22/3/24
השנה אנו מציינים את חג הפורים כאשר אווירת החג נכרכת מאליה באירועים הקשים עמם מדינת ישראל מתמודדת בחצי השנה האחרונה. רגעי דיסוננס שכאלו מעלים גם אצלנו במערכת בטיפולנט שאלות לגבי התמקמות, מציאת האיזון ובנייה של גשרים.
בגיליונות האחרונים אנו מוצאים את עצמנו בתנועת נדנדה מאתגרת אך הכרחית בין החיים הממשיכים לנוע קדימה לבין הטראומה הקפואה בזמן אשר כולנו חיים בצילה. בדיוק באופן הזה, גם השבוע בגיליון אנו מתנדנדים – נותנים מקום לחג הפורים ונישאים ברוחו אל מרחבים של הבעה ויצירה, תוך התבוננות בצורך העמוק שלנו במרחבים אלו דווקא במצבי קצה ולמול מציאות טראומטית.
נפתח עם פרק של פרופ' מירב רוט – "עדות הדדית בין כותבת לקוראיה: בספרה של אתי הילסום 'השמים שבתוכי'", מתוך הספר "שתי וערב – פסיכואנליזה, אמנות ותרבות" בעריכתה של ד"ר הילית אראל-ברודסקי בהוצאת רסלינג. בפרק, מתארת פרופ' רוט את כוחה המרפא של העדות ההדדית בין כל כותב לכל קורא, דרך יומנה של צעירה יהודייה בזמן מלחמת העולם השנייה, המהווה דוגמה יוצאת דופן ליצירה אל מול הנורא מכל.
נעבור להרצאה "כוחה המרפא של האומנות – על טראומה וטיפול" אשר ניתנה על ידי אור שלו ויהודה שחם בסדרת מפגשי Journal Club של מרכז מטיב – המרכז הישראלי לפסיכוטראומה. בהרצאתם, התייחסו הדוברים לחיבור שבין טיפול באומנות לבין הטיפול בפוסט טראומה. זאת, דרך תיאור מקרה של "מסע שחרור" ללוחמים משוחררים אשר נועד לייצר מרחב בו ניתן לתת ביטוי אומנותי לזיכרונות טראומטיים משדה הקרב.
נעבור למאמרה של חלי רביד חורש – "השיבה הביתה: טיפול דיאדי באומנות למשפחות בסיכון". במאמר מוצג מודל טיפולי המשלב טיפול דיאדי עם כלים מעולם הטיפול באומנות, אשר הותאם לעבודה עם משפחות בסיכון. בנוסף, מוצגות אילוסטרציות של עבודות האומנות מתוך פרויקט ניסיוני של עבודה עם המודל בפנימייה, לצד הקבלה בין האלמנטים האומנותיים אשר באים לידיי ביטוי בציורים לבין מערכת היחסים הדיאדית.
נמשיך עם הפרק "על התכלות וחלופיות" מתוך ספרו של וורן פולנד – "אינטימיות ונפרדות בפסיכואנליזה", אשר מובא לצד הקדמה מאת פרופ' עפרית שפירא ברמן. בהקדמה, מתארת פרופ' שפירא ברמן את היכרותה עם המחבר ומתייחסת לאופן בו הפרק מקביל בין מחשבות לא-סופיות על סיומות ומוות ביחס לתהליך הפסיכואנליטי לבין סיומה של מהות היצירה, השירה הפואטית.
נסיים עם הרצאתה של אלה מילך-שריף – "יצירה ומוסיקה בצל הורים ניצולי שואה" אשר ניתנה במסגרת יום העיון "נפש ופסיכואנליזה, יצירה ותרבות, היסטוריה ותקומה: מבט בין-תחומי על השלכות ארוכות טווח של השואה על החברה הישראלית" מטעם המרכז הקליני הבין-תחומי והמרכז הבין-לאומי על שם ויס לבנת לחקר השואה והוראתה באוניברסיטת חיפה. כבת לניצולי שואה, מתייחסת מילך-שריף לצורך ביצירת אומנות על השואה, בתקווה לעבד את חוויותיהם הקשות של הוריה, כמו גם את חוויות ילדותה בצילה של הטראומה.
