15/9/21
חודש אלול הוא החודש האחרון בלוח השנה העברי, נקודת מפגש בין השנה היוצאת לבין השנה הנכנסת. ככזה הוא נחשב לזמן של חשבון נפש וסליחה, הזדמנות להתבוננות חומלת באחרים ובעצמנו, לטובת התחדשות וצמיחה. יחד עם זאת, סליחה היא מלאכה מורכבת, ובמקרים של פצע נפשי עמוק במיוחד, היא אף עשויה להרגיש בלתי אפשרית.
השבוע בגיליון, מאמרים והרצאות אשר דנים במקומן של סליחה, סליחה עצמית וחמלה בפסיכותרפיה.
נפתח עם סקירתו של עירון מלמוד גנני למאמר "שלבים תרפויטיים לסליחה וסליחה עצמית" מאת ג'ורג א. ג'אקינטו ובברלי ל. אדוארדס. לצד דוגמה קלינית מרתקת, המאמר מציג המשגה תיאורטית למודל בן 4 שלבים לתהליך הסליחה והסליחה העצמית: הכרה, אחריות, ביטוי, ויצירה מחדש.
נמשיך עם הרצאתה של טל גילה, "ולא יכולתי לעשות עם זה כלום: על תרומתה של סליחה עצמית לצמיחה פוסט-טראומטית בקרב שארי התאבדות". ההרצאה ניתנה במסגרת הכנס השנתי השביעי לחקר האובדנות בישראל – "להבין בכדי למנוע" – ביוזמת המכללה האקדמית ת"א-יפו והמרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צפתי במרכז האקדמי רופין.
נמשיך עם סקירת המערכת למאמר "סליחה בפסיכותרפיה כמפתח להחלמה" מאת סם מנחם ומלאני לאב. במאמר מציגים הכותבים 2 תיאורי מקרה המדגימים עבודה טיפולית ממוקדת סליחה ומתארים כיצד זו מאפשרת התקדמות אל עבר החלמה, משפרת את הרווחה הנפשית ומאפשרת למטופלים לחיות בשלום עם עצמם ועם אחרים.
נסיים עם יום העיון "חמלה לעצמי ולאחר ככלי טיפולי – תיאוריה, קליניקה ומחקר" של מכון מפרשים. במסגרת יום העיון הרצו ד"ר אנדרס קוניצ'זקי, פרופ' נורית ירמיה, פרופ' גילה חן ותומר הרן, אשר עסקו במושג החמלה ממגוון פרספקטיבות ומתוך עמדה אינטגרטיבית.
