכות טווח של טיפולים רפואיים להתאמה מגדרית.
עולה שאלה האם הצגת הידע הקיים בתחום בעיקר כמצדיק עיכוב של התאמה מגדרית, ולא גם כתומך בגישה של מתן הכרה וסיוע, אינה מקדמת מסגרת פרשנית ערכית יותר מאשר מסקנה מדעית. בספרות המקצועית מקובל כי במצבים של מחלוקת מדעית, הצגת הידע כוללת התייחסות מאוזנת למכלול הממצאים והעמדות, לרבות התועלות המתועדות של התערבויות שונות. בהקשר זה, הצגת טיפול מאשש מגדר כבלתי־אחראי בלבד, ללא התייחסות לעמדותיהם של גופים מקצועיים מרכזיים כגון האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP), ה-APA והאיגוד הבריטי לרפואה פסיכולוגית, עלולה לפגוע ביכולתם של מטפלים להתרשם משיח מקצועי מאוזן ומבוסס ראיות. נוסף על כך, מסגור מסוג זה עשוי להזין חקיקה מגבילה, כפי שקורה בשנים האחרונות בארה״ב ומחוצה לה, המעמידה בסיכון ממשי את בריאותם ורווחתם של צעירים טרנסיים (McNamara et al., 2022; Endocrine Society, 2024).
לטעמנו, האופן שבו הזהות הטרנסית ממוסגרת במאמר עלול לחזק תפיסה הרואה בה כשל שיש לפקפק בו, ולא כאפשרות אותנטית של העצמי הראויה להכרה ולתמיכה. לפיכך, למיטב שיקול דעתנו, העמדה המוצגת עומדת בניגוד לעקרונות ה-APA (2015; 2024) אשר מתייחסים לטיפול מאשש מגדר כאחת הגישות האתיות, המבוססות והמותאמות הקיימות כיום בטיפול בנוער טרנסי. במקום שבו יש צורך בחיזוק מרחבים של שייכות, אוטונומיה ואמון, אנו חוששים כי שיח זה עלול לצמצם את גבולות הלגיטימיות של חוויות חיים לא שגרתיות, דווקא במצבים שבהם המטופלים.ות זקוקים.ות במיוחד לקשר טיפולי, הכרה וליווי רגשי רגיש.
חשוב להכיר בכך שהשיח הקליני, כמו כל שיח, הוא בעל כוח חברתי ומשמעויות נרחבות. הוא לא רק מתווך טיפול ויחסים טיפוליים, אלא גם משתתף באופן ישיר ועקיף בקבלה והדרה של זהויות, אכיפה והתנגדות לנורמות חברתיות, אשרור ושלילה של אפשרויות חיים. הגנה אתית פועלת מתוך הכרה במורכבות החיים האנושיים ובכבודם של מטופלים, גם כשהם צעירים. לתפיסתנו, גישה המבקשת "ראשית לא להזיק" ומציבה את הזהירות כעיקרון עליון דורשת התבוננות על ההשפעות הישירות והעקיפות האפשריות של השיח על מושאיו לא רק במובן הפיזי, אלא גם במובן הרגשי, החברתי והאתי.
הדיון בטיפול מאשש מגדר מתקיים בתוך שדה קליני מורכב, שבו מצטלבים ידע מתהווה, אחריות טיפולית ושאלות אתיות משמעותיות. על רקע זה, אנו סבורות כי תפקידנו כקהילה מקצועית הוא לקיים שיח מעמיק, מבוסס ידע ופתוח לביקורת, המכוון בראש ובראשונה לרווחתם של מטופלים ומטופלות.
איננו טוענות כי כל טיפול מאשש מגדר הוא מושךם או חסין מטעויות. להפך, אנו מכירות בצורך המתמיד לשפר, להתלבט, ללמוד ולבחון מחדש פרקטיקות טיפוליות, במיוחד נוכח החסרים הקיימים במחקר האמפירי בנוגע להשפעות ארוכות הטווח של טיפולים רפואיים בילדים.ות ונוער, ובהיעדר הסכמה מלאה ביחס להתערבויות מיטביות בילדים.ות טרום גיל ההתבגרות. עם זאת, תהליך כזה יכול להתקיים רק כאשר הדיון והפרקטיקה אינם נשענים על שלילה עקרונית של טיפול מאשש מגדר.
לקוראות ולקוראים שאינם מצויים בעובי הקורה, ברצוננו להציע מסר מורכב: יש מקום לשאלות, התלבטויות וחששות. הם לגיטימיים ולעתים אף מתבקשים. בה בעת, יש לנו חובה לברר שאלות וסוגיות על סמך מידע אמין, ולא מתוך הנחות יסוד המושתתות על סטריאוטיפים או על מסגור פוגעני. טיפול מאשש מגדר הוא תוצר של ידע קליני ומחקרי. הוא איננו הפתרון הקל אלא הזמנה להקשיב, להבין וללוות.
לסיכום, המאמר "רגע לפני" מבטא דאגה ואנו סבורות כי עצם העיסוק הזה ראוי לדיון מקצועי. עם זאת, להבנתנו, דאגה זו אינה נשענת במידה מספקת על מכלול הידע הקיים בתחום, לרבות ממצאים מחקריים עדכניים וכן ידע קליני מצטבר וקולותיהם של מטופלים.ות ומומחים.ות הפועלים בשדה לאורך זמן. מסגור כזה עלול להוביל להצגה לא מאוזנת של טיפול מאשש מגדר ובכך הוא עלול להבנתנו להגביר תחושות של בלבול, בדידות ולעיתים אף סיכון בקרב צעירים טרנסים וא-בינריים.
לשיטתנו, טיפול מאשש מגדר מציע גישה טיפולית המכירה בלגיטימיות של זהויות מגוונות, מחזיקה מורכבות גם בהיעדר תשובות חד-משמעיות, ומזמינה הקשבה, כבוד הדדי ודיאלוג. לבסוף, ברצוננו לשוב ולהדגיש המלצות למטפלים.ות העובדות עם מטופלים.ות טרנסיים.ות: פנייה להדרכה מקצועית, למידה של ידע עדכני ורלוונטי, בחינה בירותית של הנחות ותפיסות מוקדמות בנוגע למין ולמגדר, ומתן תשומת לב למיקרו-אגרסיות אפשריות במהלך הטיפול.
ד"ר מיה מוכמל (PhD) - פסיכולוגית קלינית, מדריכה וחוקרת, בעלת דוקטורט בלימודי מגדר. כיהנה כראש התוכנית לתואר שני בטיפול אינטגרטיבי במכון מטנויה, וכמנהלת תוכנית המוסמך בטיפול בגולדסמית'ס, אוניברסיטת לונדון. עובדת לאורך שנים עם מטופלים.ות להטב״קים ובני.ות משפחותיהם.ן. מחקריה עוסקים בממשקים שבין חברה, תרבות וטיפול.
פרופ׳ תומר שכנר - פסיכולוג קליני וחבר סגל בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. חוקר, מלמד ומטפל בילדים, מתבגרים ובוגרים על הקשת המגדרית והלהטב״קית.
ד"ר אילנה ברגר (MSW, PH.D, L.L.B) - פסיכותרפיסטית מתמחה בתחום מיניות וזהויות מיניות -מגדריות ומשפטנית. התמחות בנושא מגדר ודיספוריה מגדרית במרכז הרפואי "מונטפיורי" שבאוניברסיטת אלברט איינשטיין וקולומביה בניו יורק. משלבת בין עולם הטיפול ועולם המשפט ופעילה לקידום זכויות הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל. מרצה באוניברסיטאות, מכללות והכשרה לצוותי השירות הפסיכולוגי במערכת החינוך. שותפה לניסוח הפרוטוקול המחייב להתאמה מגדרית (2022) ליווי "בית דרור". חברת מערכת של כתב עת מקצועי Transgender Health . חברה פעילה בארגון WPATH כולל הכשרה ב-Global Education Initiative של הארגון.
ד"ר עירית קליינר פז (PhD) - פסיכולוגית קלינית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מייסדת ומנהלת (במשותף) של המסלול לטיפול זוגי פסיכואנליטי בתוכנית לפסיכותרפיה אונ' ת"א, מחברת הספר "הלא מודע הזוגי". מתמקדת בהיבט המשפחתי של א.נשים טרנסיות, ובטיפול מערכתי ומשפחתי פמיניסטי, רגיש תרבות ומאשש מגדר.
עומר אלעד (MSW) - עובד סוציאלי, אקטיביסט וחוקר. מקים ומנהל לשעבר של מערך עו״ס טרנס בפיקוח משרד הרווחה והשירותים החברתיים, וכיום מכהן כמנכ"ל עמותת פרויקט גילה להעצמה טרנסית.
ד"ר עופר מאורר - פסיכולוג קליני, ממקימי המכון הישראלי לסכמה תרפיה, מייסד ומנהל לשעבר של תכנית 'הגל החדש בפסיכותרפיה' באונ' רייכמן. בוגר תוכנית ההכשרה הבינלאומית במרכז לסכמה תרפיה של ד"ר ג'פרי יאנג בניו-יורק, מדריך וטריינר מוסמך מטעם החברה הבינלאומית לסכמה תרפיה (ISST). מרצה אורח בתוכניות לימוד שונות בארץ ובחו"ל, מדריך ומטפל בקליניקה פרטית ואונליין. יו"ר-לשעבר של הפורום הישראלי לפסיכואנליזה ולפסיכותרפיה התייחסותית. בהמשך לעבודת התנדבות מתמשכת בקהילת הלהטב"ק, הקים לפני 20 שנה את 'צוות מטפלים גיי-פרנדלי', מכון פסיכותרפיה ללהטב"קים בפריסה ארצית.
ד״ר אסתר רפפורט - פסיכולוגית קלינית, כותבת ומרצה בנושאי מגדר ולהטב״ק. לאחרונה העבירה הכשרה לצוות מחלקת מגוון בביה״ח איכילוב בנושא טיפול באנשים אוטיסטיים על הקשת הטרנסית. ספרה - From Psychoanalytic Bisexuality to Bisexual Psychoanalysis: Desiring in the Real, Routledge, 2019 - זכה בפרס הספר הביסקסואלי הטוב ביותר.
לירונה רוזנטל - פסיכולוגית קלינית עם תשע שנות ניסיון בעבודה עם אנשים טרנסג'נדרים ולא-בינאריים בבריטניה, לאחר שנים של עבודה עם קהילת הלהט"ב בישראל. עוקבת מקרוב אחר ההתפתחויות והשיח סביב טיפול טרנסג'נדרי בבריטניה, מתוך דאגה עמוקה ומחויבות לרווחת הקהילה הטרנסג'נדרית בארץ ובעולם. כיום עובדת בפרקטיקה פרטית ומציעה מרחב תומך ומכיל לאנשים טרנסג'נדרים וא-בינאריים.
רני לוי (MSW) - עובד סוציאלי, פסיכותרפיסט, מלמד ומדריך במסלול ויניקוט, ביון והעצמאים–פורצי דרכים, בבית ספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ובמרכז ויניקוט בישראל. מתמחה בטיפול בגברים ונערים נפגעי טראומה מינית, חוקר וכותב בסוגיות הקשורות במגדר וגבריות. מטפל ומדריך בקליניקה בתל אביב.
ד"ר נוגה אריאל גלור (PhD) - מטפלת באמנות חזותית ופסיכותרפיסטית פסיכואנליטית, מרצה למגדר באוניברסיטת תל-אביב ובקריה האקדמית אונו. כותבת על רגישות פוליטית בטיפול ומרכזת סדרה על פסיכותרפיה רגישה חברתית במסגרת האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית; בוגרת הכשרת המרכז למיניות אלטרנטיבית; מטפלת בבוגרים בקליניקה בתל-אביב ובעלת ניסיון בטיפול בבוגרים מגווני מגדר.
שילי ורדימון (MSW) - עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. מטפלת בגישה התייחסותית, בעלת ניסיון בטיפול בטראומה ובנושאים הקשורים במין, מיניות ומגדר מתוך עמדה מאששת מגדר. מרצה לתואר השני בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, במסלול לטיפול זוגי פסיכואנליטי בתוכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית ובמסגרות נוספות. בעלת קליניקה בתל אביב, מציעה טיפול פרטני וזוגי.
אורן גוזלן - פסיכואנליטיקאי הפועל בטורונטו. חבר בוועדה למגדר ומיניות של האיגוד הפסיכואנליטי הבינלאומי (IPA). ספרו "טרנסקסואליות ואמנות המעבר: גישה לאקאניאנית" זכה בפרס הספר השנתי של האקדמיה האמריקאית והוועד לפסיכואנליזה עבור ספרים שפורסמו בשנת 2015. בנוסף, זכה בפרס סימונדס (2016), פרס ראלף ראוטון (2022) ופרס מיגל פראדוס (2023). האנתולוגיה שערך, שכותרתה: "ויכוחים ביקורתיים בתחום לימודי הטרנסקסואליות: בתהליך מעבר" (רוטלדג'), הייתה מועמדת סופית לפרס גרדיבה לשנת 2019. ספרו הבא: "מגדר עם מיניות: מצבים של למידה פסיכואנליטית" (כל הספרים יצאו באנגלית).
ראשית אל תזיק. (2025, 26 בינואר). רגע לפני: חשיבה אתית על אודות טיפולי התאמה מגדרית עבור ילדים ובני נוער ועל החובה לא להזיק. אלכסון https://alaxon.co.il/article/%D7%A8%D7%92%D7%A2-%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99/
Abbruzzese, E., Levine, S. B., & Mason, J. M. (2023). The myth of “reliable research” in pediatric gender medicine: A critical evaluation of the Dutch studies and research that has followed. Journal of Sex & Marital Therapy, 49(1), 1–27. https://doi.org/10.1080/0092623X.2022.2150346
Ahmed, S. (2010). The promise of happiness. Duke University Press. https://doi.org/10.2307/j.ctv125jkj2
American Psychological Association. (2015). Guidelines for psychological practice with transgender and gender nonconforming people. American Psychologist, 70(9), 832–864. https://doi.org/10.1037/a0039906
American Psychiatric Association. (2000). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (4th ed., text rev.; DSM-IV-TR). American Psychiatric Publishing.
American Psychiatric Association. (2022). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed., text rev.). American Psychiatric Publishing https://doi.org/10.1176/appi.books.9780890425787
American Psychological Association. (2024, February). APA policy statement on affirming evidence-based inclusive care for transgender, gender diverse, and nonbinary individuals, addressing misinformation, and the role of psychological practice and science. https://www.apa.org/about/policy/transgender-nonbinary-inclusive-care
Anzani, A., Morris, E. R., & Galupo, M. P. (2019). From absence of microaggressions to seeing authentic gender: Transgender clients’ experiences with microaffirmations in therapy. Journal of LGBT Issues in Counseling, 13(4), 258–275. https://doi.org/10.1080/15538605.2019.1662359
Arnoldussen, M., van der Miesen, A. I. R., Elzinga, W. S., van Balen, E. C. M., & Popma, A. (2022). Self‑perception of transgender adolescents after gender‑affirming treatment: A follow‑up study into young adulthood. LGBT Health, 9(4), 238–246. https://doi.org/10.1089/lgbt.2020.0494
Ashley, F. (2020). A critical commentary on “rapid‑onset gender dysphoria.” The Sociological Review, 68(4), 779–799. https://doi.org/10.1177/0038026120934693
Bettcher, T. M. (2014). Trapped in the wrong theory: Rethinking trans oppression and resistance. Signs: Journal of Women in Culture and Society, 39(2), 383–406. https://doi.org/10.1086/673088
Biggs, M. (2019). The Tavistock’s experiment with puberty blockers: Scrutinizing the evidence. Transgender Trend. Retrieved from https://www.transgendertrend.com/tavistock-experiment-puberty-blockers/
British Medical Association. (2024). BMA to undertake an evaluation of the Cass Review on gender identity services for children and young people. https://www.bma.org.uk/bma-media-centre/bma-to-undertake-an-evaluation-of-the-cass-review-on-gender-identity-services-for-children-and-young-people
Cass, H. (2024). Independent review of gender identity services for children and young people: Final report. NHS England.
Chen, D., Berona, J., Chan, Y. M., Ehrensaft, D., Garofalo, R., Hidalgo, M. A., Olson‑Kennedy, J. (2023). Psychosocial functioning in transgender youth after two years of hormones. The New England Journal of Medicine, 388(3), 240–250. https://doi.org/10.1056/NEJMoa2206297
Coleman, E., Radix, A. E., Bouman, W. P., T’Sjoen, G. G. (2022). Standards of care for the health of transgender and gender diverse people (Version 8). International Journal of Transgender Health, 23(Suppl. 1), S1–S259. https://doi.org/10.1080/26895269.2022.2100644
Costa, R., Dunsford, M., Skagerberg, E., Holt, V., Carmichael, P., & Colizzi, M. (2015). Psychological support, puberty suppression, and psychosocial functioning in adolescents with gender dysphoria. The Journal of Sexual Medicine, 12(11), 2206–2214. https://doi.org/10.1111/jsm.13034
de Vries, A. L. C., McGuire, J. K., Steensma, T. D., Wagenaar, E. C. F., Doreleijers, T. A. H., & Cohen‑Kettenis, P. T. (2014). Young‑adult psychological outcome after puberty suppression and gender reassignment. Pediatrics, 134(4), 696–704. https://doi.org/10.1542/peds.2013-2958
Dai, D., Charlton, B. M., Boskey, E. R., Hughes, L. D., Hughto, J. M. W., Orav, E. J., & Figueroa, J. F. (2024). Prevalence of Gender-Affirming Surgical Procedures Among Minors and Adults in the US. JAMA network open, 7(6), e2418814. https://doi.org/10.1001/jamanetworkopen.2024.18814
Dhanani, L. Y., & Totton, R. R. (2023). Have you heard the news? The effects of exposure to news about recent transgender legislation on transgender youth and young adults. Sexuality Research and Social Policy, 20(4), 1345–1359. https://doi.org/10.1007/s13178-023-00810-6
Dodd, V. (2025, August 2). GPs can prescribe transgender hormone treatment without specialist, NHS guidance says. The Independent. https://www.independent.co.uk/news/uk/home-news/gp-nhs-transgender-hormone-treatment-b2658721.html
Endocrine Society. (2024, June 20). Statement in support of gender‑affirming care. https://www.endocrine.org/news-and-advocacy/news-room/2024/statement-in-support-of-gender-affirming-care
Evans, M. (2021). Freedom to think: The need for thorough assessment and treatment of gender dysphoric children – Corrigendum. BJPsych Bulletin, 45(5), 315–316. https://doi.org/10.1192/bjb.2020.124
Expósito‑Campos, P., Pérez‑Fernández, J. I., & Salaberria, K. (2023). Empirically supported affirmative psychological interventions for transgender and non‑binary youth and adults: A systematic review. Clinical Psychology Review, 100, 102229. https://doi.org/10.1016/j.cpr.2022.102229
Expósito-Campos, P., Pérez-Fernández, J. I., & Salaberria, K. (2024). A qualitative metasummary of detransition experiences with recommendations for psychological support. International Journal of Clinical and Health Psychology, 24(2), 100467. https://doi.org/10.1016/j.ijchp.2024.100467
Gherovici, P. (2017). Transgender psychoanalysis: A Lacanian perspective on sexual difference. Routledge. https://www.taylorfrancis.com/books/mono/10.4324/9781315745107/transgender-psychoanalysis-patricia-gherovici
Gozlan, O. (2014). Transsexuality and the art of transitioning: A Lacanian approach. Routledge. https://www.taylorfrancis.com/books/mono/10.4324/9781315756073/transsexuality-art-transitioning-oren-gozlan
Gozlan, O. (2017). Stalled on the stall: Reflections on a strained discourse. Transgender Studies Quarterly, 4(3–4), 451–455. https://doi.org/10.1215/23289252-4189919
Gozlan, O. (2022). Has psychoanalysis reached its limits in the question of the trans child and adolescent? Psychoanalytic Review, 109(3), 309–322. https://doi.org/10.1521/prev.2022.109.3.309
Grannis, C., Leibowitz, S. F., Gahn, S., Almazan, A. N., Nahata, L., & Chen, D. (2021). Testosterone treatment, internalizing symptoms, and body‑image dissatisfaction in transgender boys. Psychoneuroendocrinology, 132, 105358. https://doi.org/10.1016/j.psyneuen.2021.105358
Grijseels, D. M. (2024). Biological and psychosocial evidence in the Cass Review: A critical commentary. International Journal of Transgender Health. Advance online publication. https://doi.org/10.1080/26895269.2024.2362304
Gülgöz, S., Glazier, J. J., Enright, E. A., Alonso, D. J., Durwood, L. J., Fast, A. A., … Olson, K. R. (2019). Similarity in transgender and cisgender children’s gender development. Proceedings of the National Academy of Sciences, 116(49), 24480–24485. https://doi.org/10.1073/pnas.1909367116
Hassler, T., Glazier, J. J., & Olson, K. R. (2022). Consistency of gender identity and preferences across time: An exploration among cisgender and transgender children. Developmental Psychology, 58(11), 2184–2196. https://doi.org/10.1037/dev0001419
Hembree, W. C., Cohen‑Kettenis, P. T., Gooren, L., Hannema, S. E., Meyer, W. J.,Murad, H. M., T’Sjoen, G. G. (2017). Endocrine treatment of gender‑dysphoric/gender‑incongruent persons: An Endocrine Society clinical practice guideline. The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, 102(11), 3869–3903. https://doi.org/10.1210/jc.2017-01658
Holloway, B. T., & Walls, N. E. (2025). Decentering cisnormativity and transnormativity in transition interruption and detransitioning research. International Journal of Transgender Health, 26(1), 1–9. https://doi.org/10.1080/26895269.2025.2447963
Hughes, L. D., Charlton, B. M., Berzansky, I., & Corman, J. D. (2025). Gender‑affirming medications among transgender adolescents in the United States, 2018–2022. JAMA Pediatrics, 179(3), 342–343. https://doi.org/10.1001/jamapediatrics.2024.6081
ILGA‑Europe. (2024). Annual review of the human‑rights situation of LGBTI people in Europe and Central Asia 2024. https://www.uprights.org/2025/02/18/out-now-ilga-europes-annual-review-of-the-human-rights-situation-of-lgbti-people-in-europe-and-central-asia/
Jarvis, S. W., Fraser, L. K., Langton, T., … McNally, R. (2025). Epidemiology of gender dysphoria and gender incongruence in children and young people attending primary‑care practices in England: A retrospective cohort study. Archives of Disease in Childhood. Advance online publication. https://doi.org/10.1136/archdischild-2024-327992
Kuper, L. E., Stewart, S., Preston, S., Lau, M., & Lopez, X. (2020). Body dissatisfaction and mental‑health outcomes of youth on gender‑affirming hormone therapy. Pediatrics, 145(4), e20193006. https://doi.org/10.1542/peds.2019-3006
Lee, W. Y., Hobbs, J. N., Hobaica, S., DeChants, J. P., Price, M. N., & Nath, R. (2024). State‑level anti‑transgender laws increase past‑year suicide attempts among transgender and non‑binary young people in the USA. Nature Human Behaviour, 8(11), 2096–2106. https://doi.org/10.1038/s41562-024-01979-5
Marino, M. E., Katz‑Wise, S. L., Nahata, L., & Vance, S. R. (2024). Capacity to consent: A scoping review of youth decision‑making capacity for gender‑affirming care. BMC Medical Ethics, 25(1), Article 11. https://doi.org/10.1186/s12910-024-01107-y
McNamara, M., Baker, K., Connelly, K., Janssen, A., Olson‑Kennedy, J., Pang, K. C., Alstott, A. (2024). An evidence‑based critique of “The Cass Review” on gender‑affirming care for adolescent gender dysphoria. Yale Law School Papers. https://law.yale.edu/sites/default/files/documents/integrity-project_cass-response.pdf
McNamara, M., Lepore, C., Alstott, A., Kamody, R., Kuper, L., Szilagyi, N., … Olezeski, C. (2022). Scientific misinformation and gender‑affirming care: Tools for providers on the front lines. Journal of Adolescent Health, 71(3), 251–253. https://doi.org/10.1016/j.jadohealth.2022.06.008
Morningstar, M., Thomas, P., Anderson, A. M., Deen, B., & Bonar, L. (2023). Exogenous testosterone administration is associated with differential neural response to unfamiliar peer and caregiver voices in transgender adolescents. Developmental Cognitive Neuroscience, 59, 101194. https://doi.org/10.1016/j.dcn.2022.101194
Morris, E. R., Lindley, L., & Galupo, M. P. (2020). “Better issues to focus on”: Transgender microaggressions as ethical violations in therapy. The Counseling Psychologist, 48(6), 883–915. https://doi.org/10.1177/0011000020924391
National Academies of Sciences, Engineering, and Medicine. (2019). The promise of adolescence: Realizing opportunity for all youth (E. P. Backes & R. J. Bonnie, Eds.). National Academies Press. https://doi.org/10.17226/25388
Nieder, T. O., Mayer, T. K., Hinz, S., Behrends, R., & Kröger, C. (2021). Individual treatment progress predicts satisfaction with transition‑related care for youth with gender dysphoria: A prospective clinical cohort study. The Journal of Sexual Medicine, 18(3), 632–645. https://doi.org/10.1016/j.jsxm.2020.12.010
Noone, C., Southgate, A., Ashman, A., … Sullivan, Z. (2024). Critically appraising the Cass Review: Methodological flaws and unsupported claims. OSF Preprints. https://doi.org/10.31219/osf.io/uhndk
Olsavsky, A. L., Grannis, C., Bricker, J., Almazan, A. N., & Chen, D. (2023). Associations among gender‑affirming hormonal interventions, social support, and transgender adolescents’ mental health. Journal of Adolescent Health, 73(2), 238–245. https://doi.org/10.1016/j.jadohealth.2023.01.031
Olson, K. R., Durwood, L., Horton, R., Gallagher, N. M., & Devor, A. (2022). Gender identity five years after social transition. Pediatrics, 150(2), e2021056082. https://doi.org/10.1542/peds.2021-056082
Olson‑Kennedy, J., Wang, L., Wong, C. F., Chen, D., Ehrensaft, D., Hidalgo, M. A., Rosenthal, S. M. (2025). Emotional health of transgender youth 24 months after initiating gender‑affirming hormone therapy. Journal of Adolescent Health. Advance online publication. https://doi.org/10.1016/j.jadohealth.2024.11.014
Puckett, J. A., Kimball, D., Glozier, W. K., Wertz, M., Dunn, T., Lash, B. R., DuBois, L. Z. (2023). Transgender and gender‑diverse clients’ experiences in therapy: Responses to sociopolitical events and helpful and unhelpful experiences. Professional Psychology: Research and Practice, 54(4), 265–274. https://doi.org/10.1037/pro0000513
Saketopoulou, A. (2020). Thinking psychoanalytically, thinking better: Reflections on transgender. The International Journal of Psychoanalysis, 101(5), 1019–1030. https://doi.org/10.1080/00207578.2020.1810884
Schmidt, C. K., Bettergarcia, J. N., Matsuno, E., & Galupo, M. P. (2024). Cultural humility with transgender and gender‑diverse clients. Practice Innovations. Advance online publication. https://doi.org/10.1037/pri0000263
Sevelius, J. (2013). Gender affirmation: A framework for conceptualizing risk behaviour among transgender women of colour. Sex Roles, 68(11–12), 675–689. https://doi.org/10.1007/s11199-012-0216-5
Shrier, A. (2020). Irreversible damage: The transgender craze seducing our daughters. Regnery Publishing.
Spencer, K. G., Berg, D. R., Bradford, N. J., Vencill, J. A., Tellawi, G., & Rider, G. N. (2021). The gender‑affirmative life‑span approach: A developmental model for clinical work with transgender and gender‑diverse individuals. Psychotherapy, 58(1), 37–49. https://doi.org/10.1037/pst0000363
Skinner, S. R., McLamore, Q., Donaghy, O., Stathis, S., Moore, J. K., Nguyen, T., Rayner, C., Tait, R., Anderson, J., & Pang, K. C. (2024). Recognizing and responding to misleading trans health research. International Journal of Transgender Health, 25(1), 1–9. https://doi.org/10.1080/26895269.2024.2289318
Topaz, E., Perl, L., Raphael, I., Sheppes, T., Erez, G., Israeli, G., Segev-Becker, A., Oren, A., & Shechner, T. (2024). Mental health and timing of gender-related events among transgender and gender-diverse children and adolescents seeking gender-affirming consultation and care. Psychiatry Research, 342, 116175. https://doi.org/10.1016/j.psychres.2024.116175
Tordoff, D. M., Wanta, J. W., Collin, A., Stepney, C., Inwards-Breland, D. J., & Ahrens, K. (2022). Mental Health Outcomes in Transgender and Nonbinary Youths Receiving Gender-Affirming Care. JAMA network open, 5(2), e220978. https://doi.org/10.1001/jamanetworkopen.2022.0978
Verbeek, W., Baici, W., MacKinnon, K. R., Zaheer, J., & Lam, J. S. H. (2022). “Mental readiness” and gatekeeping in trans healthcare. The Canadian Journal of Psychiatry, 67(11), 829–831. https://doi.org/10.1177/07067437221102725
Velez, B. L., Scheer, J. R., Adames, C. N., Cavic, E., & Breslow, A. S. (2024). Development and validation of the Gender Identity and Expression Microaggressions in Therapy Scale. Psychotherapy, 61(2), 110–124. https://doi.org/10.1037/pst0000523
Wittlin, N. M., Kuper, L. E., & Olson, K. R. (2023). Mental health of transgender and gender‑diverse youth. Annual Review of Clinical Psychology, 19, 207–232. https://doi.org/10.1146/annurev-clinpsy-072220-020326
World Health Organization. (2021). Assessing and supporting adolescents’ capacity for autonomous decision‑making in health‑care settings: A tool for health‑care providers. https://www.who.int/publications/i/item/9789240039568
World Health Organization. (2022). ICD‑11: International classification of diseases (11th rev.). https://icd.who.int/en
WPATH & USPATH. (2024, May). Comment on the Cass Review. World Professional Association for Transgender Health. 17.05.24-Response-Cass-Review-FINAL-with-ed-note.pdf
WPATH. (2022). Standards of care for the health of transgender and gender diverse people (Version 8). International Journal of Transgender Health, 23(Suppl. 1), S1–S259. https://doi.org/10.1080/26895269.2022.2100644
Zayts-Spence, O., Edmonds, D., & Fortune, Z. (2023). Mental health, discourse and stigma. BMC Psychology, 11(1), 180–185. https://doi.org/10.1186/s40359-023-01210-6
Zucker, K. J. (2019). Adolescents with gender dysphoria: Reflections on some contemporary clinical and research issues. Archives of Sexual Behavior, 48(7), 1983–1992. https://doi.org/10.1007/s10508-019-01518-
