יהושע לביא
תפילה זכה- מתוך מחזור תפילה ליום הכיפוריםרִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים אַב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת אֲשֶר יְמִינְךָ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים. וְאַתָּה בָּרָאתָ אֶת הָאָדָם לְהֵיטִיב לוֹ בְּאַחֲרִיתֹו. וּבָרָאתָ לוֹ שְנֵי יְצָרִים יֵצֶר טוֹב וְיֵֵצֶר רָע, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַבְּחִירָה בְּיָדוֹ לִבְחׂר בְּטוֹב אוֹ בְרָע... וְעַתָּה אֱלוֹהַי, לׂא שָׁמַעְתִּי לְקוֹלְךָ וְהָלַכְתִי בַּעֲצַת הַיֵּצֶר הָרָע וּבְדַרְכֵי לִיבִּי, וּמָאַסְתִּי בְּטוֹב וּבָחַרְתִּי בְּרָע. וְלׂא דַי לִי שֶׁלׂא קִדַשְׁתִּי אֶת אֵבַָרַי אֶלָּא טִמֵּאתִי אוֹתָם...
וְלִהְיוֹת שֶׁיָּדַעְתִי שֶכִּמְעַט אֵין צָדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לׂא יֶחֱטָא בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ בְּמָמוֹן אוֹ בְּגוּפוֹ, בְּמַעֲשֶׁה אוֹ בְּדִיבּוּר פּה. וְעַל זֶה דָוֶה לִיבִּי בְּקִרְבִּי כִּי עַל חֵטְא שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּיפּורִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ... וְהִנְנִי מוֹחֵל בִּמְחִילָה גְמוּרָה לְכָל מִי שֶׁחָטָא נֶגְדִּי. בֵּין בְּגוּפוֹ וּבֵין בְּמָמוֹנוֹ. אוֹ שֶׁדִּיבֶּר עָלַי לָשוֹן הָרָע. וַאֲפִילּוּ הוֹצָאַת שֵׁם רָע. וְכֵן לְכָל מִי שֶׁהִזִיק לִי בְּגוּפִי אוֹ בְּמָמוֹנִי. וּלְכָל חַטּׂאת הָאָדָם אֲשֶׁר בֵּין אָדָם לְחֲבֵרוֹ. חוּץ מִמָּמוֹן אֲשֶׁר אוּכַל לְהוֹצִיא עַל פִּי דִין. וְחוּץ מִי שֶחוֹטֵא כְּנֶגְדִּי וְאוֹמֵר אֶחֱטָא לוֹ וְהוּא יִמְחַל לִי. וְחוּץ מֵאֵלּוּ אֲנִי מוֹחֵל בִּמְחִילָה גְמוּרָה וְלׂא יֵעָנֵש שׁוּם אָדָם בְּסִיבָּתִי. וֹכְשֵׁם שֶאֲנִי מוֹחֵל לְכָל אָדָם כִּן תִּיתֵּן אֶת חִנִּי בְּעֵינֵי כָל אָדָם שְיִמְחֲלוּ לִי בִּמְחִילָה גְמוּרָה.
התייחסות לטקסט:
'תפילה זכה' היא התפילה שמקדימה את תפילת 'כל נדרי'. בתחילתה עושה האדם חשבון נפש לגבי בחירותיו שהונחו על ידי יצר הרע, ועל ידי יצר הפגיעה העצמית בגוף ובנפש. אחר כך מציין הטקסט שחטאים "בין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו". ולפיכך מכוון הטקסט את כלל ציבור המתפללים/המאמינים לבקש סליחה כולם מכולם, ולחמול כולם על כולם. עד כאן פועל עיקרון ההדדיות בבחינת כל ישראל חוטאים וערבים זה לזה. אלא שכאן באה הפואנטה שברצוני להדגיש: לכולם, מכולם, מגיעה מחילה "חוּץ מִי שֶחוֹטֵא כְּנֶגְדִי וְאוֹמֵר אֶחֱטָא לוֹ וְהוּא יִמְחַל לִי".
אני חוזר ומדגיש: "חוּץ מִי שֶׁחוטֵא כְּנֶגְדִּי וְאוֹמֵר אֶחֱטָא לוֹ וְהוּא יִמְחַל לִי". מרתק להיווכח שהטקסט של 'תפילה זכה' מצביע על סיטואציה שבה מתרחשת מניפולציה שעלולה לאפשר פגיעה חוזרת ונשנית, ועל כן מורה ומצווה שעל סיטואציה כזאת אין האדם רשאי למחול לחברו. המצב בו חוטא/פושע פוגע באדם אחר ומנצל את העובדה שהנפגע ימחל לו, פותח בעצם בפני הפוגע את האופציה להמשיך לפגוע ו"לרחוץ בניקיון כפיו"... במצב עניינים זה הכתוב אוסר מחילה!!
מצבים כאלה של פגיעה מכוונת, פגיעה מניפולטיבית, שמסתמכת על כך שהנפגע יסלח וימחל לפוגע, שכיחה ביותר בקרב ילדים שעברו פגיעה והתעללות, או בפגיעה והתעללות של גורמי סמכות אחרים באלה שנתונים למרותם (מעסיקים בעובדיהם, מורים ומדריכים בתלמידותיהם), ובייחוד ניכרת בפגיעות מיניות בילדים שמבוצעות על ידי בני משפחה ו/או דמויות סמכות קרובות אחרות. מפליא לראות עד כמה הטקסט של 'תפילה זכה' חכם ואף מתוחכם (!), בכך שהוא מכוון למניעת סוגים שונים של מניפולציות של פוגעים על נפגעים.
למשל, לא אחת אנחנו רואים שהאדם הנפגע סולח ומוחל לפוגע, לא רק בשל היותו דמות סמכות שאמורה להיות מיטיבה, אלא גם בשל העובדה שלא אחת הנפגע - מתוך כאב ועלבון - מתגונן במחאה וזעם מול התוקף; והתוקף הופך את הקערה על פיה ותובע את "עלבונו" מהנפגע, בכך שהוא מחייב אותו להתנצל ולכפר על הפגיעה בו, בבחינת "הקוזק הנגזל". למעשה אנחנו מקבלים כאן תוצאה שניתן להגדירה בפסוק "הרצחת וגם ירשת". 'תפילה זכה' שומרת עלינו מפני מצבים אלה.
הטקסט של תפילה זכה אינו מכוון לפיתרון ספציפי למגוון המצבים שבהם מופיעות מניפולציות כאלה, שניתן לאפיינם במושגים מודרניים גם כפסיכופאתיות, קרי: פגיעה מכוונת שמחלישה מאוד את השיפוט של הקורבן, סולחת ומוחלת לתוקפן ואף הופכת אותו לדמות מוערצת, כמו ב'תסמונת שטוקהולם', שבה הקורבנות מבטאים כלפי התוקפים המקרבנים אמפתיה ורגשות חיוביים, לפעמים עד לנקודה בה הם אפילו מעריצים אותם ומגנים עליהם.
אולם, יש לשים לב שלפני המשפט "חוץ מי שחוטא כנגדי ואומר אחטא לו והוא ימחל לי", מופיע גם המשפט: "חוץ מממון אשר אוכל להוציא עַל פִּי דִין". אני מדגיש בדגש חזק: "על פי דין". במשפט זה מצווה הכתוב ומכוון לכך, שגם כלפי "החוטא כנגדי ואומר אחטא לו והוא ימחל לי", אנחנו אמורים להתייחס על פי דין (!), לא למחול לו ולא לסלוח לו.
התפלל, קרא, חשב, התעמק וכתב:יהושע לביא 26/9/2012
