פורסם על ידי צוות בטיפולנט
בתאריך ה-16.1.20 נערך ערב השקה לכבוד צאתו של הספר "למשש את הפיל: נקודות עיוורות של מטפלים בגישה הפסיכואנליטית", בעריכתו של ד"ר עמית פכלר. הספר מאגד תשעה טקסטים אשר נכתבו על ידי מטפלים מן הגישה הפסיכואנליטית, כאשר כולם עוסקים בנקודות עיוורון שונות בתחום. בערב העיון הנוכחי, חמישה מתוך כותבי הספר הציגו באופן מתומצת את נקודת המבט הייחודית שלהם על פרקים מתוך הספר שחיברו כותבים אחרים. בפתיחת הערב בירכה ד"ר מירב רוט ובהמשך הרצו ד"ר עמית פכלר, ד"ר עפרה אשל, ד"ר אליס בר נס, ד"ר מור שחורי-סטאל ופרופ' עמנואל ברמן.
במסגרת הרצאתו הציג ד"ר עמית פכלר את הפרקים שנכתבו בספר על ידי ד"ר ערן רולניק ופרופ' עמנואל ברמן. בתחילת דבריו הוא ביקש להתייחס לנושא הראייה באמצעות סיפור "הנסיך הקטן" וסיפור חייו המיתולוגי של אדיפוס, ובהמשך דבריו הדגיש את חשיבותה של צניעות בעבודה הטיפולית.
בהרצאתה ביקשה ד"ר עפרה אשל לדון בשאלה "המיסטי הפסיכואנליטי - תבונה ורגישות או אנקת גבהים", כפי שעולה מן הפרק שכתבה ד"ר אליס בר נס ומפרקים נוספים. בתוך כך, יצאה אשל מן הדיון העתיק בשאלת מקור כוחו של הטיפול הפסיכואנליטי: האם טמון בתהליך הפירוש והתובנה או בקשר החווייתי הנרקם בין המטפל והמטופל. בהמשך, עברה לראיית המיסטי והטלפתיה כעולם נסתר וסבוך בפסיכואנליזה מאז ימי פרויד, הקשור לסבל עוצמתי מוקדם.
בדבריה התייחסה ד"ר אליס בר נס לפרקים שכתבו ד"ר מירב רוט וד"ר מור שחורי-סטאל, והתמקדה בדיונה בשאלת הכאב הנלווה לניסיון לבוא במגע עם אחרוּת בטיפול. בתוך כך, הדגישה ד"ר בר נס את נוכחותה של מורכבות זו הן במפגש טיפולי עם האחר, השואף להיות מפגש אמפטי, והן בתוך נפשו של המטפל במפגש עם הלא מודע שלו עצמו.
בהרצאתה התמקדה ד״ר מור שחורי-סטאל בפרק שכתבה ד״ר עפרה אשל אשר עוסק בחוויית הכישלון ומתכתב עם פועלם של ויניקוט וביון. בתוך כך, תיארה שחורי-סטאל את תהליך החקירה המרתק שמפתחת אשל בפרק, סביב הפער הבלתי נסבל בין כתיבתו התיאורטית של וילפריד ביון לבין עבודתו הקלינית, ודנה במשמעות ההתפתחותית הכרוכה בהתבוננות בכישלונו של ביון.
במסגרת הרצאתו ביקש פרופ' עמנואל ברמן להתייחס לפרק שכתב ד"ר עמית פכלר ולהביא אסוציאציות ומחשבות נוספות על שאלת האותנטיות בטיפול. בתוך כך, התייחס פרופ' ברמן לפרדוקס המורכב שתיאר סטיבן מיטשל בספר "תקווה ופחד בפסיכואנליזה". הפרדוקס בין הכמיהה של רבים מאיתנו לאותנטיות ובין הדיכוטומיה האשלייתית בין מושג ה'עצמי האמיתי' ומושג ה'עצמי הכוזב'.
