אסופת שירים מתוך "אנא - אנתולוגיית טיפול"

קמה שיר ויואב גלבוע

טיפול הוא מרחב בין שניים (ולעיתים יותר) הנוגעים זה בנפשו של זה בבטן חשופה ומאחורי סורגים. שניים הנמצאים יחד, אבל כל אחד לעצמו; מרחב דמיון־מציאות הנע בזמן, אולם מוגבל בו. עולם בינאישי ייחודי בעל עוצמות רגשיות אדירות, חלקן גלויות חלקן נסתרות.

באוסף השירים הנוכחי נחשף עולמם הפנימי של מטופלים ביחס למטפליהם ולטיפול, וכן עולמם הפנימי של המטפלים המושפע מהמטופלים, אולם גם הוא הרווי בקשת של רגשות שונים הנוגעים או לא נוגעים להם. בין השירים תוכלו למצוא שלל רגשות, כמיהות וכעסים הקיימים בין שני הצדדים של הקשר הטיפולי.

האנתולוגיה נפרשת כשיח בין מטופלים למטפליהם ובו מקום לביטוי מילים שנוטות להיעלם מאחורי הסורגים ולא להיאמר בחדר הטיפולים.

להלן מבחר שירים מתוך אנתולוגית הטיפול:

טיפול בגישה דינמית | גרגורי גורדון

אֲנִי הַמְּטֻפָּל וְאַתְּ הַמְּטַפֶּלֶת

אֲנִי פְּרָחִימֵתִים שֶׁאַתְּ שׁוֹתֶלֶת.

אֲנִי חַלּוֹנָעוּל שֶׁאַתְּ פּוֹתַחַת

אַתְּ רוֹאָה מָה יֵשׁ מֵעַל וּמָה מִתַּחַת.

חַטְּטִי בַּלֹּא־מוּדָע שֶׁלִּי

כְּמוֹ מְנַתֵּחַ בַּבָּשָׂר

לַמְּדִי אוֹתִי לְאַט

אֶת פִילוֹסוֹפְיַת הַמּוּסָר.

אֲנִי אָבוֹא לְכָל פְּגִישָׁה

וְאֶהְיֶה מָסוּר, אַךְ לֹא אֵדַע

עָלַיִךְ כְּלוּם כָּל הַשָּׁנִים

כִּי זֶה אָסוּר.

ראיתי לך את האוטו | בת־חן שניידר

מַפְתִּיעַ שֶׁאַחֲרֵי שֶׁשִּׁלַמְתִּי לָךְ כָּזֹאת בּוּחְטָה

אַתְּ עֲדַיִן נוֹסַעַת בְּסִיטְרוֹאֵן יְשָׁנָה וַחֲבוּטָה

וְעוֹד מַחֲנָה אוֹתָהּ בְּסוֹף הָרְחוֹב.

כַּנִּרְאֶה שֶׁגַּם לָךְ יֵשׁ בּוּשָׁה לִסְחֹב.

שְׁנֵי בּוּסְטֵרִים מֵאָחוֹרה, וָרֹד וְכָחֹל,

כִּתְמֵי בַּמְבָּה וְשׁוֹקוֹלָד מְגַלִּים אֶת הַכֹּל

(חָרַטְתִּי לָךְ בָּאָבָק עַל הַשִּׁמְשָׁה

״עֲשִׂי טוֹבָה, נַקִּי אוֹתִי בְּבַקָּשָׁה״)

עַל הַדֶּשְׁבּוֹרְד כֶּלֶב כָּמוֹנִי שֶׁרַק מְהַנְהֵן,

לְיַד בַּלַּם הַיָּד קוֹלָה וְצִיּוּד לַמְּעַשֵּׁן.

הַטִּישׁוּיִים מְרוּחִים בַּבֶּכִי שֶׁלָּךְ,

שָׁל לָבָן זָרוּק מֵאָחוֹר, מְלֻכְלָךְ.

וּמִסְתַּבֵּר שֶׁהַחִיּוּךְ הַחַם וְהַנָּשִׁי כֹּל־כָּךְ,

הוּא בְּעֶצֶם רֵבְלוֹן נָטוּרָל־ווּמֶן בְּגוֹן לִילָךְ.

וְאַתְּ כָּל הַזְּמַן מְדַבֶּרֶת אִתִּי

עַל סֶלְף־קֵר, בְּרִיאוּת,

וִסּוּת רִגְשִׁי וּמוּדָעוּת.

אוּלַי בֶּאֱמֶת יֵשׁ לִי מִצְבּוֹר בְּעָיוֹת עֲנָקִי,

אֲבָל לְפָחוֹת הָרֶכֶב שֶׁלִּי הַרְבֵּה יוֹתֵר נָקִי.

 

* | קרן קולטון

לַפְּסִיכוֹלוֹגִית הַחֲדָשָׁה שֶׁלָּךְ

יֵשׁ אוֹתוֹ שֵׁם

כְּמוֹ לְאִמָּא שֶׁלָּךְ,

וְזֶה מוּזָר

אֲבָל בְּמִדָּה

שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לְהָכִיל.

מֵעֵבֶר לְכָךְ

אֵין בֵּינֵיהֶן קַוֵּי דִּמְיוֹן –

לֹא יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת שְׁתֵּי נָשִׁים

שֶׁשּׁוֹנוּת יוֹתֵר זוֹ מִזּוֹ.

אַף עַל פִּי כֵּן –

לִשְׁתֵּיהֶן שֵׂעָר שָׁחֹר,

לִשְׁתֵּיהֶן עֵינַיִם חוֹמוֹת,

שְׁתֵּיהֶן יָפוֹת כְּשֶׁהֵן מְחַיְּכוֹת,

אֲבָל כָּל הַבָּעָה אַחֶרֶת

גּוֹרַעַת מֵאוֹתוֹ הַיֹּפִי.

הָאַחַת לִרְשׁוּתֵךְ –

כָּל הַזְּמַן.

הַשְּׁנִיָּה –

לִפְגִישׁוֹת קְצוּבוֹת

שֶׁתָּמִיד נִגְמָרוֹת מַהֵר מִדַּי.

זוֹ מְבַשֶּׁלֶת וּמְכַבֶּסֶת,

וְזוֹ מְדַבֶּרֶת אוֹ שׁוֹתֶקֶת.

שְׁתֵּיהֶן מְנַסּוֹת לְדוֹבֵב אוֹתָךְ

בְּלִי הַצְלָחָה.

אַתְּ לֹא מִתְבַּלְבֶּלֶת בֵּינֵיהֶן

עַל אַף שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶן בְּאוֹתוֹ הַשֵּׁם.

הַהַבְחָנָה בְּרוּרָה וְחַדָּה –

הָאַחַת הוֹלִידָה אוֹתָךְ

וְעָשְׂתָה מָה שֶׁעָשְׂתָה

(הַכַּוָּנָה תָּמִיד הָיְתָה טוֹבָה),

וְהַשְּׁנִיָּה מְנַסָּה לְתַקֵּן

אֶת מָה שֶׁהָרִאשׁוֹנָה עָשְׂתָה.

טרויה | אלון ארד

בְּדִיחָת אַרְכֵאוֹלוֹגִים יְשָׁנָה מְסַפֶּרֶת

שְׁאֶת מָה שֶלֹּא הָרְסוּ הַיְּוָנִים

הָרַס הַיְנְרִיךְ שְׁלִּימֵּן בְּנִסְיוֹנוֹ לַחְשׂף אֶת הָעִיר.

אָכֵן, בַּתֵּל הַיוֹשֵׁב מוּלְךָ דּוֹמֵעַ יֵשׁ לַחְפֹּר

אַךְ בְּאֶצְבָּעוֹת שֶׁל פַּסָּל רֵנֵסַנְסִי.

לְלַטֵּף שְׂרִידֵי חַיִים שֶׁכֻּסּוּ בַּחֹמֶר,

לְסַלֵּק אֶת הַחוֹל,

לְנַקּוֹת כָּל שֶׁבֶר חֶרֶס בְּמִבְרֶשֶׁת.

כָּךְ חוֹשְׂפִים עִיר.

כָּךְ מִתְגַּלִּים מֵתֶיהָ וְאוֹצְרוֹתֶיהָ.

אמילי | חנן בולר

הָרֶגַע הַזֶּה

שֶׁאֲנַחְנוּ שִׂיחַ עַל רְסִיסֵי צַעַר,

עַל דָּמִים שֶׁיּוֹרְדִים מִתַּחַת לְעָלִים,

עַל דִּבְרֵי תְּהוֹם שֶׁמְּפַכִּים וּמְפַכִּים,

כְּאִלּוּ שֶׁאֵין דָּבָר כָּזֶה מִלִּים, כְּאִלּוּ שֶׁאֵין טֵרוּף, כְּאִלּוּ שֶׁאֵין מְעַרְבֹּלֶת

בְּרֶגַע כָּזֶה אֲנִי מְדַבֵּר אִתָּךְ עַל דְּבָרִים סְפּוֹנְטָנִיִּים, אֵמִילִי,

עַל מַעֲבָרֵי עוֹלָם. רֶסֶס שָׁמַיִם שֶׁנִּדְרַס תַּחַת הַר,

עַל אוֹר תַּעֲתוּעִים. עַל פָטָמוֹרְגָנָה,

מְאוֹרוֹת כָּבִים,

עַל עַצְבֵי עוֹלָם. נְחָלִים שֶׁמִּתְיַבְּשִׁים עַל גּוּפֵי

תְּאוּרָה וּמִתְכַּבִּים לְמַקְהֵלוֹת אַנְקוֹרִים

שֶׁעָפוֹת מִתּוֹךְ הָרֹאשׁ וְאֶל הָרֹאשׁ,

וּסְנָאִים בּוֹעֲרִים לוֹחֲשִׁים קוֹלוֹת אֲדֻמִּים –

כָּל מִינֵי דִּבְרֵי אֱלֹהִים –

וּמֵתִים

***

כְּשֶׁהָעֵינַיִם הֵן רְחוֹבוֹת שַׁלֶּכֶת

וְהַלֵּב מְפַרְפֵּר מַנְגִּינוֹת יְתוֹמִים,

רְמָזִים עוֹלִים מִתּוֹךְ הַסָּקוֹת הַלֵּב, לְהַבְעִיר חֲטִיבוֹת חֲטִיבוֹת.

רַעֲיוֹנוֹת. קְסָמִים. זְכוּכִיּוֹת מְפֻיָּחוֹת. חַסָּמֵי עוֹרְקִים.

כְּשֶׁהַכֹּל מוּצָף וְכָל הֲיֵשׁ רָמוּס עִם אֵין

עָנִי לִי

אֵמִילִי

כשהפסיכולוג שלי אמר | עדי פלד שריג

אַתְּ כְּבָר יְכוֹלָה לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה.

שְׁנָתַיִם זֶה זְמַן־זְמַן. תִּרְאִי אוֹתָךְ,

אֵיךְ הִגַּעְתְּ בַּהַתְחָלָה וְאֵיךְ עַכְשָׁו

חָשַׁבְתִּי, רַק דָּבָר אֶחָד לִמְצֹא שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ כְּאֵב

אוֹ צַעַר, וְאוּכַל לַהִתְעַסְּקֻיּוֹת שֶׁלִּי לְבַד

וְלֹא מָצָאתִי, הִמְשַׁכְתִּי לִדְעֹךְ כָּל יוֹם עִם הַשֶּׁמֶשׁ

וּלְצַפּוֹת לִגְאֻלָּה לְמָחֳרָת.

עִם כָּל הַתִּסְבּוֹכוֹת שֶׁהָלְכוּ אִתִּי כָּל הַשָּׁבוּעַ

בָּאתִי אֵלָיו שֶׁיַּתִּיר בִּי אֶת הַקְּשָׁרִים

כְּאָב בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ שֶׁל בַּת.

פַּעַם חָשַׁבְתִּי, אוֹתִי לְעוֹלָם לֹא יְפַטְּרוּ מֵעֲבוֹדַת הַנֶּפֶשׁ

הֲרֵי אֶצְלִי הִיא מִתְמַשֶּׁכֶת וְאֵין סוֹפִית.

קָנִיתִי לוֹ שְׁנֵי סְפָרִים שֶׁל שְׁלוֹמִי חָתוּכָּה מַתָּנָה - יַבֶּשֶׁת,

עַל מָה שֶׁהָיָה עֲבוּרִי

וְאִי, עַל מָה שֶׁאֲנִי.

רַק אַחַר כָּךְ הֵבַנְתִּי שֶׁנִּפְרַד מִכָּל הַמְּטֻפָּלִים

שֶׁהוּא חוֹלֶה מְאֹד, חַלָּשׁ, בְּקֹשִׁי אֹכֶל

לֹא רָצָה לְהַכְבִּיד עָלֵינוּ עִם הָעִנְיָן הַשּׁוּלִי הַזֶּה.

כָּל הָעוֹלָם שְׁבָרִים וְכֻלָּנוּ הַסְוָאָה

יֶלֶד מְחֻפָּשׂ לִמְטַפֵּל.

reverie | גיא עינת

בַּפְּגִישׁוֹת הַקָּשׁוֹת,

כְּשֶׁהַתֹּפֶת פּוֹרֶצֶת לְתוֹךְ הַחֶדֶר,

אֲנִי בּוֹגֵד בְּמִי שְׁמוּלִי,

מוֹעֵל בְּתַפְקִידִי.

בְּנִי מִזְדַּחֵל לְאַט לַחֶדֶר,

מְרַחֵף בְּתוֹדַעְתִּי

עַד שֶׁנּוֹכְחוּתוֹ מְלֵאָה.

זְרוֹעוֹתָיו לוֹפְתוֹת אוֹתִי,

שְׂפָתָיו מְדַבְּרוֹת אֵלַי,

עֵינָיו מְכַוְּצוֹת אֶת נַפְשִׁי.

אֲנִי סוֹפֵר בָּרֹאשׁ אֶת הַשָּׁעוֹת

עַד שֶׁאֶאֱסֹף אוֹתוֹ

מֵהַגַּן

הַמּוּגָן

וַאֲחַבֵּק

וַאֲחַבֵּק

וַאֲחַבֵּק

וַאֲחַבֵּק

וַאֲחַבֵּק

עַד שֶׁהַתֹּפֶת תֵּעָלֵם