צוות בטיפולנט
פגיעה מינית בילדות היא חוויה מטלטלת, מערערת ובעלת רבדים רבים. מחקרים רבים התמקדו בהשלכות המתמשכות של פגיעה מינית בילדות, אך אחד ההיבטים הפחות נחקרים של הפגיעה המינית היא חווית הבדידות אותה חוות רבות מהנשים שחוו פגיעה מינית בילדותן. Briere (1984), למשל, מצא במחקרו כי תחושות של בידוד היו נפוצות יותר בקרב נשים שחוו פגיעה מינית בילדותן ביחס לנשים שלא נפגעו מינית.במובנים רבים, לא מפתיע כי תחושה של בדידות נפוצה בקרב שורדות פגיעה מינית. הפגיעה המינית בפני עצמה היא אקט סודי ומבודד, וילדה אשר חווה פגיעה מינית היא פעמים רבות ילדה בודדה ומבודדת במובנים שונים. פעמים רבות התוקף מבודד את הילדה באופן אקטיבי באמצעות איומים ישירים או עקיפים אשר ימנעו ממנה לחשוף את הפגיעה. הפוגע הופך את הילדה לשותפה לסוד הנורא, ובכך מונע ממנה לא רק גילוי של הסוד ויצירת קשרים חברתיים תקינים, אלא גם נוטע בה את חווית השונות, הפגימות והבידוד. גם כאשר הפוגע אינו מאיים או אוסר על חשיפת הפגיעה, פעמים רבות תחושות הבושה והאשמה הקשות אשר נלוות לה כולאות את הילדה בתחושות הניכור והזרות ומונעות ממנה את חשיפת הפגיעה והאפשרות להפסיק את מצב הבדידות. כמובן, תחושות אלו אינן מנוטרלות עם הפסקת הפגיעה המינית אלא מחלחלות באופן עמוק אל יחס האובייקט והאופן בו מאורגנת אישיותה של הנפגעת.
גם ההלם והאלם אשר נובעים מהחוויה הטראומטית הקיצונית של הפגיעה המינית מהווה לא פעם גורם מבודד בפני עצמו: היעדר היכולת להבנות נראטיב של הפגיעה המינית הופכת אותה לבלתי ניתנת לסיפור לעצמי או לאחר, ויוצרת שכבה נוספת של היעדר נגישות ובדידות. חוויה זו עשויה להתעצם במקרים בהם הפגיעה המינית מייצרת חוויות דיסוציאטיביות, דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה ואפילו "רק" היעדר אינטגרציה ולכידות של העצמי. Buechler (1998) מתארת את חווית הבדידות הנובעת ממצבים בהם אנו חשים רחוקים ומנוכרים מעצמנו, גם במסגרת חוויות נורמטיביות של אנשים בעלי ארגון אישיות סטנדרטי. ניתן לשער כי חוויה זו מתעצמת באופן משמעותי כאשר הארגון העצמי בכללותו הוא דיפוזי וחסר קוהרנטיות. היבט נוסף וטראומטי במיוחד של בדידותה של הילדה הנפגעת מינית הוא ההתעלמות, העלמת העין או שיתוף הפעולה שבשתיקה של הסביבה הלא פוגעת. דייויס ופראולי (1994) מתארות את החוויה הקשה של ילדות שחוו פגיעה מינית על ידי קרוב משפחה (בדרך כלל האב) כאשר האם הנוכחת-נפקדת, יודעת-לא יודעת, מותירה את הילדה להתמודד לבדה עם אימת הפגיעה. חוויה זו מבנה שני סוגי התקשרויות- מתעלל ונוטש- אשר כל אחת מהן, בדרכה, מרוקנת את ההתקשרות מאלמנטים חיוניים ומהווה בסיס לחוויה קשה של בדידות. יש לציין כי לעיתים גם חשיפת הפגיעה המינית בפני הסביבה אינה מפרה את הבידוד. דייוויס ופראולי (1994) מתארות מקרים רבים בהם חשיפת הפגיעה המינית, ובפרט במצבי גילוי עריות, לוותה בהאשמת הנפגעת והוקעתה מהתא המשחתי, בעוד שהפוגע נתפס כקורבן.
מעבר למציאות החיים של הילדה במהלך הפגיעה המינית או עם חשיפתה, יש לזכור כי פגיעה מינית מתמשכת מלווה פעמים רבות בפגיעה משמעותית בהיבטים התנהגותיים ובין אישיים. ילדות וילדים נפגעי תקיפה מינית פגיעים יותר להתנהגויות חריגות שביניהן בעיות התנהגות, התנהגות מינית בלתי מותאמת, תוקפנות, התנהגות קורבנית וכן הלאה. התנהגויות אלו מלוות פעמים רבות ביכולת הטבעית לרכישת מיומנויות חברתיות ובין אישיות ובכך מצמצמות את הסיכוי ליצירת קשרים חברתיים נורמטיביים אשר ירשמו בעולם הפנימי כקשרים חיוביים ומיטיבים בהם ניתן לתת אמון. גם מגוון ההפרעות והמצבים הפסיכיאטריים להם פגיעים ילדים ובוגרים אשר עברו פגיעה מינית בילדותם מגבירים את הסיכון לבדידות. פגיעה מינית בילדות מהווה גורם סיכון להפרעות חרדה, דיכאון, הפרעות אכילה, פגיעה עצמית, התנהגות אובדנית ועוד- הפרעות אשר במקרים רבים מלוות בפגיעה בפניות וביכולת ליצירת קשרים בין אישיים. לצד הסברים הקליניים תיאורטיים אשר עסקו בחווית הבדידות של נפגעות פגיעה מינית, ניסו חוקרים מעטים לבחון את הנושא של בדידות בקרב נפגעות פגיעה מינית באופן אמפירי. Gibons & Hartshorne (1996), למשל, ערכו מחקר אשר השווה בין נשים שעברו פגיעה מינית בילדותן לבין נשים שלא חוו פגיעה מינית בילדות. במחקרם, נמצא כי נשים שחוו פגיעה מינית דיווחו על יותר תחושות של בדידות. כמו כן, הן היו בעלות עמדה שלילית יותר כלפי אינטראקציות חברתיות- גורם אשר נמצא במחקרים מאוחרים יותר כקשור בהגברת הבדידות (למידע נוסף קרא/י על הבדידות). Gibons & Hartshorne אף מצאו כי ככל שההתעללות היתה ממושכת יותר וכללה מאורעות רבים יותר של פגיעה מינית, כך התרחבו חווית הבדידות והעמדה השלילית.
ממצאים אלו מסמנים את החוויה הקשה של בדידות רגשית בקרב נפגעות פגיעה מינית כאחד הנושאים הראויים לתשומת לב במחקר ובקליניקה. הבנה מוגברת של חווית הבדידות יכולה להרחיב את ההבנה של חווית הפגיעה המינית ושל השפעותיה בבגרות. כך, למשל, הבנת תפקידה המרכזי של בדידות בחייהן של נשים עם עבר של פגיעה מינית עשויה להרחיב את הבנתן של התנהגויות כבחירת קשרים מתעללים, פגיעה עצמית ותחושה כרונית של ריקנות. בדומה, ההכרה בתפקיד המרכזי של בדידות בחייהן של נפגעות טראומה מינית עשוי לחדד את ההבנה של חלק מחוויות העברה-העברה נגדית המתעוררות בטיפול במטופלות עם עבר של פגיעה מינית. כך למשל סימפטומים רבים המקוטלגים בדרך כלל כמאפיינים של אישיות, כנטייה לאקטינג אאוט, קשיים בהתמודדות עם נטישה ותלותיות- עשויים להיות מוסברים באופן אמפתי ומקיף יותר מפרספקטיבה הלוקחת בחשבון את עוצמתה האיומה של חווית הבדידות אותה חוות נשים עם עבר של פגיעה מינית.
The analyst's experience of loneliness. Buechler, Sandra. Contemporary Psychoanalysis, Vol 34(1), Jan 1998, 91-113. Treating the Adult Survivor of Childhood Sexual Abuse. (1994). Jody Messler Davies & Mary Gail Frawley. BasicBooks, A Division of Harper Collins Publishers.Childhood sexual abuse and adult loneliness and network orientation. By Gibson, Rebecca L.; Hartshorne, Timothy S.Child Abuse & Neglect, Vol 20(11), Nov 1996, 1087-1093.
