שרון אגם
במהלך השנים בהן אני עובדת במערכות חינוך, התרשמתי מהתרומה של מושגים פסיכולוגים לעבודה של צוותי חינוך עם מתבגרים (מורים, מחנכים, מדריכים בפנימיות). איש הצוות חש לעיתים מבולבל או מופתע מול תגובותיהם של המתבגרים בגיל סוער זה. הוא עשוי לחוש אכזבה או כעס, לקחת דברים שקורים באופן אישי ("השקעתי בו כ"כ הרבה, איך הוא יכול לדבר אלי ככה?"). עולם המושגים של ההתפתחות הפסיכולוגית מציע כלים נוספים להבנת המתבגר ולבנית ההתערבות החינוכית והטיפולית. הסקירה היא ראשונית בלבד וכל מושג טומן בחובו עולם תוכן רחב. נתייחס למתבגרים, אם כי לקריטריונים השונים יש רלוונטיות גם לילדים צעירים יותר.
גיל ההתבגרות הינו תהליך המעבר בין הילדות לבגרות. שלב הנמשך מספר שנים והוא שונה מאדם לאדם. הגבול ההתחלתי של התקופה נקבע ע"י שינויים ביולוגים, בעוד שגבול הסיום הוא "פרוץ" ונקבע עפ"י קריטריונים פסיכולוגים פנימיים (אשר יפורטו בהמשך). בכל תקופת מעבר התפתחותית קיים פוטנציאל למשבר נורמטיבי המעורר סיכונים מסוימים. בתקופת גיל ההתבגרות:
- מופיעים שינויים הורמונליים וגופניים מהירים. - חלה התפתחות במודעות וביכולת לחשיבה מופשטת; מה שמוביל לעיסוק מוגבר בשאלות קיומיות. (נ. בת 17:"כל החיים צריך לעשות מה שצריך, תיכון, צבא, אוניברסיטה, להתחתן, ילדים, ללכת לעבודה.. מה הטעם בכל זה??").- מתקיים תהליך של חיפוש אחר הזהות האישית ושל נפרדות ועצמאות. - כחלק מכל האמור, מתגברת הנטייה למצבי רוח קיצוניים יחסית.
בבואנו להתייחס להפרה של האיזון הרגשי בקרב מתבגרים, נתייחס למבנה הנפש ע"פ פרויד. פרויד הציע מודל מבני של הנפש לפיו הנפש מחולקת לשלוש רשויות:האיד - החלק בנפש המאגד את היצרים הטבעיים, המיניות והתוקפנות. קיימת באנרגיה זו שונות מולדת בין אנשים שונים.האגו - משימתו לתווך את המציאות. החלק המהווה את המודע, הלא-מודע ואת ההגנות. האחראי על תווך רמות הדחפים, לחץ וחרדה במפגש עם המציאות. ממנו נובע ה - סופר-אגו - החלק המפנים את המוסר וצווי החברה.במסגרת מאמר זה אתייחס לפונקציות אגו שונות אשר התפתחותן עומדת בבסיס תהליך התבגרות תקין. נתמקד בבוחן המציאות, האינטליגנציה, מידת וויסות הדחפים, מידת איזון האפקט (הרגש), יציבות הזהות העצמית, טיב מנגנוני ההגנה והיחסים הבין אישיים.
1- בוחן המציאות
בוחן מציאות תקין משמעו כי לאדם יש יכולת להבחין בין דמיון למציאות ובין העולם הפנימי לחיצוני. האגו אחראי למידה בה האדם זקוק למצבים מובנים בכדי למנוע השלכות מאסיביות מעולמו הפנימי. בשלב גיל ההתבגרות עולה הנטייה להשלכות רגשיות ויש לזכור שזו אינה בהכרח תופעה מדאיגה.כחלק ממידת החיבור למציאות נתרשם גם האם הרגש הינו תואם. האם המתבגר חש עצב ושמחה בהקשר למציאות, או בשל גירויים פנימיים מעולמו.
2- יכולות חשיבה
האם התפתחה יכולת לחשיבה מופשטת, או שהמתבגר עדיין נשען על עולם החוויות הקונקרטי שלו והאם קיימת יכולת לחשוב בעזרת מטאפורות ודימויים. צמצום בעולם הפנימי עשוי לנבוע מכמה גורמים: פוטנציאל אינטלקטואלי נמוך, חסך בהעשרה סביבתית, מצב הגנתי של ניתוק רגשי כתגובה למצוקה. האבחון הפסיכולוגי עוזר להבחין אילו מגורמים אלה הינו הרלוונטי.כאנשי חינוך וטיפול נתמקד גם במידה בה הפוטנציאל האינטלקטואלי של המתבגר אכן מתממש: האם קיימים פערים בין התפקוד בפועל לבין הפוטנציאל. במידה ואלו קיימים, האם הם נגרמים בשל גורמים כלקויות למידה, קשיי קשב וריכוז, קשיים בוויסות החושי, הרקע הסוציואקונומי, המצב הרגשי.חשוב ביותר לאתר יכולות להצלחה ולתת להן מקום וביטוי, לשם איזון חווית הקושי והדימוי העצמי. אילו חזקות ניתן להצמיח.
3- היכולת לוויסות
יכולת התפקוד במסגרות מבוססת על מידת היכולת לדחיית סיפוקים לעומת אימפולסיביות. נתרשם האם התפתחה יכולת לביטוי מעודן ומותאם של הדחפים (סובלימציה), דרך הומור, תקשורת, תחביבים, והאם יש יכולת תפקודית בבית הספר, אשר אינה נפגעת על ידי בעיות התנהגות. מאידך, חשובה הגמישות ביכולת לוויסות כך שהצורך בשליטה לא יהיה נוקשה מידי בין זמנים ומצבים.הוויסות הנרקיסיסטי - אחת המשימות הנצבות בפני המתבגר היא ביסוס תפיסת ערך עצמי ריאלית: עד כמה המתבגר מונע ע"י צורך לחוות עצמו מוצלח באופן גרנדיוזי (חייב תמיד להצליח, לנצח), או לחילופין מגיב ממקומות של נחיתות (כגון הסתגרות, פגיעות, פוגענות); במידה ו"מתפרק" מגירויים שוליים יחסית, כמה זמן לוקח לו להתארגן מחדש והאם יכול להתארגן באמצעות שיחה משקפת. בסוגיה זו יש חשיבות קריטית לביסוס הקשר האישי בין המחנך/המדריך לבין המתבגר. מתוך החוויה ש"רואים" אותו, ניתן לעזור למתבגר לגייס כוחות לשינוי. חשוב מאד גם לעודד דרכי ביטוי אינדיבידואליות. באחד מבתי הספר היסודיים, ילד לקוי למידה הציג בפני כיתתו סקירה על סוגים שונים של סוסים. כך הוא קיבל את ההזדמנות להופיע מול הכיתה ממקום של תרומה והערכה, מתוך הערוץ המתאים לו.
4- העצמי (SELF)
כשאנחנו מתייחסים ל"עצמי", אנחנו מתרשמים ממידת קיומו של גרעין פנימי של זהות בעלת מטרות ושאיפות, שהנה אינטגרטיבית בין זמנים ומצבים. האם האדם הוא פחות או יותר אותו הדבר לאורך זמן. תהליך זה נמצא בהתהוות מואצת ובחיפוש בתקופת גיל ההתבגרות. המתבגר יכול להמשך לקבוצות שונות המגדירות זהות ושייכות כדי לסייע לעצמו בתהליך הגדרת הזהות העצמית.הפסיכולוג אבי עשור (יום עיון, איח"ה - האגודה הישראלית לחקר ההתבגרות, אוני' בר-אילן, 2/2013), התייחס לחשיבות התפתחות המצפן הפנימי בתקופת ההתבגרות. המתבגר זקוק ל-"מטרות שבאמת חשובות לי ואני מזדהה איתן. יש לי ערכים שבאמת משקפים איזה אדם אני רוצה להיות". המצפן הפנימי מאפשר קבלת החלטות והקטנת התלות בהערכות אחרים.במה הורים, מטפלים ואנשי חינוך יכולים לסייע? לדברי עשור, עזרה משמעותית היא הכוונת המתבגר לביצוע חקירה פנימית, ומתן תמיכה בבדיקה פתוחה ויסודית של ערכים ומטרות. לשם כך נדרש מתן חופש חיפוש והעדר כפייה, סיוע למתבגר בלמידתו לשאת בלבול וחוסר ודאות (בייחוד במצבי לחץ חברתי) וסיוע בלימוד ניהול וויסות אינטגרטיבי של רגשות שליליים שמשמעו פיתוח היכולת לחוות את הרגשות האלה ולהפיק מהם מידע אישי בעל ערך. העצמי הגופני. המתבגר צריך להתמקם מחדש בגופו המשתנה. נשים לב לבדיקת גבולות הגוף, כגון חשיפה לאלכוהול, סמים, חסך בשעות שינה, ספורט אקסטרימי. הגוף יכול להיות ערוץ לביטוי סומטי כבמקרים של הפרעות אכילה ופציעה של העור. עיסוק מוגבר במראה ייחודי כגון קעקועים, צבע שיער, פירסינג מרובה וכדומה, עשוי לרמז לנו על רגישות סביב הדימוי העצמי.מידת לכידות העצמי - במונח מידת הלכידות אנחנו מתייחסים לשאלה עד כמה נוכח מנגנון ההגנה של פיצול. האם המתבגר חווה באופן לא יציב ומתחלף את עצמו והסובב, כ"שווים"/"לא שווים", "טובים"/"רעים" והאם מסוגל לעשות אינטגרציה של אספקטים שונים של מצבים ויחסים כגון "גם כשכועסים עלי, עדיין אוהבים אותי". בגיל ההתבגרות גוברת הנטייה הרגשית והקוגניטיבית לחשיבה של "שחור/לבן", ואחת השאלות היא האם המתבגר יכול להתארגן מול שיקופים ולהיעזר בהם.
5- איכות מנגנוני ההגנה
תפקיד מנגנוני ההגנה לווסת חרדה ולאפשר לנו תפקוד יעיל במפגש בין המשאלות והדחפים לבין המציאות. קושי עולה כאשר מנגנוני ההגנה נעצרים בשלב התפתחותי מוקדם, בשל חוויות ילדות קשות ומציפות. מנגנוני הגנה לא בוגרים כרוכים בעיוות של המציאות, כגון הכחשה ("מה פתאום, אני לא הרבצתי לו!") או פיצול קיצוני ("את אף פעם לא מרשה לי! את שונאת אותי"). מנגנון בוגר יותר הינו למשל הדחקה, כיוון שנועד להגן מפני חרדה פנימית, אך אינו כרוך בסילוף המציאות. באירועי חיים משבריים לעיתים מנגנוני ההגנה אינם יעילים ואז יתעוררו סימפטומים כדיכאון וחרדה. חשוב לשים לב לירידה בתפקוד אם מופיעה אצל המתבגר.
6- יחסים בין אישיים
ליכולת לכונן יחסים בין אישיים יש חשיבות מכרעת לבריאות הנפשית. לשם ההתפתחות הרגשית, האדם זקוק ליחסי גומלין. מתבגרים שונים זה מזה במינון ה"תיאבון" החברתי, אך בידוד חברתי הוא אחת התופעות המותירות משקעים קשים גם לטווח הרחוק. ראשית, נשים לב להיסטוריה של יחסים קרובים ומתמשכים בהווה ובעבר. האם קיימים חיי חברה? במידה והמתבגר עבר מצבים של חרם, מה היה החלק שלו ביצירת המצב? האם התאושש מכך? האם עבר דירה, כמה פעמים, כיצד הסתגל לשינויים? נתייחס גם לקריטריונים הבאים:
אמון בסיסי - כדי לכונן יחסים בין-אישיים, המתבגר נדרש להפנים תפיסה של אמון בסיסי בדמויות בעולמו ולבסס יכולת לראות באחר דמות מיטיבה דיה. כאשר נוצרת הפנמה של הדמויות הקרובות כדמויות מסוכנות שיש להישמר מפניהן, עולה קושי בכינון יחסים בין-אישיים ועולה הסכנה למצבי הסתגרות ודיכאון. מתבגרים אשר יכולתם למתן אמון פגועה, יצרו קשר עם הצוות החינוכי-טיפולי בקצב איטי ומלווה במשברי אמון ובדפוס של התקרבות והתרחקות.
היכולת להיות לבד - לצד היכולת לקיים יחסים בין-אישיים, קיימת חשיבות מכרעת גם ליכולת של המתבגר להיות לבד ולשהות במרחב בו הוא יכול לעכל חוויות רגשיות ולגבש את העצמי שלו. נתרשם האם המתבגר יכול להיות במרחב רגוע עם עצמו ועיסוקיו, או שזקוק לנוכחות מתמדת לידו על מנת לחוש עצמו מאוזן; האם יכול "להזמין" דמות מופנמת ומרגיעה של האדם החסר או לחלופין- סובל מתחושת ריק פנימית ממנה הוא "בורח" אשר מגבירה את מועדותו לפיתוח יחסים אובססיביים עם הסביבה (מצב זה קשור פעמים רבות לחסך בקבלה ואהבה ומהווה אינדיקציה לצורך בטיפול).
המודעות העצמית - לשם כינון יכולת בוגרת ליחסים בין אישיים, נדרשת יכולת של המתבגר למודעות, לשיקוף לעצמו את החזקות והחולשות שלו, להכרות את עצמו. נתרשם האם המתבגר יכול להתבונן בעצמו מתוך תובנה, או האם הקשיים מוחצנים ואחרים ומצבים מואשמים (מידת האגוצנטריות). גיל ההתבגרות הינו שלב אגוצנטרי יחסית בשל הצורך בגיבוש הזהות העצמית ועם זאת, בגיל ההתבגרות אמורה כבר להבשיל היכולת למודעות.
אמפתיה - מרכיב בסיסי ביכולת החברתית הנה היכולת לחוות אמפתיה כלפי הזולת. אמפתיה איננה בהכרח הזדהות או הסכמה, אלא היכולת להבין את זווית הראייה של הזולת. במצבים קיצוניים, האחר הינו שלוחה של העצמי, "פונקציה" לשירות הצרכים האגוצנטריים. במצבים אלו קיים קושי בלחוות חמלה כלפי האחר וצרכיו. בהתמודדות עם מתבגרים בעלי קושי זה, נדרשת ביתר שאת העמידה הברורה על הגבולות לצד יחס מכיל. דמות סמכות שאיננה נתפסת כחלשה, עשויה לעזור לפתח מודל פנימי מאוזן יותר.
שייכות ומסוגלות - לשם הבריאות הנפשית, האדם זקוק לחוש משמעותי ומשפיע בעולמו. בגיל ההתבגרות עולה ביתר שאת חשיבות ההשתייכות לקבוצת השווים. עם זאת, ההשתייכות לתא המשפחתי ולהורים בפרט עדיין בסיסית ומרכזית. מתבגרים רבים זקוקים לתחושה שהם יכולים למרוד ו"לבעוט" ללא חשש מנטישה.
מוגנות - כחלק מכינון האמון הבסיסי, יש חשיבות קריטית לתחושת המוגנות: עד כמה המתבגר חש שהסביבה ערה לגבולות שלו ומכבדת אותם וכי הוא יכול לתקשר את גבולותיו ולחוות היענות. חוויה של חוסר מוגנות עשויה להוביל לדיכאון, הסתגרות, וקשיים בתפקוד לימודי וחברתי. במערכת החינוך ישנם ילדים שהם טעוני הגנה, ילדים המועדים למשוך אליהם התעללות חברתית ("ילד כאפות") ובמצבים אלו חשוב במיוחד שצוות ביה"ס ינקוט עמדה ברורה ולא יאפשר מצב כזה. ההתייחסות הנדרשת כוללת גם מצבי פגיעה המתרחשים מחוץ לשעות הלימודים. מידת העניין ביחסים רומנטיים ומיניים. קצב ההתפתחות בתחום זה מתקיימת בטווח של שונות, אך מצופה התעניינות רומנטית בשלב ההתבגרות. נערים ונערות בעלי אוריינטציה מינית בי או הומוסקסואלית עשויים לחוות מצוקה סביב תחום זה בשל החשש מתגובת הסביבה.
שימוש מושכל בעולם הווירטואלי- עד כמה העולם הווירטואלי משמש כמנוף וכלי לפיתוח הקשרים החברתיים והרומנטיים בעולם הממשי: האם המתבגר משתמש בו כמרחב בטוח לתרגול ויצירת קשר, או האם נסוג בעיקר לעולם הזה.
במאמר זה סקרנו קריטריונים מרכזיים לאיתור קשיים רגשיים בקרב מתבגרים. עבודת האיתור וההפניה לטיפול הנה בעלת חשיבות קריטית בגיל הזה, בחזקת 'הכה בברזל בעודו חם'. במפגש הראשוני עם המתבגר, כדאי לשים לב לקריטריונים הבאים לשם הערכה:
