ד"ר דליה מאיר
לפניכם הפרק השני "המהות" מאת ד"ר דליה מאיר, מתוך הספר "דימויים במסע החיים - דמיון ביצירה" באדיבות המחברת והוצאת רסלינג.
בתהליך בניית השיטה, מצאתי את המהות של כל אדם בדימוי הייחודי שלו. המהות היא החוויה הקיומית, דפוס אישיותי פנימי המכתיב לאדם את דימוייו הייחודיים ואת עמדתו כלפי החיים ומה שמתבטא במחשבות, ברגש והתנהגות; היא מוטיב מרכזי המאפשר גישה ייחודית ומהירה לנפש האדם ולרוחו ולמידע ממוקד, מזוקק ומדויק עליו, שלעיתים לא ניתן להגיע אליו בדרך אחרת.
המהות לעיתים מרומזת ושזורה בתוך הדימוי, ולכן חשובה הפרשנות, הדורשת התבוננות מעמיקה יותר. המהות מופיעה בכל דימוי ודימוי: לרוב המהות תופיע מייד בדימוי העץ, לעיתים אותה מהות תמשיך להופיע בדימויים נוספים, ולעיתים יופיעו זוויות שונות של אותה מהות בדימויים אחרים. את המהות הזאת אני מחפשת ומדגישה, שכן בלעדיה ההבנה של מהות האדם והדיאלוגים המרכזיים שלו לא תהיה שלמה.
אריה, דור שני לניצולי שואה, שחוויית השואה שזורה בחייו, ראה עץ באירופה בשלג וציין את הקור הנורא השורר בחורף. לאחר מכן, בדימוי הגשר, הוא ראה גשר שמיועד לרכבות. בשני הדימויים ציין שהם מזכירים את סיפורי אביו על תקופת המלחמה.
המהויות שעלו בדימוי העץ, במיקום העץ באירופה, בקור הנורא ובגשר המיועד לרכבות - כל המהויות הללו מתארות דימויים של שואה של אביו, שהפכו לחוויות הקיומיות שלו דרך סיפורי העץ והגשר.
לעיתים המהות עשויה להשתנות לאחר שנים רבות, בעקבות טראומה או לחלופין בעקבות טיפול והחלמה, וחשוב לדעת ששינויים עשויים לקרות והדימויים דינמיים.
לכל אדם יש מהות שייחודית לו, הבאה לידי ביטוי בדימויים שייחודיים לו. המהות, כפי שאני תופסת אותה, היא טביעת האצבע הייחודית של כל אדם, ואין שני אנשים עם אותה טביעת אצבע. היא מוטיב מרכזי ומאפיין ייחודי בחייו, בנפשו וברוחו של האדם, דבר שמפעיל ומניע אותו, מרכז הכובד של עולמו הפנימי וסיפור חייו האישי.
המהות מניעה את האדם ומתבטאת במחשבות, ברגש ובהתנהגות. לעיתים היא מבטאת כוח ויכולת, ולעיתים היא מבטאת חרדה ופחד. כך או כך, חשוב להבין את המהות הפנימית המרכזית שמוליכה אותו, כי היא חלק מדימוי בעל משמעות מרכזית עבורו, והיא נותנת תמונת עומק הוליסטית מיידית של חלקים מנפשו.
את המהות הייחודית לאדם ניתן לזהות בדימוי שבו היא מופיעה. זו הדרך העיקרית שבה האדם בוחר לראות את עצמו, תעודת הזהות הרגשית שלו. היא יכולה להתגלות גם באופן שבו האדם מתאר את עצמו, בסיפור שלו. זו נקודת המבט שדרכה הוא רואה את העולם ומתייחס אליו. מהות עשויה להתגלות גם באמונות, בציפיות, בדימוי עצמי או בטראומות, כאשר האדם מתאר מי הוא בחוויה הרגשית שלו ומה מנהל אותו. עם זאת, בחלקים המילוליים של סיפורו היא לא תמיד תופיע.
המהות מאפשרת גישה לתוכן הפנימי הנסתר של הסיפור המלא של המטופלים בצורה מהירה, ברורה וחדה באמצעות מטפורות. היא מלאה ומכילה חלקים רבים של אישיות המטופלים, בהתאם לתפיסה הומניסטית שלפיה המטופלים והאופן שבו הם תופסים את עולמם חשובים ומשמעותיים.
המהות מאפשרת להבין את הלב והמרכז של המטופלים בצלילות שאין דומה לה. לאחר שמתקבלת התמונה של המהות הייחודית, לרוב קל למטופלים ולמטפלים להבין את המשמעות של הדברים ואת הקשר שלהם לעולמם, לכוחותיהם ולמצוקותיהם, ובהמשך לעבור תהליך טיפולי בהתייחס למהות זו.
לכאורה, בכל סיפור שעולה בשימוש באחד מחמשת הדימויים, יכול המטפל לחשוף את המהות של אותו אדם, אך הזיהוי המדויק מבוסס על בקיאות של המטפל בסיפורים רבים של מטופלים שונים ועל הבנה עמוקה של השונה והדומה ביניהם. לא ניתן להבין את הדקויות לעומקן ללא היכרות והתנסות רחבה של המטפל.
במסגרת המחקר בעבודת הדוקטורט, מצאתי שלושה סוגים עיקריים של מהויות: מהות חדשה, מהות מודגשת ומהות מרכזית. המשותף להן הוא שכולן נותנות תמונה רחבה של איכויות רגשיות באופן שונה מהתמונה המתקבלת דרך סיפור החיים המילולי. אציג בקצרה את שלושת סוגי המהויות, אך לא אפרט באופן מעמיק את ההבדלים ביניהן על כל דקויותיהם. בהמשך אדגיש את המהויות העולות בדימויים של המטופלים, את משמעותן בדימוי ואת פרשנותן.
מהות חדשה
מהות זו מתגלה לרוב בסיפור העץ ולעיתים גם בדימויים אחרים, אך אינה מופיעה כלל בסיפור החיים של המטופלים, אף לא ברמז. המידע המתגלה הוא בעל משמעות רגשית רבה, לעיתים אף דרמתית, מאחר שבדרך כלל המידע לא היה כלל במודעות של המטופלים, אך הוא מנהל את סיפור חייהם ואת החוויה הרגשית שלהם. מידע זה לרוב מעיד על חרדות או על משהו אחר שיש לו משמעות רבה. התייחסותם של המטופלים למהות זו נעה על הסקאלה שבין קבלתה בהבנה עמוקה ובין תחושה של איום והכחשתה המוחלטת.
בסיפור דימוי העץ של מורן הוא תיאר: "הנחל שנוצר יעשה שקע בקרקע, ואז לא יהיו יותר מים לעץ, ואז הוא ימות". בתמונת העתיד קיימת אפשרות של מות העץ. זו תמונה יוצאת דופן ביחס לעץ שתיאר מורן, עץ עתיק ששרד בסביבה קדמונית אלפי שנים, סביבה שבה סדרי עולם קיימים לאורך זמן. בסיפור החיים המילולי לא היה אזכור ישיר למוות ולא עלו תכנים של חרדת מוות. כשבדקתי מה לדעתו המשמעות של המוות שעלה בסיפור העץ, מורן הכחיש כל קשר בין תמונה זו לחייו הקונקרטיים. מאחר שהכחיש כל קשר למהות שעלתה, והיה דיאלוג לא מודע עם החרדה מהמוות, הנחתי לנושא. מאוחר יותר עלה נושא שירותו הצבאי, שבו היה בסכנת חיים וחברו הטוב נהרג, ורק אז עלה נושא המוות בחייו.
מהות מודגשת
מהות זו מופיעה כמידע ראשוני וכתמונה ברורה ומיידית בתיאור הדימוי. היא אומנם קיימת בסיפור החיים, אך רק בצורה מרומזת, אגבית, לא מורגשת כמעט, כך שקשה לקבל אותה דרך סיפור החיים בלבד. יתרה מזאת, קיים חשש שאילו היה מסופר סיפור החיים ללא המהות, היא הייתה עלולה ללכת לאיבוד ולהיבלע בין סיפורים רבים ששמים דגש על נושאים אחרים וממוקדים בתכנים אחרים, לעיתים אפילו סותרים.
סיוון, בשנות ה־30 לחייה, תיארה: "עץ גדול מאוד וכל כך משעמם [...] נמצא בגינה הציבורית הקרובה ליד הבית, יפה שם, העץ חזק ויפה, אבל כשהסתכלתי לעומק, היה משעמם, לא מצאתי בו כל עניין".
סיוון ראתה את העץ שלה יציב, גדול וחזק, אך החוויה העיקרית שלה מראיית העץ הייתה של שעמום גדול. היא רצתה לעזוב את העץ הזה ולמצוא עצים אחרים במקומות מסעירים, אולי אפילו מפחידים ומסוכנים. היא לא רצתה להישאר שם, אלא לעזוב את השעמום.
בבדיקה ראשונית של משמעות המהות שהעלתה, היא לא ידעה לקשר זאת לחייה. במהלך טיפול ארוך עלתה, בין היתר, תחושה של תסכול לנוכח זוגיות עם בעל המייצג חיים מסודרים וצורך שלה בהתרחשויות סוערות. היציבות עוררה בה חוסר שקט.
מהות מרכזית
מהות ייחודית בהוויית המטופלים המופיעה ממש בתחילת סיפור הדימוי ועולה באופן ראשוני כמעט. היא מופיעה גם בדימוי וגם בסיפור החיים של המטופלים, אם כי לא תמיד באופן ברור וישיר. היא מרכז ההוויה הקיומית שלהם ומרכז הכובד של עולמם הפנימי.
מהות זו, על המידע שהיא מכילה, היא ייחודית וספציפית, לרוב אינה קיימת אצל אף אדם אחר ומהווה מעין טביעת אצבע ייחודית לו. ללא זיהוי של מהות זו, ההבנה מי הם המטופלים ומהם הדיאלוגים המרכזיים שלהם לא תהיה שלמה.
דינה סיפרה: "העץ נראה גדול וחזק עם צמרת עשירה וירוקה. אבל כשהתבוננתי יותר לעומק, ראיתי שנראה כך רק למראית עין, רק מבחוץ נראה מרשים, אבל מבפנים יש חור גדול, כאילו חלול מבפנים, אבל נראה אחרת לגמרי".
בשלב סיפור החיים העלתה דינה, בין היתר, תחושה של קושי ופער בין העולם הפנימי לחיצוני, היא שיתפה בקשיים ופחדים מאינטימיות, שם יתגלה האני האמיתי שלה, ועל תחושת דיכאון. ההופעה החיצונית של דינה מרשימה, ויש לה נוכחות מורגשת. בשלב האימות היא התחברה באופן מיידי לדימוי העץ החלול והריק שלא רואים שהוא כזה מבחוץ, ואמרה שזה מסכם את החוויה הקיומית שלה לאורך שנים רבות.
חשוב לציין שבפסיכולוגיה אין עיסוק במושג "מהות" ולא נמצא המונח המדויק של מהות. לכן כל התיאוריות, המונחים והמושגים שלהלן מתארים דבר מה דומה או קרוב למהות.
נרטיב: נרטיב הוא סיפור החיים שאדם מספר על עצמו. לכל אדם יש נרטיב, סיפור חיים, המשקף את זהותו, את תפיסותיו ואת יחסי הגומלין שלו עם סביבתו (Bruner, 1990). ניתן להתייחס לנרטיב כאל סוג של מהות שהאדם מייחס לעצמו: לכל אדם יש נרטיב הכולל רגשות, קול ומשמעות ייחודיים (Angell, 1945; Denzin, 1982). בטיפול הנרטיבי מושם דגש על הסיפורים הפנימיים שאנשים מייצרים ונושאים עימם במהלך החיים.
אקטואליזציה (self-actualization): מושג זה, כפי שבא לידי ביטוי בתורתו של מאסלו, עוסק בצורך האינסטינקטיבי של האדם להפיק את המרב מיכולותיו ולהילחם להיות הטוב ביותר שהוא יכול באמצעות הוצאה לפועל של תפקוד האגו. מושג זה קרוב למושג "מימוש עצמי" בשפה הפופולרית.
אינדיווידואציה: יונג מדבר על אינדיווידואציה המזכירה את הייחודיות של המהות. לדבריו, "העצמי הוא מטרת החיים, שכן הוא הביטוי המושלם ביותר של אותה תצרופת גורל הקרויה אינדיווידואליות" (יונג, 1976: 131-129). העצמיות היא אפוא תמצית הפרטיות האינדיווידואלית, המובחנת מזהות הקולקטיב (נצר, 2004: 294). יונג מוסיף בהקשר זה כי "האינדיווידואציה פירושה להפוך לפרט: אנו נעשים אנו־עצמנו ככל שהאינדיווידואליות היא לדידנו ייחודנו הפנים־פנימי האחרון־עד־תכלית, שאינו ניתן להתיישב עם זולתו. הרי שאפשר לתרגם 'אינדיווידואציה' גם ל'התעצמות' או ל'הגשמה עצמית'" (יונג, 1976: 57).
אידיום: בולאס מפתח את המחשבות על העצמי האמיתי של ויניקוט במונח אידיום (בולאס, 2015). הוא מתכוון לגרעין העצמי הייחודי של כל אדם, מעין מקבילה נפשית לטביעת אצבע. תחושה אישית זו של העצמי היא פרטית ביותר, ובסופו של דבר אינה ניתנת לביטוי במילים, וקל יותר להרגיש אותה מאשר לתארה. לדבריו, "כל אדם הוא ייחודי, והעצמי האמיתי הוא אידיום המחפש את העולם האישי שלו באמצעות השימוש באובייקט" (שם: 34). בולאס טוען כי המאפיינים הייחודיים של האישיות נקבעים באינטראקציות המוקדמות ביותר בין התינוק למטפליו, וכי אלה מכוננים את הביטוי הייחודי האישי (האידיום) ואת הרשת האישית (grid), שבאמצעותה נקלטת ומיוצרת כל חוויה בהמשך.
ייחודי: הילמן מגדיר זאת כך: "כפי שאמר ויינר, 'הייחודי הוא קריטי גם מן ההיבט הסיבתי, מכיוון שהוא מציג לנו קטגוריה כוללת ומקיפה יותר'. ואני הייתי מוסיף שהייחודי הוא קריטי גם מכיוון שהוא מעניק לנו הבנה חדשה לגמרי של הפסיכופתולוגיה ומסביר לנו מדוע כה קשה ואולי אף בלתי אפשרי לשנות אותה" (הילמן, 2022: 18).
כל התיאוריות והמושגים הללו מתארים, אם כן, דבר מה דומה וקרוב למושג "מהות". המושגים הקרובים והמתאימים ביותר הם אלה של יונג, בולאס והילמן, מכיוון ששלושתם מדגישים את הייחוד האינדיווידואלי של האדם, והילמן אף מדגיש את הייחודיות של הדימוי.
המהות היא אותה פיסת נפש שלא ניתן למצוא באבחונים רגילים ולעיתים גם לא ניתן לקבל באמצעים רגילים. זהו הדימוי המתגלה בתמונה העולה בדמיון מודרך, דימוי פנימי רגשי, סיפור הרוח והנפש הפנימית המתגלה בתמונה. לעיתים הדימוי הרואי ויוצא דופן, ולעיתים המהות מופיעה דווקא בפשטותו של הדימוי, ללא מילים וביטויים מיוחדים, ויכולה בנקל לחמוק מהעין. רק בעקבות התנסות אישית לאורך זמן של המטפל והיכרות עם סיפורים רבים ניתן להבחין בייחודיות הנשמתית של האדם שהיא מהותו.
דוגמה למהות פשוטה ולא בולטת לכאורה, שניתן להבינה רק לאחר ניסיון עם סיפורים רבים, היא דימוי ההר, שהוא דימוי המסמל דרך ליעדים ומטרות (ראו פרק 14), שתיארה יעלה, אישה בתחילת שנות ה־50 לחייה. הסיפור פשוט, ללא כל דרמות, יעיל ותכליתי מאין כמוהו: ההר היה נגיש והעלייה אליו התאפשרה, הדרך הייתה בטוחה ויציבה, ההר היה מותאם לכוחות ולמציאות וההגעה לפסגה עברה ללא קושי, באופן שלא שמעתי כבר זמן רב. מסיפור זה הבנתי שהמהות של יעלה היא היכולת להתמודד עם המציאות באופן ישיר, משימתי, בהיר וממוקד, ושהיא בעלת גישה פרקטית ויצירתית לפתרון משימות ובעיות.
ד"ר דליה מאיר מטפלת באמצעות אומנות פלסטית ומדריכה בכירה, מראשוני התרפיסטים באומניות בארץ. פיתחה שיטת "דמיון ביצירה" המשמשת לאבחון ולטיפול. לימדה בתוכניות להכשרת טיפול באומנות (לסלי, דוד ילין), מרצה בכנסים מקצועיים, מפרסמת מאמרים ומטפלת בקליניקה פרטית. דליה היא גם אומנית רב תחומית, המשתתפת בתערוכות בארץ ובעולם.
בולאס, כ' (2015). המקראה של כריסטופר בולאס. תרגום דפנה רוזנבליט. תל אביב: תולעת ספרים.
הילמן, ג' (2022). לחיות את החיים אחורנית (מכתב). תרגום מ' קדישזון. תל אביב: ידיעות ספרים ובבל.
יונג, ק"ג (1976). האני והלא מודע. תרגום חיים איזק. תל אביב: דביר.
נצר, ר' (2004). מסע אל העצמי: אלכימיית הנפש - סמלים ומיתוסים. בן שמן: מודן.
Angell, R.C. (1945) "A critical review of the development of the personal document method in sociology, 1920-1940". in L. Gottschalk et al., The Use of Personal Documents in History, Anthropology, and Sociology. New York: Social Science Research Council
Bruner, J. (1990). Acts of Meaning. Cambridge: Harvard University Press
Denzin, N. K. (1982). "On time and mind". Studies in Symbolic Interaction 4: 35-43
