ד״ר עפרה אשל דנה בטיפול במצבי התמוטטות נפשית, תוך התבססות על רעיונותיהם של ויניקוט וביון. ד״ר אשל הסבירה שמצבי אסון והתמוטטות נפשית הם מצבים שלא היו יכולים להיחוות ואף לא היה ניתן להדחיקם, אלא הם מתקיימים בדיסוציאציה מהאדם. בטיפול, ההחזקה של המטפל יכולה לאפשר למטופל לחוות לראשונה בהווה, את ההתמוטטות שקרתה אי שם בעבר. לפי ד״ר אשל, לא ניתן לפרש ולחשוב את מה שלא ניתן להעלות על הדעת. לכן, לדידה, בטיפול במצבי התמוטטות תפקידו של המטפל אינו לפרש, אלא עליו להיות with-ness (הלחם של המילים with ו-witness) – מצב בו המטפל מאפשר לעצמו לשהות יחד עם המטופל בתחתית, לחוות את הסבל, החידלון והשיגעון, לא בתור עד, אלא באחדות עם המטופל.
