חיפוש

אני כואב משמע אני קיים - על כאב ומשמעות בטיפול ובאמנות

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

יום העיון של מכון מפרשים, אשר התקיים ב-1.3.19, עסק בכאב נפשי מנקודת המבט הפסיכולוגית לצד נקודת המבט התרבותית. ההרצאות השונות התמקדו בהתמודדות עם כאב באמצעות גישת ה-Acceptance Commitment Therapy, המקדמת קבלה של מצב קיים תוך מאבק על שינוי. יום העיון ניסה לענות על השאלות העולות בעבודה עם מטופלים אשר נושאים משאלה להפסקת כאבם, ולדון במקום שמקבל הכאב בחיי המטופל והאמן. החיבור בין הפרספקטיבה הטיפולית לפרספקטיבה התרבותית אפשרו להדהד את השאלה, האם כאב יכול להוות פלטפורמה למפגש משמעותי, תוך-אישי ובין-אישי גם יחד?.

דברי פתיחה – ד"ר שרון זיו ביימן

מבוא – ד"ר רן אלמוג

"In our pain we find our values" : מקומו של הכאב במודל ACT – מר אור פרי

בהרצאתו ביקש פרי לעסוק במקום שמקבל הכאב בתוך מודל ה-ACT ובחדר הטיפולים, אצל המטפל ואצל המטופל. כמו כן בהרצאתו התבונן על האופן בו כולנו, כבני אדם, מתייחסים לכאב ומנסים להמנע ממנו ולמחוק אותו. על אף הנסיון לברוח מפני כאב, פרי מציע כי דווקא החוויות הכואבות הן אלו הטומנות בחובן את המשמעות הגדולה ביותר עבורנו. הקשר העז בין חיבור ומשמעות לאובייקטים אחרים, לבין הכאב שלעתים החיבור הזה גורם לנו, עמד במרכזה של ההרצאה.   

אור פרי, פסיכולוג קליני אשר מלמד את שיטת ה-ACT במסגרות שונות, וממשיך להיות בעצמו תלמיד של הגישה ונגזרותיה.

המיתוס הפוסט-מודרני של האמן המתייסר – ד"ר דיוויד גרייבס

ההרצאה ביקשה לעסוק בכאב ובמשמעות האמנותית שבמיתוס של האמן המתייסר. במהלך מחקר לקראת ספרו החדש, נתקל ד"ר גרייבס, בשינויים שעבר מיתוס זה לאורך תקופות שונות והיבט אחד של שינויים אלו צד את תשומת לבו. היבט זה הוא הקשר בין הגשמה אמנותית וגאונות לבין ייסורים וכאב. בעוד שבעידן הפוסט-מודרני הקשר בין כאב ליצירה הפך מחייב פחות, כיוון שמשמעות האמנות הוטלה בספק, בעידן הפוסט-פוסט-מודרני של ימינו האמנים חוזרים לסורם הכואב.

ד"ר דיויד גרייבס מרצה בכיר לאמנות ופילוסופיה במכללה האקדמית ת"א-יפו. 

כאב, משמעות ומורשת הטרגדיה – ד"ר יאיר ליפשיץ

בהרצאתו ביקש ד"ר יאיר ליפשיץ להתבונן על מונח הטרגדיה ועל האפשרויות השונות שהוא מזמן לתת משמעות לסבל ולכאב. כבר בשורשיה היווניים של הטרגדיה, ניתן לזהות כי תפיסת הכאב הנעוצה בה מקיימת גבול דק ביותר בין משמעות לחוסר-משמעות. ד"ר ליפשיץ שואל, ברוחו של אוגסטינוס, מדוע אנו בכלל הולכים לתיאטרון המציג טרגדיות? או בניסוח מעט שונה והולם את זמננו, מדוע אנו צורכים כאב בדיוני או של אחרים באמצעות אמנות?. 

ד"ר יאיר ליפשיץ מרצה בכיר בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. במחקרו עוסק ביחס שבין תיאטרון ודת בהקשר יהודי, ובמקום של הגוף בתיאטרון.