בפתיחת דבריה תיארה אוסנת כהן-גנור את האופן בו ויסות רגשי מתהווה במסגרת ההתנסויות הראשוניות של האדם והציגה את תיאוריית ההתקשרות כתיאוריה המרכזית שמאפשרת להבין ולהמשיג את התעצבותו של ויסות זה. בתוך כך, היא הציגה את הנטיות התנהגותיות המאפיינות את האדם הבוגר כאסטרטגיות שפיתח בצעירותו לשימור קרבה בתוך קשר. לדבריה של כהן-גנור, כאשר ילד נתקל בעקביות ביחס נגיש, תגובתי ומעורב כלפי הצרכים שלו מתפתחת אצלו היכולת לויסות רגשי על בסיס התקשרות מיטיבה. בהמשך, חיברה בין רעיונות אלו לעבודה הקלינית מעבר לגישות טיפול שונות ושמה דגש על השאלה אילו כלי עבודה רגשיים מאפשרים לנו לבנות באופן יזום התקשרות בטוחה עבור המטופל.
