מיכל בסן ביקשה בהרצאתה להעלות לשיח את משמעות מעמדן של נשים המצויות בעמדה המשלבת יותר מצורת דיכוי אחת, למשל אישה המשתמשת בכיסא גלגלים ובמקביל מתויגת כחלק מן המערך הפסיכיאטרי. לאור משמעויות אלו, אשר לדבריה של בסן מובילות לצורות שונות של העלמתן מתהליך קבלת ההחלטות לגביהן, היא ביקשה להציג את הפרקטיקות המאפשרות הדרה ולבחון את המתרחש בשוליים לאחר ההדרה.
