חיפוש

שינוי סעיף 9'ב בחוק הפסיכולוגים: פסיכולוגים מגיבים

פורסם על ידי צוות בטיפולנט


בדצמבר 2010 התקבל שינוי דרמטי בחוק הפסיכולוגים (סעיף 9ב') אשר מתיר לכל פסיכולוג מומחה לעסוק בפסיכותרפיה, ולא רק לפסיכולוגים קליניים כפי שקבע החוק בעבר. להלן לשון החוק לאחר התיקון, כאשר החלק המחוק בקו הוא החלק אשר הושמט עם ההחלטה על השינוי:

9.א. מיום שיוחדה פעולה לבעלי מומחיות מוכרת, או מתאריך שלאחר מכן שנקבע בתקנות, לא יעסוק פסיכולוג בפעולה כאמור אלא אם הוא רשום בפנקס כבעל אותה מומחיות; אין בהוראה זו כדי למנוע ממתמחה לעסוק בפעולה כאמור בפיקוח בעל מומחיות מוכרת.

9.ב. לא יתן פסיכולוג טיפול פסיכותרפויטי אלא אם הוא פסיכולוג מומחה קליני, ולא יתן פסיכולוג קליני טיפול כאמור למי שיש לסבלו רקע אורגני או חשד ברקע אורגני, אלא לאחר שרופא בדק אותו בסמוך לתחילת הטיפול וקבע את הטיפול הרפואי הדרוש לו.


כלומר, כל פסיכולוג מומחה רשאי להציע שירותים פסיכותרפויטיים- אך רק כאלו הנוגעים למומחיותו הספיציפית (ארגונית, התפתחותית, שיקומית וכן הלאה).

בעוד שבשיח היומיומי ניתן לשמוע חששות רבים מפני זילות התחום הקליני ומתן שירותי פסיכותרפיה על ידי פסיכולוגים אשר הכשרתם אינה פסיכותרפויטית במהותה, הרי שפסיכולוגים ואנשי אקדמיה בכירים מדגישים דווקא את תרומת החוק הן לקהל המטפלים והן לתהליך ההתמקצעות וההעמקה של ענפי הפסיכולוגיה השונים.

פרופ' גולן שחר, פסיכולוג קליני ורפואי מומחה, פרופ' מן המניין באוניברסיטת בן גוריון ופרופ' אורח בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ייל, רואה בשינוי החוק תגובה לעיוות שהתקיים בישראל במשך מספר עשורים. הפסיכולוגיה הקלינית, לטענתו, מציעה שירותים טיפוליים לקבוצת אוכלוסיה מצומצמת יחסית אשר אינה סובלת מהפרעות קשות, והזניחה את פיתוח תחומי הידע וההכשרה בתחום הטיפול באנשים המתמודדים עם הפרעות חברתיות קשות ובעיות גופניות. בהתאם, התפתחו סקציות שונות כפסיכולוגיה רפואית ושיקומית אשר מחזיקות בגופי ידע עשירים ועדכניים ומציעות התערבויות טיפוליות המותאמות לקשיים ספיציפיים. סעיף 9 ב' המקורי, לדבריו של פרופ' שחר, יוצר מצב לא סביר בו אנשי המקצוע המחזיקים בידע הרלוונטי ביותר לאוכלוסיות מסויימות אינם רשאים על פי חוק להציע את שירותים הטיפוליים לאוכלוסיה זאת. כך, לדוגמא, אדם הסובל ממחלה גופנית ומעוניין בסיוע פסיכולוגי בהתמודדות עמה יוכל לקבל דרך קופת החולים טיפול מוזל אצל פסיכולוג קליני, אך לא אצל פסיכולוג רפואי.

גם פרופ' חיים עומר, פסיכולוג קליני ופרופ' חבר באוניברסיטת תל אביב, רואה בשינוי החוק פתרון הולם למצב לא סביר אשר התקבע לאורך השנים. לדבריו, מתן האישור לעסוק בפסיכותרפיה רק לפסיכולוגים קליניים לא רק שאינה מאפשרת לבעלי מומחיות בתחומים ספיציפיים להציע את שירותיהם הרלוונטיים, אלא גם מביאה לכך שפסיכולוגים קליניים יציעו שירותי פסיכותרפיה בתחומים בהם לא הוכשרו. כך, לדוגמא, החוק מאפשר לכל פסיכולוג קליני להציע שירותי פסיכותרפיה לילדים, פעוטות, מתבגרים ובוגרים, גם כאשר הכשרתו והתמחותו בפועל התמקדו רק בקבוצת גיל ספיציפית.

דר' שרון זיו ביימן, פסיכולוגית קלינית מסגל המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה ומקבוצת שיח- מכון לפסיכותרפיה התייחסותית, מצטרפת לדעות אלו. לדבריה, השינוי יכול לתקן מצב בו התפתחותם של תחומי מומחיות כמו הפסיכולוגיה החינוכית, הרפואית והשיקומית נחסמה, בעוד שלגבי מקצועות אחרים לא מתקיימת כל חקיקה מגבילה. היא מאמינה כי שינוי זה יפתח את תחומי הפסיכולוגיה השונים להתחדשות, התעדכנות, פלורליזם וטיפול מבוסס מחקר: "יתאפשר דיאלוג מאתגר בין התחומים, וכתוצאה מכך גם המחקר וגם הפרקטיקה הפסיכולוגית יזכו לתנופה". דר' זיו ביימן מאמינה כי הציבור יודע לצרוך שירותים איכותיים, ועם התפתחות השירותים בתחומי הפסיכולוגיה הנוספים ילמד מתי לפנות למי. להערכתה, השינוי יביא להתפתחות תוכניות ללימודי המשך שיכשירו פסיכולוגים מומחים להתמקצע בתחומי טיפול שונים המתאימים לתחום המומחיות.

מיקי דורון, פסיכולוג קליני ויו"ר ועדת ההסמכה של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה ממוקדת, מדגיש גם את חשיבותו של החוק ביחס לבעלי מקצוע אחרים המציעים שירותי פסיכותרפיה. לדבריו, החוק המקורי יצר מצב מעוות בו חוק הפסיכולוגים מונע מסטודנטים מצויינים שלמדו לתואר ראשון בפסיכולוגיה והצליחו להתקבל למגמות כמו חינוכית או שיקומית לעסוק במקצוע, בעוד שבעלי מקצוע אחרים- ואפילו אנשים אשר לא הוכיחו ידע או מסוגלות- אינם מנועים על פי חוק מלהציע שירותי פסיכותרפיה.

הרקע לשינוי החוק אינו קשור רק בסוגיות הקליניות אשר התעוררו בעקבות החוק המקורי, אלא גם במעמדה של הפסיכולוגיה הקלינית ובתהליכים המתרחשים בדיסיפלינת הפסיכולוגיה בכלל.

פרופ' חיים עומר ומיקי דורון מדגישים כי במשך שנים מפצלים מאבקי הכוחות בין תתי ההתמחויות את הפסיכולוגיה בארץ ומחלישים את כוחה. לדבריהם, החוק החדש עשוי להיות נקודת מוצא לתהליך התמקצעות מעמיק ולהפסקת המאבקים אשר יחזקו את כוחה של הפסיכולוגיה כדיסיפלינה מובילה בתחום הטיפולי.

דר' שרון זיו ביימן מסכימה שהפסיכולוגיה צפויה לזכות לתנופת התפתחות, ומדגישה כי עתה יש לחדש את השקעת המשאבים בשינוי חוק הפסיכותרפיה אשר אינו מונע כיום עיסוק בפסיכותרפיה על ידי מי שאין לו הכשרה בתחום. לדבריה, יישוב העימות בין תתי המחלקות בתוך תחום הפסיכולוגיה יקל על גיוס הפסיכולוגים למען חקיקת החוק הכולל בתחום.

פרופ' גולן שחר מוסיף כי השינוי בחוק מהווה תגובה גם לתהליך המתרחש בתחום הפסיכולוגיה הקלינית בפרט. לדבריו, הפסיכולוגיה הקלינית אפשרה לעצמה בעשורים האחרונים לקפא על שמריה ולהתנתק מהתפתחויות משמעותיות בתחומי המחקר האקדמי ומדעי המוח, ובכך החלישה את כוחה כגוף מקצועי. שינוי החוק, לדבריו, מהווה תמריץ לאיחוד השורות בתחום הפסיכולוגיה. זאת, באמצעות התמקצעות בתחומי התמחות ספיציפיים, אשר תתבסס על ניתוב הפסיכולוגיה לאקדמיה ולעבודה המבוססת על פרקטיקה מבוססת ראיות, המהווים את מקורות העוצמה הלגיטימיים.

על אף הרוח החיובית בה מתקבל השינוי בחוק, יש לציין כי השינוי מעורר גם סוגיות שונות אשר מדגישות את חשיבות האתיקה והיושרה המקצועית של כל אחד מהפסיכולוגים המבקשים לעסוק בפסיכותרפיה. סעיף 9ב' מתיר את העיסוק בפסיכותרפיה לכל פסיכולוג מומחה, אך סעיף 9א' מדגיש כי "...לא יעסוק פסיכולוג בפעולה כאמור אלא אם הוא רשום בפנקס כבעל אותה מומחיות". כמו כן, בסעיף 4 של התקנות לחוק הפסיכולוגים בתחום האתיקה המקצועית מקצועית נקבע כי: "לא יציע פסיכולוג ולא יבצע שירות הדורש מומחיות, מיומנות או הכשרה מיוחדת, אלא אם כן יש לו מומחיות, מיומנות או הכשרה כאמור למתן אותו שירות". כלומר, לא כל פסיכולוג מומחה רשאי להציע שירותי פסיכותרפיה בכל תחום שהוא, ועל הפסיכולוג חלה החובה להציע שירותי פסיכותרפיה אך ורק בתחום שהוכשר בו.

סעיף 9א' מותיר עמימות אשר מאפשרת "למתוח את גבולות המומחיות" ולהציע שירותי פסיכותרפיה גם בהיעדר הכשרה מקיפה בתחום. תחומי המומחיות אינם מוגדרים באופן חד משמעי, ולכן על כל פסיכולוג להפעיל שיקול דעת מקצועי עצמאי כאשר הוא מחליט האם באפשרותו להציע את הטיפול המקצועי ביותר לפונה המבקש סיוע.

כמו כן, כל תחום מומחיות מוגדר גם על ידי קיומם או היעדרם של תחומי מומחיות נוספים: מאחר וקיימת, לדוגמא, מומחיות רפואית- הרי שקיומה מסמן את היעדר הידע המספק בתחום זה בפסיכולוגיה הקלינית. היעדר התמחות ספיציפית בתחום הטיפול בהתמכרויות, טיפול משפחתי וכן הלאה- מסמנת את זכאותו של הפסיכולוג הקליני לעסוק בתחומים אלו גם אם בפועל אין לו ידע והכשרה לעסוק בהם.

סוגיה נוספת המתעוררת עם השינוי בחוק מתייחסת למעמדם של פסיכולוגים ארגוניים וחברתיים. השינוי מאפשר לכל פסיכולוג מומחה לעסוק בפסיכותרפיה במסגרת תחום מומחיותו, כאשר עבור פסיכולוגים שמומחיותם 'חברתית-תעסוקתית-ארגונית' התחומים הרלוונטיים הם ייעוץ קריירה, הכוונה ומיון. אולם, תוכניות ההכשרה בתחום זה אינן פסיכותרפוטיות במהותן, ולכן ייתכן ואין בנויות כיום למתן הכשרה מספקת לעיסוק בפסיכותרפיה בתחומי התערבות אלו.

כמו כן, נותרות סוגיות הנוגעות ליחסים בין פסיכולוגים לפסיכותרפיסטיים שאינם פסיכולוגים, ובין פסיכולוגים לציבור הרחב. השינוי בחוק מצמצם את העיוות שיצר האיסור על פסיכולוגים מומחים לעסוק בפסיכותרפיה לעומת מטפלים בעלי הכשרה מועטה יותר בתחום (מאמנים, מגשרים, בעלי תואר ראשון בעבודה סוציאלית) ואנשים אשר אין להם כל הכשרה, אך עדיין אינו מבטל אותו. כפי שציינו המרואיינים קודם לכן, צעד חיוני ומשמעותי נוסף בתהליך ההגנה על זכות הציבור לקבלת טיפול הולם יהיה ניסוח חוק המתיר את העיסוק בפסיכותרפיה לבעלי הכשרות מתקדמות המוכרות על ידי גופים מקצועיים בלבד.

כמו כן, יש לשאול את עצמנו באיזה מידה מודע הציבור הרחב לשינוי בחוק ולמשמעות החלוקה להתמחויות. כלומר, האם השינוי הדרמטי שאנו דנים בו בלהט אכן יחלחל ויאפשר להורים מודאגים לילד בן שלוש לפנות לפסיכותרפיה אצל פסיכולוג התפתחותי ולא קליני? והאם העובדה שכל פסיכולוג מומחה רשאי כעת להציע שירותי פסיכותרפיה לא תיצור מצב בו אדם זקוק לטיפול נפשי במלוא מובן המילה, אך מקבל ייעוץ או התערבות טיפולית בלבד?

לסיכום, ניתן לומר כי שינוי החוק נתפס ע"י אנשי מקצוע מובילים בתחום כחיובי ומשמעותי ממספר טעמים מרכזיים:

טובת הקליינטים אשר יזכו לטיפול אצל בעלי מקצוע בעלי התמחות ספיציפית בתחום אשר הביא לפנייה לטיפול.
חיזוק הדיסיפלינה הפסיכולוגית באמצעות צמצום מאבקי הכוחות בין תתי ההתמחויות והעמקת ההתמקצעות בתחומי התמחות ספיציפיים.
צמצום העיוות אשר נוצר על רקע הפער בין חוק הפסיכולוגים האוסר על מי שאינו פסיכולוג קליני לעסוק בפסיכותרפיה, לבין היעדר חוק האוסר על מי שאינו פסיכותרפיסט בעל הכשרה מוכחת לעסוק בפסיכותרפיה.

עם זאת, שינוי החוק מהווה צעד ראשון ובלתי שלם בתהליך. שינוי זה יושלם ויאפשר את ההתפתחויות החיוביות כאשר ינקטו מספר הליכים נוספים:

חידוד ההבדלים בין תחומי המומחיות ומתן הגדרה אופרטיבית של התחומים בהם רשאי כל מומחה להציע שירותים טיפוליים.
בחינת תוכניות ההכשרה ומסלולי ההתמחות בכל תחום, כדי לוודא כי אלו כוללים את הידע ותהליכי הכשרה המתאימים לביצוע תהליכים טיפוליים באותו תחום.
יש להמשיך במאמץ משותף לחקיקתו של חוק הפסיכותרפיה שייצור מערכת כללים גם לגבי בעלי מקצועות אחרים ויקבע מי רשאי לעסוק בפסיכותרפיה.
יש להביא את השינוי בחוק ומשמעותו לידיעת הציבור.

רוצים להגיב לשינוי בחוק הפסיכולוגים? כתבו לנו ל- contact@betipulnet.co.il
לקריאת תגובתו של פרופ' עמירם רביב, דקאן בית הספר לפסיכולוגיה (www.mla.ac.il) במרכז ללמודים אקדמיים באור יהודה לחץ כאן