תפריט נגישות

שמירת סודות בפסיכותרפיה: תקציר מאמרם של Ke-Hai & Kelly

צוות בטיפולנט

האפשרות ששמירת סודות בפסיכותרפיה יכולה להיות בעלת אפקטים פיסיולוגיים ופסיכולוגיים שליליים הועלתה כבר לפני שנים רבות. למעשה, במסגרת חוק היסוד שלו לפסיכואנליזה פרויד ביקש ממטופליו להיות פתוחים ככל האפשר עם מטפליהם, ועודד אותם לומר "כל מה שעולה על דעתם, אפילו אם הוא נדמה לא חשוב, לא רלוונטי, לא הגיוני, מביך או מעורר אי נוחות". מטפלים רבים מחזיקים גם היום בדעה שעד שסודותיו של המטופל אינם נחשפים, העבודה הטיפולית האמיתית אינה יכולה להתחיל. עם זאת, אפילו מטופלים אשר משקיעים משאבים רבים בטיפול שלהם מסתירים לא פעם סודות משמעותיים ממטפליהם ועובדה זו מעלה את השאלה כיצד בדיוק משפיעה הסתרת הסודות על תוצאות הטיפול.

סוד מוגדר כאינפורמציה אשר אדם אחד מסתיר בכוונה מהאחר.

Hill, Gelso, and Mohr הציעו בשנת 2000 מספר גורמים מרכזיים לכך ששמירת סוד בפסיכותרפיה יכולה להיות בעייתית. ראשית, שמירת סודות עשויה לצרוך אנרגיה נפשית משמעותית אשר יכולה לגרוע מהאנרגיה של מטופלים להתמודדות עם נושאים משמעותיים אחרים. שנית, מטופלים אשר מבטלים דרך הסתרת הסוד אספקטים לא רצויים של עצמם עשויים להרגיש כי אין להם עצמי אמיתי. כמו כן, שמירת סודות יכולה לגרום למטופלים לחשוב שמטפליהם אינם רוצים לשמוע או אינם מסוגלים לשאת את מה שיחשפו. לאור היבטים אלו, ניתן לשער כי ככל שמטופלים יחשפו יותר את מחשבותיהם ורגשותיהם, כך מטפליהם יוכלו לסייע להם יותר.

מחקר על שמירת סודות בפסיכותרפיה

מחקרים אשר בחנו באופן אמפירי את שמירת הסודות והשפעותיה על התהליך הטיפולי הניבו מספר תוצאות מעניינות. לדוגמה, מחקר על מטופלים לטווח ארוך מצא כי כמחציתם (46%) דיווחו על כך שהם מסתירים סודות ממטפליהם, כאשר מרביתם הסבירו זאת בתחושות של בושה או מבוכה. מעניין לציין כי שמירת סודות לא נמצאה כקשורה בירידה מהסיפוק של המטופלים מהטיפול.

במחקר אחר שנערך על פסיכותרפיה קבוצתית נמצא כי ככל שחברי הקבוצה הסתירו זה מזה יותר אינפורמציה, כך הם היו מסופקים פחות מהמפגשים הטיפוליים. כמו כן, לאחר שראיינו 21 מחבריה של קבוצה טיפולית, Farber et al מצאו בשנת 2004 כי למרות שהמטופלים חשו חרדים לפני ובמהלך חשיפתם של סודות, ופגיעים במידה מסוימת לאחר החשיפה, הם חוו גם הקלה, גאווה, ביטחון ותחושת אותנטיות.

במחקר הראשון אשר בחן את הקשר בין שמירת סודות לבין שיפור סימפטומטי, Kelly בחנה במאמר מ-1998 האם שמירת סודות אשר מטופלים תפסו כרלוונטיים לטיפול שלהם תשפיע על תוצאות הטיפול. היא מצאה כי מתוך 42 המטופלים שהשתתפו במחקר, 40% דיווחו על שמירת סוד רלוונטי ממטפליהם. באופן מפתיע, המטופלים שדיווחו על שמירת סוד מסוג זה נהנו מירידה משמעותית יותר בסימפטומים בעקבות האינטייק. Kelly הסבירה תוצאה זו בכך שהסתרת האספקטים הבלתי רצויים של עצמם גרמה למטופלים שהסתירו סודות לחוות את עצמם כנתפסים באור חיובי ואוהד יותר על ידי המטפל. הטמעת התפיסה החיובית יותר של עצמם דרך תפיסתו המדומיינת של המטפל באה לידי ביטוי בירידה משמעותית יותר בסימפטומים ביחס למטופלים אשר חשפו גם אספקטים פחות רצויים של עצמם.

הברית הטיפולית

בבסיס רעיונותיהם של Hill et al במאמרם משנת 2000, בנוגע לאופן בו שמירת סודות פוגעת בתהליך הטיפולי עומדת ההנחה כי שמירת סודות משפיעה על הברית הטיפולית. כותבים נוספים תמכו בתפיסה זו, אך באופן מפתיע הנושא מעולם לא נבחן באופן אמפירי.

ברית טיפולית מוגדרת כקשר (bond) הטיפולי בין המטפל למטופל וההסכמה שלהם על מטרות הטיפול. הברית הטיפולית נמצאה כקשורה באופן חיובי לתוצאות טיפוליות חיוביות בקרב טווח רחב של אוכלוסיות מטופלים ומודלים טיפוליים, ולכן אפשר לשער כי שמירת סודות תשפיע על איכות הברית הטיפולית ולכן גם על תוצאות הטיפול. על בסיס השערה זו, Ke-Hai & Kelly ערכו את מחקרם הנוכחי.

במחקר השתתפו 83 מטופלים ו-22 מטפליהם אשר מילאו שאלונים לאחר המפגשים הטיפוליים. Ke-Hai & Kelly מצאו כי כ-28% מהמטופלים דיווחו על שמירת סוד רלוונטי לבעייתם מהמטפל, וכי איכות הברית הטיפולית של מטופלים אלו היתה נמוכה משמעותית ביחס למטופלים שלא דיווחו על שמירת סודות ממטפליהם. גם המטפלים של מטופלים אלו דיווחו על ברית טיפולית חלשה יותר, על אף שבמרבית המקרים לא ידעו כי המטופלים מסתירים מהם סוד משמעותי. לצד זאת, בניגוד להשערת החוקרים לא נמצא קשר סטטיסטי בין שמירת הסוד לבין איכות תוצאות הטיפול. ממצאים אלו תומכים באמונה הנפוצה לפיה הסתרת סודות פוגעת בקשר הטיפולי, אך מפריכים את האמונה לפיה הסתרת הסוד פוגעת ביכולתו של המטופל להגיע לתוצאות טיפוליות טובות.

ביבליוגרפיה:

Clients' secret keeping and the working alliance in adult outpatient therapy. By Kelly, Anita E.; Yuan, Ke-Hai. Psychotherapy: Theory, Research, Practice, Training, Vol 46(2), Jun 2009, 193-202.