צוות בטיפולנט
כתב עת מקצועי לפסיכותרפיה 12/19
טיפול פסיכולוגי במסרבים לטיפול | הקליינט כמרפא אקטיבי לעצמו | הצורך לדעת וחוסר היכולת לשאת אי ידיעה | מי עושה מה למי? הדרכה התייחסותית במקרי התעללות מינית בילדות
אחת מן המצוות הידועות של חג הפורים קוראת לאדם לשתות לשוכרה, עד שלא ידע להבדיל "בין ארור המן לברוך מרדכי". מצווה זו כמו מזמינה אותנו לשהות בחוסר הידיעה, ומאפשרת לבחון מחדש מה שהגדרנו עד כה כטוב או רע. גישות פסיכואנליטיות רבות עוסקות בנושא זה בדיוק, החל מביון אשר קרא למטפלים להיכנס לחדר "בלי זיכרון ובלי תשוקה", ועד למיטשל המדגיש כי הטיפול איננו זירה של אמת אובייקטיבית. לכן, וברוח התקופה, אספנו עבורכם בגיליון הנוכחי מאמרים אשר תוהים על מה שידוע ושלא ידוע לנו כמטפלים, ועל האקסיומות השוכנות בבסיס הפסיכותרפיה.
נפתח במאמרו המצוין של עמית וולק, אשר עוסק בטיפול פסיכולוגי במסרבים לטיפול. וולק מנסה להתיר את הקשר הגורדי בין ההגעה לטיפול ובין הרצון בשינוי – דבר חמקמק ונסתר אשר מאתגר לא פעם את הידיעה של המטופל על עצמו, כמו גם את זו של המטפל. הוא מדגים כיצד הטיפול הביתי עם מטופלים המסרבים להגיע לקליניקה מבטא "סירוב לסירוב", ובכך עשוי לשמש כהיענות למוטיבציה ההתפתחותית שלהם.
מאמרו של ארתור בוהרט, הקליינט כמרפא אקטיבי לעצמו, נוגע באקסיומה טיפולית ותיקה גם כן. את הסיכום למאמרו מביא אהרון פולט, אשר מדגים באמצעות תיאור מקרה פרדיגמה הרואה חשיבות במתן הזדמנות ללמידה אקטיבית של המטופל. המאמר דן בממצאים מחקריים כמו 'אפקט ציפור הדודו' ומציע, מתוך תפיסה אינטגרטיבית, כי יש לפרק את ההנחה שהמטפל הוא מומחה המאבחן את בעייתו של המטופל.
נמשיך עם תקציר מאמרה של בלמה ס. סטיינברג, המנסה לשפוך אור על הצורך לדעת וחוסר היכולת לשאת אי ידיעה. סטיינברג מציעה כי התהליך האנליטי יכול לווסת את שני המצבים, אותם היא מסבירה באמצעות התיאוריות של פרויד, פיאז'ה, קוהוט ורבים נוספים. התבוננותה מאפשרת להבין לעומק את הצרכים של מטופלינו ועשויה אף לעודד אותנו לברר את קיומם של צרכים אלו בתוכנו, כמטפלים, כמו גם את דרך ההתמודדות איתם בטיפול.
נסיים עם תקציר מאמרה המרתק של ד"ר מארי גייל פרולי "מי עושה מה למי?" הדרכה התייחסותית במקרי התעללות מינית בילדות. המאמר מבקש לשפוך אור על הבעייתיות שבמודל ההדרכה הפסיכואנליטית, ההיסטורי והפטרוני, אשר משמר תפיסות של "פסיכולוגיה של אדם אחד". פרולי מציעה כי התבוננות התייחסותית על הדיאדה ההדרכתית והתהליך המקביל שמתרחש בינה לבין הקשר הטיפולי, מובילה לפירוק האקסיומה כי הדרכה היא תהליך חינוכי חד כיווני.
