חיפוש
  • דף הבית
  • מאמרים
  • לשבת יחד על שפת התהום: על מסירות, רגישות וחום אנושי בעבודה הטיפולית

לשבת יחד על שפת התהום: על מסירות, רגישות וחום אנושי בעבודה הטיפולית

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

כתב עת מקצועי לפסיכותרפיה
גיליון 25/18

על אמונה והשראה בפסיכואנליזה | אנושיות מלאה במרחב הטיפולי ומעבר לו | הדרמה של תחילת הטיפול | האם הקשר הטיפולי מרפא בפני עצמו?


לשבת יחד על שפת התהום: על מסירות, רגישות וחום אנושי בעבודה הטיפולית

בספרו הידוע "מצבי רוח", מאחל המשורר יואל הופמן לפסיכולוגים: "ולא תהיה יותר חציצה בין עיניהם שמאחורי המשקפיים ובין עיני האנשים שבהם הם מסתכלים, ושיבוטל החוק שאוסר עליהם לחבק את הזולת. ובעיקר, שמישהו יחבק גם אותם". נדמה כי זוהי קריאתם של רבים ממטופלינו אל מול התדמית הידועה של הפסיכולוג, הנתפס לא פעם כדמות מרוחקת, אנליטית ולא אישית. על אף שהפסיכותרפיה העכשווית אינה מחזיקה עוד ברעיונות המקדמים עמדה טיפולית שמורה שכזו, נראה כי העיסוק באופייה של נוכחות המטפל בחדר אינו הושלם. בגיליון זה ביקשנו לאסוף עבורכם מאמרים המציעים עמדה כמעט הפוכה לזו שהשתרשה בחוגי הפסיכולוגיה, ומעודדים מטפלים לא רק לגלות אמפתיה ומחויבות כלפי מטופליהם, אלא להרעיף עליהם באופן תדיר חום וקרבה רבים ככל האפשר.

אחד מההוגים אשר עסקו בצורה הישירה ביותר באופנות נוכחותו של המטפל בחדר הוא מייקל אייגן, אשר שם דגש רב על המוכנות "להיות-עם" המטופל במסירות מוחלטת במקומות הקשים ביותר שלו. בסקירת יום העיון על אמונה והשראה בפסיכואנליזה שכתב אפי נורטוב, ניתן להעמיק בטענתו של אייגן כי יש "לקרוס בכדי להיות עם האחר", אשר אפיינה את נוכחותה הקרובה והאנושית כל-כך כמטפל. בין הדוברים ניתן למצוא את ד"ר עפרה אשל, ד"ר מאיר שטיינבוק, ד"ר מיטשל בקר, ד"ר ענר גוברין וד"ר ירון גילת, אשר עסקו ביכולת לחשוף את העצמי הרגיש של המטפל בפני מטופליו כדבר שבשגרה, ואף להיות מוכן לעבור ביחד איתם תהליך של שינוי פנימי. הצצה אינטימית במיוחד לגישתו המקבלת והאוהבת ניתן למצוא בהרצאתו של ד"ר סקוט באום, אשר תיאר את חווייתו האישית כמטופל של אייגן מזה כ-25 שנים.

במאמרה הדרך של האקומי להיות עם אנשים: אנושיות מלאה במרחב הטיפולי ומעבר לו, מזמינה אותנו ד"ר מיכל ברנע אסטרוג להיכרות עם גישה נוספת המדגישה את נוכחותו החמה של המטפל כמצע לריפוי נפשי. עקרונותיה של גישה זו מתבססים על הממצאים המחקריים המוכרים לנו זה עשרות שנים בתחום הפסיכותרפיה, לפיהם מה שקובע במידה הרבה ביותר את מידת הצלחתו של התהליך הטיפולי הוא הקשר בין שני בני-אדם, החוברים יחד בכדי להניע שינוי. גישת האקומי מדגישה כי המיומנות האמיתית של איש המקצוע אינה קשורה כלל לטכניקה או לתיאוריה, כי אם לפני הכל לנוכחות אנושית חמה, מלאה ומקבלת. לכן, היא מכווינה אותנו להשתמש באנושיות שלנו בכדי להחיות את זו של מטופלינו.

עוד על הצורך בנוכחותו החמה של המטפל ניתן ללמוד מהרצאתה של ד"ר שרון זיו-ביימן הדרמה של תחילת הטיפול, אשר הוצגה ביום העיון "ממחקר לקליניקה ובחזרה" ביוזמת מכון מפרשים לפסיכותרפיה. בהרצאה זו נידונה חשיבותה של החתירה לביסוס ברית טיפולית חזקה, מהירה ומלאת אמפתיה כבר בפגישות הראשונות, וזאת בכדי להניע שינוי טיפולי יעיל ומוצלח. בכדי לבסס עמדה שכזו, היא מציעה לחדד את תהליך הפורמולציה, להשתמש בחשיפה עצמית ולקבל פידבק מהמטופל מוקדם ככל האפשר. פעולות אלה מכניסות אל החדר משב רוח של תקווה, ומסייעות למטופל לחוש כי הוא יוצא לתהליך המורכב יחד עם שותף אמיתי למסע.

לסיום, אנו מזמינים אתכם לעיין בסקירת ההרצאה של פרופ' סיגל זלכה-מנו האם הקשר הטיפולי מרפא בפני עצמו?, אשר התקיימה כחלק מיום העיון "אינטגרציה בפסיכותרפיה נכון לעכשיו" במכללה האקדמית תל-אביב יפו. בהרצאתה, דנה זילכה-מנו בעדויות המחקריות שהצטברו בארבעת העשורים האחרונים, לפיהן לנוכחות הייחודית שמייצרים המטפל והמטופל בחדר יש אפקט תרפויטי המנבא את הצלחת הטיפול. כמו-כן, היא פרטה לחלקים את אופייה של הברית הטיפולית המתפתחת, המורכבת מהיבטים תכונתיים, עמם כל אחד מהשותפים מגיע למפגש, וכן מהיבטים מצביים, המושפעים מאוד מהכרתו של המטפל בחשיבות חוזק הקשר ומיכולתו לפעול באופן אקטיבי בכדי לבססו ולשמרו לאורך זמן.