יגאל עמנואל
"התמקדות" (Focusing) היא טכניקה ושיטה טיפולית, אבל גם גישה תיאורטית המתייחסת לשאלות של גוף-נפש, דמיון ומציאות, חולי ובריאות. מתוך הקושי שאני עצמי חוויתי במהלך למידת השיטה סביב מציאת תשובות לשאלות הבסיסיות העומדות בבסיסה (כמו "במה להתמקד"? "איך זה עוזר"? וכו'), בחרתי לנסות ולהסביר בקצרה- לעצמי ולאחרים, את מה שהבנתי. במאמר זה אציג מספר מושגים תיאורטיים, ואשתדל להמחיש באמצעות הסבר, דוגמה או דימוי, מהו התהליך שמתרחש וכיצד הוא משפיע על המתמקד.
התמקדות הוא שמה של הגישה אותה פיתח פרופ' יוג'ין ג'נדלין. ג'נדלין הוא פסיכולוג ופילוסוף, ובמאמרים שכתב הוא לא חשש לשלב רעיונות מופשטים ועקרונות פילוסופיים. את התיאוריה שעומדת בבסיס שיטתו ג'נדלין כינה "The philosophy of the implicit" - הפילוסופיה של מה שמובלע בתוכנו. הרעיון הוא שקיים משהו שנמצא בתוך הגוף-נפש, ובתהליך ההתמקדות האדם חושף אותו ובא איתו במגע. בהמשך אפרט מהו אותו "משהו", אולם בשלב זה חשוב להדגיש את הטענה ש"הפתרון כבר שם" וכל מה שצריך הוא להיכנס פנימה (כלומר להתמקד) ולהגיע אליו. במילה "פיתרון" אין הכוונה שהיתה שאלה וכעת נמצאה לה התשובה אלא שהייתה תקיעות או חסימה ובעקבות ההתמקדות מתחילה להתרחש מחדש תנועה. ג'נדלין מתאר תנועה זו כ"תנועה קדימה שעוד לא קרתה" ומעצם השימוש בניסוח זה, משתמע שהיא תקרה בסופו של דבר. כלומר, ישנה בבסיס הגישה הנחה אופטימית של תהליך צמיחה וריפוי שיתרחש בהכרח, גם אם נכון לעכשיו נדמה לאדם הסובל שהוא תקוע בדרך ללא מוצא.
כאשר האדם מתמקד, מושא ההתמקדות שלו הוא הגוף והתחושה הפיזית שמתרחשת בו. במילה "מורגשת" הכוונה היא לתחושה ממשית שהאדם חווה, כפי שמישהו חש בקור כאשר הוא נוגע בקרח, וחווה רעד כשהוא נחשף לזרם חשמלי. בשלב הראשון, אם כן, מתרחשת החוויה עצמה: הרגשתי משהו. אבל מה בעצם הרגשתי? ומהי המשמעות של התחושה הזאת? כאן מגיע השלב השני, שבו המתמקד מנסה לתאר כמו מה זה מרגיש. כלומר, לחפש צירוף מילים, דימוי או סמל כלשהו שיתאים לתחושה המורגשת. היבט חשוב של התהליך הזה, הוא הדרך שבה האדם כמו יודע שמצא את ה"מפתח" (Handle) המתאים. על-פי ג'נדלין גם ה"ידיעה" הזו מתבססת על חוכמת הגוף: "זה הרגיש לי כמו גולה בגרון... לא, בעצם כמו מין משקולת שיורדת מהגרון למטה, עד אזור הלב... כן, זה יותר מדויק". בדוגמה זו צצו שני דימויים והמתמקד בחר את זה שהרגיש לו נכון יותר, כלומר תאם את התחושה הגופנית שחווה. בחירת המפתח משולה למדידת חולצה בחנות בגדים: האדם לובש מספר חולצות עד שאחת מהן פשוט מתאימה לו והוא בוחר בה. חשוב להדגיש, שעל-פי גישה זו אין משמעות "נכונה" או "לא נכונה", משום שהמטרה איננה לפרש או להבין את התחושה המורגשת, אלא לדייק אותה ועל ידי כך לבוא איתה במגע.
המילה "התגלות" איננה מקרית. בחלק מכתביו, ג'נדלין משתמש במונח "Unfold" שמשמש דימוי לחוויה שהייתה במצב מוסתר או "מקופל" - וכעת אנחנו חושפים אותה ומיישרים את הקמטים. ההתגלות פועלת בשני רבדים: ברובד אחד מתבצעת הרחבה של ההתבוננות באירוע, בסוגיה או בחוויה של המתמקד, וברובד הנוסף הוא מתבונן בעצמו: מה קורה לו עכשיו לאור התגלות החוויה. כאשר זה קורה, ישנה תחושה שראינו, הרגשנו או הבנו משהו חדש שלא ידענו אותו קודם, כאילו "נפל איזה אסימון". ושוב, הכוונה איננה ל"תשובה" או לפתרון של בעיה, אלא למובן הקונקרטי של המונח "פריצת דרך": כלומר לתחושה שמשהו שהיה חסום, נפתח פתאום. חוויה זו מובילה ל"שינוי המורגש" (Felt Shift): מבלי לדעת בדיוק מדוע ואיך, המתמקד חש הקלה או שינוי פנימי חיובי כלשהו. בספריו ובמאמריו של ג'נדלין אין הסבר מפורש למה זה קורה, אולם על סמך הידע המצטבר מתיאוריות פסיכולוגיות אחרות, ניתן להעלות השערות לגבי מקור התופעה. כך, לדוגמה, בשיטת הטיפול שפיתח פיטר לוין - "החוויה הסומאטית" (SE - Somatic Experience), הוא מסביר שישנן חוויות קשות אשר נחקקו בנו כזיכרון גופני, ויצרו בתוך הגוף מין "קשר" שיש להתירו או גוש שצריך להמיס אותו כדי לחוש טוב יותר. מזווית אחרת, דניאל סטרן מתאר בעיה רגשית כמצב שבו העבר שלנו "נתקע" בתוך ההווה ולכן חוסם את העתיד. כשהאדם מצליח להגיע למצב שבו הרגע הנוכחי מתרחב, משהו כמו נפתח בתוכו ומאפשר מחדש את הזרימה קדימה. אני מאמין שג'נדלין, לוין וסטרן כיוונו לאותה חוויה עצמה, כאשר במערכת הגוף-נפש מתרחש פתאום שינוי אשר מאפשר תנועה פנימית שלא הייתה זמינה קודם לכן.
מושג הנוכחות כבר הוזכר בעקיפין בהקשרים שונים, אך כעת ארחיב מעט לגביו. למעשה, ההתמקדות אינה יכולה להתבצע אם המתמקד אינו נוכח כאן ומתבונן בחוויה שמתרחשת עכשיו. נקודת ההתייחסות היא הרגע הנוכחי כפי שאנחנו חווים אותו בגוף. ה"נוכחות" היא פאסיבית מבחינה זו שאין צורך לבצע שום דבר, להתאמץ או לשאוף להצליח במשהו. אבל היא גם אקטיבית מבחינת הערות, המודעות והפניית תשומת לב לכל מה שקורה בפנים ובחוץ. אן וייזר- קורנל (תלמידתו של ג'נדלין) פיתחה את מה שהיא מכנה "שפת הנוכחות" - Presence language. הכוונה היא, שכאשר אנחנו מדברים או אפילו רק חושבים על נושא אישי/רגשי, תשומת הלב שלנו תעבור מידית לגוף: איך מגיב הגוף שלי? מה השתנה בתוכו כרגע? המטרה של השימוש בטכניקה זו היא "לתפוס מרחק" מהחוויה, מהמחשבות ואפילו מהגוף, ולפתח את מה שאן וייזר מכנה "עצמי נוכח" (Self in presence). תחושת המרחק מונעת את ה"התערבבות" של העצמי עם המחשבות, הרגשות והתחושות הגופניות, ומאפשרת להתבונן בהם מבלי להזדהות איתם. ליכולת זאת היא קוראת "קבלה רדיקלית" (Radical Acceptance): עצמי שיכול (ומסכים) להתבונן בכל דבר שעולה בתהליך גם אם הוא קשה וכואב, מבלי ליצור זהות בינו לבין החוויה ("אני לא החרדה שלי", לדוגמה). תרגול של עמדה כזאת מביא לכך שהאדם הופך להיות סוג של מיכל המסוגל להכיל בתוכו תחושות, מחשבות ורגשות מבלי להיות מוצף על ידם מצד אחד, ומבלי להישבר בגללם מצד שני. בהתמקדות, אני משפר את היכולת שלי לחיות ברגע הנוכחי, לשים לב לכל מה שעולה בי, לשהות איתו, לקבל אותו ולהמשיך הלאה, לרגע הבא.
לסיכום, ההתמקדות היא שילוב של גישה תיאורטית וטכניקה המכוונת אותנו לשים לב לתחושות שאנו חווים בגוף וללמוד מהן מה באמת קורה לנו. יש בה מספר שלבים (או "תנועות") שבאמצעותם ניתן להגיע פנימה, אל תוך הגוף-נפש, ולצאת משם עם תובנות חדשות לגבי מה שהפריע או שהעסיק אותנו, ולמרבה הפלא גם עם הקלה בסימפטומים שגרמו לסבל.
הוא פסיכולוג חינוכי מומחה ופסיכותראפיסט. מאבחן ומטפל בילדים ומתבגרים בגילאי 4 ועד 16 באמצעות טכניקות שונות כתראפיה במשחק, ביבליותראפיה, ראיונות נראטיביים וטיפול קוגניטיבי.
טלפון: 050-7792724 או 04-6274827
ג'נדלין, יוג'ין, התמקדות, מרקם 2001 ווייזר-קורנל, אן, כוחה של התמקדות, אור-עם 1998 פרולינגר, בלהה ופרלשטיין, עצמאות. התמקדות מהי, מתוך אתר "המרכז הישראלי להתמקדות".
