ד"ר הדס מור-אופק
ב-17.6.18 נערך יום עיון בנושא "על טבעו של ה-MIND מנגנוני הליבה של העצמי וקישורים לגזע המוח השלכות מחקריות וקליניות" מטעם הפורום הישראלי לנוירופסיכואנליזה בשיתוף פעולה עם הסתדרות הפסיכולוגים (הפ"י) ומכון מפרשים לחקר והוראת הפסיכותרפיה. להלן סקירת הרצאתו השנייה של פרופ' טרנבול בנושא מנגנוני ליבת העצמי וקישורים לגזע המוח.
בהרצאתו השנייה עסק פרופ' טרנבול באופן מפורט יותר בקישור שבין מבני רום גזע המוח (upper brain stem) לבין ליבת העצמי (The core Self), ובה הדגים באופן יישומי את דבריו מהרצאה הראשונה בדבר הקשר בין הזיכרון האפיזודי לבין הזיכרון הפרוצדוראלי, והזמין את הקהל לשרטט ביחד איתו את התרשימים של מבני המוח הרלוונטיים.
פרופ' טרנבול פתח בשאלה: "מהו ה- mind?", וענה על כך בתחילה באופן אימפרסיוניסטי - המיינד מייצג את תחושת ההיות בעולם, ומהווה את ה-"first person experience". לאחר מכן, הוא עבר להתייחסויות התיאורטיות הקיימות בהקשר לארבעה מרכיבים של ה-mind : מודעות (Consciousness), אמוציות, תחושת סוכנות (agency), אינטליגנציה.
בהרצאה, פרופ' טרנבול התייחס לכל אחד מממדים אלו, קישר אותם למבני המוח הרלוונטיים אליהם, וניסה להעלות מחשבות ותהיות לגבי חיוניות כל ממד ליצירת תחושת ליבת העצמי.
פרופ' טרנבול סקר ממצאים מחקריים שונים, שהדגימו כי במצבים שונים של פגיעה בקליפת המוח, שפוגמת ביכולת לאינטליגנציה ולחשיבה, נותרת תחושת החוויה הרגשית. כלומר, המודעות הבסיסית, החיונית לליבת העצמי, נשארת גם במצבי פגיעה שונים של הקורטקס. מכך, הוא מסיק כי אלו הם מבני ה-midbrain שחיוניים ליצירת תחושת העצמי, ולא הקורטקס.
כפי שהוזכר בהרצאה הראשונה, מבני עומק המוח הם המרכיב ההכרח לחוויית הרגשות, וביניהם: PAG) Periaqueductal Gray), ההיפותלמוס והאמיגדלה.על אף המוניטין שיש לאמיגדלה כאיבר מוח מרכזי בחוויה הרגשית, דווקא ה-PAG הוא האזור החיוני ביותר. אנו יודעים זאת דרך כך שגירוי ה-PAG יוצר את התגובה הרגשית העוצמתית ביותר לגירוי החשמלי המינימלי.כיום נהוג לחשוב על ה-PAG כאיבר האחראי על תחושת הרגש, והוא מחולק לשני חלקים, שגירוי כל אחד מהם מייצר רגש קוטבי אחר (נעים או נורא). כך, גירוי ה-PAG מייצר את הערך ההדוני של הרגש (valence). לאמיגדלה, לעומת זאת, תפקיד חיוני בעיקר בזיכרון הרגשי.
מבחינה פילוגנטית נהוג לחשוב שמבני עומק המוח, שחיוניים גם להכרה וגם לרגשות, התפתחו במקביל. פרופ' טרנבול טען כי הדבר אינו מקרי, אלא משקף את הקביעה לפיה ההכרה מאפשרת את הרגשות.
פרופ' טרנבול קושר את תחושת הסוכנות (agency) למערכת הפרשת הדופאמין, שנקראית ה- meso-limbic dopamine system, והיא נמצאת בבסיס מערכת ה-SEEKING. גירוי מערכת זו, מעורר תחושת יכולות, ואילו גירוי-יתר עשוי לגרום למצב מאני. מבנה עומק מוחי נוסף הרלוונטי לפעילות זו הוא ה-VTA- Ventral Tegmental Area.
המרכיב הרביעי של המודעות – האינטליגנציה - הוא משני לפי דעתו של פרופ' טרנבול. לטענתו, האינטליגנציה אינה הכרחית לחוויית המודעות, ונסמך על מחקרים והתרשמויות קליניות ממטופלים עם פגיעות קורטיקליות, שחיבלו ביכולות האינטלקטואליות שלהם, אך לא ביכולת לחוש את החוויה.
לקראת סיום שיתף אותנו פרופ' טרנבול באנקדוטה נוירופסיכואנליטית מרתקת. הוא ציין את העובדה כי פרויד, עוד בימיו כסטודנט לנוירולוגיה, עסק במחקר של הגרעינים המזולימביים (הגרעינים המקושרים לליבת העצמי) של העצב הטריג'מינלי (Trigeminal nerve). עצב זה מעצבב את השרירים האחראים על פעולת הלעיסה והמציצה, וכן, הגרעין שלו מקושר גם למידע הפרופריוספטיבי. גרעינים אלו מתחברים אל ה-PAG, שכאמור מייצר את ההבחנה הבסיסית ביותר בין גירוי נעים, אליו אנו נמשכים, לגירוי לא-נעים, ממנו אנו מתרחקים.
רצף חיבורים זה מאפשר לנו הצצה להתהוות הקשר בין חוויות חושיות אוראליות לבין החוויה הבסיסית של מה שאנחנו בהמשך מכנים - טוב ורע. זהו ביטוי מבני ותפקודי של החשיבות האבולוציונית שיש לעונג האוראלי, ומעניין לחשוב על השאלה עד כמה מחקר זה שימש כחלק מההשראה של פרויד בניסוח השלב האוראלי בתיאוריה הפסיכואנליטית.
ד"ר הדס מור-אופק, פסיכולוגית קלינית מומחית ומדריכה, מטפלת ומדריכה ב-CBT. מנהלת תוכנית הכשרה למטפלי CBT. חברת הפורום לנוירופסיכואנליזה, ועוסקת במחקר נוירופסיכואנליטי של מצבי טראומה.
