צוות בטיפולנט
מאמר זה עוסק במוטיבציות לבחירה בקליניקה הנמצאת בתוך בית המטפל ובמשמעויות של בחירה זו עבור המטופלים ובני משפחתו של המטפל. קליניקה ביתית נחשבת קרקע פורייה לאקטינג אאוט על ידי המטפל והמטופל, והמאמר דן גם במשמעויות האתיות הנובעות מכך.לרעיון של קליניקה ביתית יש שורשים היסטוריים עמוקים עקב האמונה המוטעית לפיה פרויד טיפל בביתו, מתוך הנחה ש"מה שטוב בשביל פרויד- בוודאי טוב גם בשבילנו". כיום קיים מגוון רחב של סוגי קליניקות ביתיות- החל מחדר בתוך הבית ועד ליחידת דיור עם כניסה נפרדת הנמצאת במתחם הביתי של המטפל.
לטענתה של Maroda (2007), העלאת ספקות בנוגע לבחירה בקליניקה ביתית מעלה תגובות הגנתיות של כעס והצדקת הלגיטימיות- תגובות אשר מעוררות שאלה לגבי תחושות האשמה של המטפלים. מטפלים רבים טוענים כי לא יכלו להרשות לעצמם לשכור קליניקות נפרדות, ובפרט במקומות בהם מחירי השכירות אכן גבוהים מאוד. לצד זאת, אחד הממצאים המפתיעים בהקשר זה הוא שרבים מהמטפלים המחזיקים בעמדות ברורות המצדדות בניטרליות ויוצאות נגד חשיפה עצמית- אינם מהססים לאפשר למטופלים להיכנס לבתיהם ולהיחשף לפיסות מחייו של המטפל ובני משפחתו. כמובן, חלק מהחשיפה המתקיימת במסגרת קליניקה ביתית יכולה להתרחש גם בקליניקה מחוץ לבית המטפל, אך Maroda מדגישה את הקליניקה הנפרדת כמספקת סביבה אופטימלית מבחינת הפרטיות, השקט והמסר המובנה על היותו של הקשר מקצועי. לעומת זאת, קליניקה ביתית מציפה את המטופל באינפורמציה אישית על חיי המטפל באופן שאינו נשלט על ידי המטפל והמטופל. אורחים לא צפויים, חזרה של ילד מבית הספר, אנשי שירות, חברים ומכרים שמקדימים/מאחרים או מטופל קודם שמכוניתו נתקעה- כל אלו אירועים אישיים בהם המטפל לא תמיד יכול לשלוט. "תאונות" אלו משתלבות עם מודעותו של המטופל למצבו הסוציו-אקונומי של המטפל, סגנון החיים שלו, היותו הורה ומידע נוסף אשר עשוי להיות מציץ ומהמם עבורו.
Maroda מציעה כי הסיבות לבחירה בקליניקה ביתית הן בדרך כלל נוחות המטפל ושיקוליו הכלכליים. מטפלים רבים איתם Maroda דנה בנושא מיהרו להוסיף, מעבר לשיקולים אלו, כי מטופלים רבים ציינו כי הגעה לבית המטפל היא חוויה נפלאה עבורם, וכי מיקום הקליניקה בבית מגביר את הגמישות בערבים וסופי שבוע ומפחית את הלחץ בו המטפל עצמו מצוי. Maroda טוענת כי אין ספק שקליניקה ביתית היא אכן מספקת מאוד עבור מטופלים רבים- אך זהו בדיוק סוג הסיפוק המעורר בה ספקות. Maroda מעלה את השאלה האם הבחירה בקליניקה ביתית מהווה ביטוי לא רק לצורך בנוחות אלא גם לצורך שהמטופלים יכירו אותנו, ולצורך להיראות ולחשוף את עצמנו בפני המטופלים. היא טוענת כי בחירת קליניקה ביתית עשויה להוות גם ביטוי לצורך לא מודע להכניס את המטופל לחייו הפרטיים של המטפל ולמלא חלל בהם. בהתאם לצורך זה, גם גישה טיפולית המצדיקה הרפיה של המגבלות על חשיפה עצמית של המטפל לא בהכרח תספק את הצורך. Maroda אף מצטטת קולגה אשר הציע כי בחירת קליניקה ביתית עשויה לנבוע מהצורך של המטפל בהערצה וקנאה ("תראו כמה טוב אני חי" או "תראו מה יש לי שאין לכם"), וכי מטפלים המתמודדים עם קשיים כלכליים בדרך כלל לא ימהרו להכניס את המטופלים לבתיהם.
Maroda מתארת עצמה כמטפלת המצדדת בשימוש בחשיפה עצמית מבוקרת המכוונת לטובת המטופל ומותאמת לצרכיו ולנושאים העולים בתקופות מסוימות של הטיפול. כך, למשל, היא מתייחסת לכך שחומר אדיפלי צריך לעלות בטיפול כאשר המטופל בשל להתמודדות עמו ולא כאשר הוא ניתקל בבן/בת הזוג של המטפל/ת במסדרון. בדומה, המטופל אמור לעסוק בנפרדות של המטפל ממנו כאשר הוא בשל לכך, ואילו הכניסה לביתו של המטפל לא פעם כופה על המטופל להפוך מודע לנפרדות המטפל בטרם עת. קושי נוסף אשר Maroda מתייחסת אליו הוא הקושי של מטופלים לדון בתחושות הבלתי נעימות שמתעוררות בהם סביב המפגש עם בני משפחה, קולות או ריחות ממטבחו של המטפל. מטופלים עשויים לחוות אשמה וחוסר נוחות סביב הרגשות השליליים המתעוררים בהם סביב תחושות של קנאה, כעס או חוסר שביעות רצון מההפרעות שהמטפל מאפשר.
הנושא של בחירת קליניקה ביתית זכה לתשומת לב מעטה מאוד בספרות. Pepper (2003) טען כי מטופלים נוטים להביע חוסר רצון לקיום דיאלוג סביב חשיפה להיבטים מחייו הפרטיים של המטפל. Langs (1989) טען כי קליניקה ביתית היא בעלת פוטנציאל גבוה ליצירת סיבוכים, ולגרימת חוסר נוחות וחרדה לבני משפחתו של המטפל. Pepper (2003) אף טוען בהקשר זה כי האשמה שהמטפלים חווים סביב הנושא משתיקה לא פעם את המאמץ שנדרש מבני המשפחה ואת הנטל שכניסת המטופלים לבית מעמיסה עליהם (למשל, השתקת ילדים קטנים ומניעת כניסת אורחים ספונטנית). כמו כן, הוא מציין כי מטופלים נוטים יותר לחוש אשמה על הרחקת המטפל מבני משפחתו במקרים אלו.
Langs (1989) אף מתייחס לכך שהחשיפה לפיסות מציאות מחיי המטפל מקשה בחלק מהמקרים, ובפרט עם מטופלים בעלי ארגון אישיות גבולי, על ניתוח ההעברה מאחר והנטייה להיאחז בהיבטים המציאותיים גדלה. במקרים אלו גם גדלה הנטייה לנסות ולהשיג סיפוקים לא טיפוליים מהמטפל, מאחר והכניסה לבית המטפל מעוררת לא פעם פנטזיות וכמיהות מסוג זה.
Maroda מסיימת את מאמרה בהתייחסות לכך שהשפעות הטיפול בקליניקה ביתית מעולם לא נחקרו ואף לא זכו לתשומת לב רבה מפרספקטיבות קליניות או תיאורטיות. היבט זה עורר שאלות לאור העובדה שכמטפלים אנו רגילים לבדוק באופן יסודי את הבחירות שאנו עושים מול מטופלינו. בהתאם, Maroda חותמת את המאמר בקריאה להתבוננות נוספת, מקיפה ועמוקה יותר, במשמעויות הקליניות של הבחירה לטפל בקליניקה ביתית.
Ethical considerations of the home office. Maroda, Karen J. Psychoanalytic Psychology, Vol 24(1), Jan 2007, 173-179.
