חיפוש
  • דף הבית
  • מאמרים
  • הרצאות מצולמות מהכנס טראומה והסתגלות במחלות מסכנות חיים בילדים חלק א'

הרצאות מצולמות מהכנס טראומה והסתגלות במחלות מסכנות חיים בילדים חלק א'

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

כתב עת מקצועי לפסיכותרפיה
גיליון 48/18
פרופ' דורון גוטהלף ; פרופ' גיל זלצמן ; מאיה ירדני; ד"ר חנה ויסמן

בטיפולנט

צילומים מלאים מהכנס
טראומה והסתגלות במחלות מסכנות חיים בילדים-חלק א'

בחודש אוקטובר האחרון, התקיים בבית החולים תל-השומר כנס חשוב ביותר, אשר ביקש לעסוק באבחון וטיפול בילדים המתמודדים עם מחלות מסכנות חיים, פגיעות גופניות טראומתיות ואשפוזים ממושכים. על אף כי אוכלוסייה זו הינה פגיעה ביותר להפרעות פסיכיאטריות שונות, עשויים להיזנח בהיסח הדעת ההיבטים הפסיכולוגיים של מחלתם, זאת לטובת ההתמקדות בטיפול הרפואי הדחוף. בשני הגיליונות הקרובים, ביקשנו לרכז עבורכם את הרצאותיהם של מיטב המטפלים מהארץ ומהעולם, המבקשים לקדם את שינוי מהותי בתחום זה.
בהרצאתו המקיפה, הציג פרופ' דורון גוטהלף את הסיבות המובילות לתת-אבחון של הפרעות נפשיות בילדים הסובלים ממחלות כרוניות, וזאת על אף ההכרה בכך שתהליך אבחון פסיכו-סוציאלי במצבים אלו הינו חיוני. בכדי להתמודד עם תופעה זו, הציע גוטהלף את המודל התלת שלבי לאבחון והפניה לטיפול בהפרעות חרדה ודכאון בילדים עם סרטן, תוך שהציג כלים ייעודיים ומבוססי-מחקר.

בנושא דומה העמיק גם פרופ' גיל זלצמן, אשר הציג נתונים עדכניים אודות דיכאון ואובדנות בילדים ונוער, ואף השווה את התמונה הקלינית בין שלביה השונים של תקופת הילדות. בהרצאתו, סקר זלצמן את הגישות הטיפוליות העומדות לרשותנו כיום בהתמודדות עם התופעה, הן באפיק התרופתי והן באפיק הטיפולי.

זאת ועוד, חשוב לאפיין את גורמי הסיכון והמהלך הסימפטומטי שחווים ילדים אלה בהתמודדותם עם מחלות מסכנות חיים. בהרצאתה הציגה מאיה ירדני מחקר ארוך טווח, אשר עקב אחר ילדים המטופלים במחלקה אונקולוגית, וסיפק הצצה חשובה לאוכלוסייה פגיעה הדורשת טיפול אחראי ורגיש במיוחד. 

לסיום, הפנתה ד"ר חנה ויסמן זרקור גם להתמודדותם של הורים עם השלכותיה של הטראומה הרפואית, והליווי של ילדיהם בתהליך ההחלמה. תוך שהציגה נתונים באשר לשכיחות הגבוהה של תגובות פוסט-טראומתיות הנצפות בהורים, הציעה ויסמן כלים להתערבות טיפולית ממוקדת כבר בבית-החולים. זו מסייעת לא רק בהפחתת המצוקה של ההורה, כי אם גם מאפשרת לו להיות פנוי יותר לתמוך בטיפול הרגשי שמקבל הילד.