חיפוש

ראיון עם מארגני הכנס "פסיכוזה, טראומה והחלמה"

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

לכבוד הכנס הבינלאומי השלישי של ה-ISPS שיתקיים בישראל בתאריכים ה-18-19 לדצמבר – פסיכוזה, טראומה והחלמה, בו ישתתפו בין השאר חוקרים ואנשי טיפול המתמחים בפסיכוזה ושיגעון ובעלי שם עולמי, כגון פרופ' ג'ון ריד, פרופ' לואיס סאס, פרופ' ננסי מקווילימאס ופרופ' מייקל גארט, קיימנו ראיון עם שלושה ממארגני הכנס: ד"ר רננה שטנגר אלרן – פסיכולוגית ועמיתת הוראה באוניברסיטה העברית החוקרת שיגעון ומקדמת טיפול פסיכולוגי בפסיכוזה, חברה בארגון ה-ISPS; עו"ס איתי קנדר, חוקר מדיניות בתחום בריאות הנפש, מנהל אזור גוש דן במרכז מרחבים ויושב ראש הסניף הישראלי של ארגון ה-ISPS; ופרופ' דני קורן, ראש המגמה הקלינית, וחוקר בתחום הסכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות נוספות בטווח, המוביל את הקמת המרכז ללימוד וקידום בריאות נפש בצעירים בחוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה.

הכנס המרשים מאורגן על ידי שני גופים עיקריים – האיגוד לקידום גישות פסיכולוגיות וחברתיות לפסיכוזה (ISPS ישראל) והמרכז (בהקמה) ללימוד וקידום בריאות נפש בצעירים בחוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה. ביקשנו לשמוע מעט על גופים אלו:

איתי: ה-ISPS, או האיגוד לקידום גישות פסיכולוגיות וחברתיות לפסיכוזה, הוא ארגון בינלאומי, אידאולוגי, שמחבר אינדיבידואלים מפרופסיות ונקודות מבט שונות, וכן מומחים מניסיון, תחת המטרה הכללית של הרחבת מושג השיגעון. הסניף הישראלי נוסד בשנת 2005, בעוד ארגון האם הבינלאומי קיים כבר משנות החמישים של המאה העשרים. בעולם שנוטה על פי רוב להגדרה צרה ומגבילה של פסיכוזה, האיגוד מבקש לפקוח את העיניים ולראות את החוויות "המשונות" האלו - של שמיעת קולות, ראיית מראות משונים או מאיימים, חשיבה באופנים בלתי שגרתיים או חישה מיוחדת - כחוויות המתקיימות גם בתוך רצף פסיכולוגי והקשר סביבתי. האיגוד מציע חזון של תרפיה ואף של קבלה של אותם "שיגעונות" כחוויות קצה אנושיות. אנחנו גם הארגון היחידי בארץ המאגד פעילים אשר חוו פסיכוזה יחד עם מטפלים, ולעיתים אף אנשים אשר עונים על שתי ההגדרות.

דני: המרכז (בהקמה) ללימוד וקידום בריאות נפשית בקרב צעירים מתמקד במחקר בנושאי זיהוי והתערבות מוקדמים של תחלואה נפשית בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים בסיכון גבוה לפתח תחלואה נפשית קשה, עם דגש מיוחד על הפרעות בטווח הפסיכוטי. המרכז הוקם לאור ההכרה ההולכת וגוברת בכך שגיל ההתבגרות והבגרות הצעירה מתאפיין במועדות גבוהה לפריצה של בעיות ומשברים נפשיים, שבעיות ומשברים נפשיים הם המכשול מספר אחד למימוש פוטנציאל ולמוביליות חברתית בקרב צעירים, כי היכולת להשפיע על המהלך הארוך טווח של מחלות נפשיות היא יחסית מוגבלת מרגע שהן פורצות, ולבסוף שאחת הסיבות העיקריות לחוסר האפקטיביות של המסגרות הטיפוליות הקיימות לטיפול במתבגרים וצעירים, היא הדגש שהן שמות על הפחתת מוגבלות וחולי במקום על הגנה וחיזוק של בריאות וחוסן. במסגרת המרכז מתבצעים מחקרים בנושאים רבים, כגון: זיהוי והבנה של גורמים ותהליכים פסיכולוגיים, סביבתיים ומוחיים התורמים לסיכון לפסיכוזה, עם דגש מיוחד על שינויים עדינים בחוויית העצמי והעולם כסמנים מוקדמים של סיכון; פיתוח ותיקוף התערבויות טיפוליות בסיכון לפסיכוזה; פיתוח ותיקוף התערבויות להפחתת סטיגמה והגברת תקווה במצבים של סיכון לפסיכוזה, וכן הלאה. המרכז מקיים קשרים ושיתופי פעולה קרובים עם האיגוד הישראלי לקידום גישות פסיכולוגיות וחברתיות לפסיכוזה, בשל השקפת עולם דומה, בכל הנוגע ליחס למקום המרכזי שהחוויה הסובייקטיבית של האדם הסובל ממלאת בהבנה וטיפול בפסיכוזה.

במה יעסוק הכנס?

איתי: הכנס מבקש להביא לפתיחות המחשבה בתחום בריאות הנפש. כיום שולטת בכיפה תפיסה ביולוגית מאוד של משברים נפשיים חריפים. כולנו מכירים את האקסיומות שלה: המוח מתקלקל, הכדורים מרפאים, האדם חולה כל חייו עם אפיזודות של רמיסיה וכן הלאה. אנחנו מעוניינים להציג נרטיבים אחרים, שבמסגרתם לביולוגיה של האדם יש תפקיד חשוב, אבל בוודאי לא בלעדי, ואולי גם לא הכי חשוב. בכנס הזה אנחנו מעוניינים להעלות את השאלות הבאות: מה הקשר בין טראומה לפסיכוזה? איזה מין החלמה אפשרית למי שחווה פסיכוזה? ואיך אפשר לסייע לריפוי מעין זה להגיע?

רננה: הכנס יאפשר למשתתפים בו לראות את הפסיכוזה באופן רחב ובין תחומי, דבר שמתאפשר בצורה ייחודית בשל מגוון נקודות המבט של הדוברים השונים בו - בין אם מדובר במחקר, תיאוריה, או גישות טיפוליות.

דני: נקודה נוספת שהכנס יעסוק בה היא המידה שבה ניתן לראות פסיכוזה לא רק כנקודה על רצף, אלא גם כדרך התמודדות בעלת פוטנציאל אפשרי לקידום הסתגלות במצבים מסוימים, בהם דרכי התמודדות אחרות אינן אפשריות או הינן פחות אפקטיביות. על פי הראייה הזאת, מה שהופך פסיכוזה לפתולוגיה הוא לא עצם הקיום שלה, אלא הקיום שלה במצבים ובהקשרים שבהם היא מפריעה ולא עוזרת.

ייחוד הכנס יוצא הדופן בנוף של התיאוריה והפרקטיקה הפסיכותרפית בישראל - בשתי נקודות מרכזיות

איתי: הנושאים שבהם הכנס יעסוק הנם נושאים שממעטים לדון בהם. על פי רוב, פסיכוזה נראית כמעין מצב שאין לה לא עבר ולא עתיד: היא חסרת עבר במובן שאין התרחשויות או תהליכים שקדמו לה שאנו תופסים כמבנים אותה, והיא חסרת עתיד במובן שלא רואים "מעבר לה" – איך היא מתפתחת לדבר מה חדש, באופן דיאלקטי. על מנת לשנות מצב זה, הכנס יעסוק בעבר ובעתיד של הפסיכוזה. במרכז הכנס יעמוד שחזור הרצף הכרונולוגי הפסיכוסוציאלי של העבר – על ידי עיסוק בקשר בין טראומה ופסיכוזה. בנוסף, הכנס יגע גם בעתיד ויציג את התנאים והתהליכים שמחקרים שונים מצאו כי מייצרים החלמה, ריפוי וגדילה לאחר הפסיכוזה, ואת האופנים באמצעותם ניתן להכניס אלמנט של תקווה לעולמו של האדם הסובל מפסיכוזה ולעולמם של הסובבים אותו.

עוד דבר המייחד את הכנס הוא שישתתפו בו תמהיל מיוחד של משתתפים. תמהיל זה מתאפשר בשל הגנטיקה הייחודית של ה-ISPS, בו מאוגדים החברים לא לפי תפקיד או פרופסיה אלא לפי מטרה משותפת. לכן הוא משלב פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, פסיכיאטרים לצד מתמודדי נפש ומשפחותיהם, הנעזרות במערך הטיפול והשיקום. החיבור הזה מעשיר אותנו ומשחרר את הפעילות שלנו משיח סגור, מקצועי או אחר. מתוך חיבור זה גם יכולנו ללקט עבור הכנס משתתפים שונים מאוד ומעניינים מאוד - הן אנשי מקצוע והן מתמודדים ובני משפחותיהם, שידברו בכנס ויאפשרו שיח כמה שיותר רחב ושוויוני בין קבוצות ודיסציפלינות שונות. הדבר מאפשר גם לפתוח את השיח לסוגיות שבדרך כלל לא נפתחות, או נפתחות בצורה מוגבלת.

לאילו מושבים והרצאות אתם מחכים במיוחד בכנס?

איתי: באופן אישי אני מתרגש מאוד משני אורחים שמגיעים אלינו מחו"ל; הראשון הוא פרופ' ג'ון ריד. ריד כתב את רב המכר הגדול Models of Madness, ספר שעוסק בבסיס האמפירי של הגישה הפסיכוסוציאלית לשיגעון. האורחת השנייה שאני מצפה מאוד לשמוע, היא רות ישראלי - מטפלת שמגיעה אלינו מפרוייקט Parachute NYC, שהוא פרוייקט חלוצי המספק טיפולים דיאלוגיים, בשיתוף עמיתים מניסיון (אנשים אשר עברו חוויות משבריות בעצמם), לתושבי העיר ניו-יורק.

רננה: אשמח לשמוע את פרופ' ננסי מקוויליאמס, פסיכואנליטיקאית ידועה שספריה על דיאגנוזה פסיכואנליטית ועל פסיכותרפיה נלמדים בכל העולם. מקוויליאמס מציעה לראות פסיכוזה לא כקטגוריה נפרדת של פסיכופתולוגיה, אלא כתופעה שנמצאת על רצף. מזווית אחרת, הרצאה נוספת ששווה לחכות לה, היא של פרופ' לואיס סאס, שכתב רבות על שיגעון והעולם המודרני ומציע התבוננות על הפנומנולוגיה של החוויה הפסיכוטית מנקודת מבט יותר פילוסופית ותיאורטית.

דני: בנוסף כמובן לאורחים ולהרצאות שצוינו על ידי רננה ואיתי, אני באופן אישי ממתין בעניין גדול להאזין להרצאות והצגות מקרה שיוצגו על ידי מתמודדים. זה לא דבר שכיח שמתמודדים ומטפלים מציגים זה לצד זה באותו כנס, ואני מאוד סקרן לראות מה המפגש הזה יוליד.

למי הכנס מתאים?

איתי: הכנס מתאים לכל אדם סקרן, לכל אדם שמרגיש שיש יותר בשיגעון מאשר "נזלת של המוח" (כפי שכונה שנים רבות על ידי רופאים בכירים), לכל אדם שמרגיש לא מסופק מהבנתו הנוכחית של פסיכוזה, שמרגיש שמשהו חסר לו. חשוב לנו לפנות לקהל של אנשי מקצוע ואנשי מחקר מחד, אך לא פחות מכך, מאידך למתמודדים ובני משפחותיהם, שצמאים לידע לגבי גישות טיפוליות ושיקומיות עכשוויות.

כמה מילים למטפלים: מדוע חשוב שתגיעו לכנס?

רננה: מטפלים מפרופסיות שונות יוכלו להיחשף בכנס לגישות טיפוליות חדשניות, שפועלות כיום בעולם, וכן להרחיב את נקודת המבט לגבי מודל פסיכו-סוציאלי לפסיכוזה. אנחנו מקווים שהחשיפה לגישות חדשות אלו תעודד את שילובן בעתיד כחלק ממערכת הטיפול והשיקום בארץ.

איתי: פרופ' אורנה אופיר, שכיהנה כיושבת הראש הראשונה של ISPS ישראל ותשתתף גם היא בכנס, טוענת בספרה "על גבול השיגעון" כי מימיה הראשונים של הפסיכותרפיה, היו המטפלים הנפשיים חלוקים לגבי יחסם ל"הפרעות הקשות", והיציאה של העבודה עם הפסיכוזה מתחום הטיפול הפסיכותרפי היה מעין ניצחון של הפלג האחד על השני. בעשור האחרון אנחנו רואים רנסנס קטן של גישות לטיפול בפסיכוזה, ואלו מאתגרות את עמדתו של כלל ציבור המטפלים בנושא. אני מאמין שחלק נרחב מציבור המטפלים לא מרוצה מהסטטוס קוו שהתייצב סביב סוגיית הטיפול בפסיכוזה, סטטוס קוו שאינו מאפשר למטפלים רבים לטפל בסובלים מפסיכוזה בפסיכותרפיה מתאימה ומבוססת מחקר. מתוך כך, בכנס "פסיכוזה, טראומה והחלמה", מטפלים כמו גם לא-מטפלים, יוכלו לעשות צעדים בהשגת הסדר חברתי חלופי.

על המטפלים המרואיינים – ד"ר רננה שטנגר אלרן, עו"ס איתי קנדר ופרופ' דני קורן

ד"ר רננה שטנגר אלרן היא פסיכולוגית ועמיתת הוראה באוניברסיטה העברית החוקרת שיגעון ומקדמת טיפול פסיכולוגי בפסיכוזה, חברה בארגון ה-ISPS.

עו"ס איתי קנדר הוא חוקר מדיניות בתחום בריאות הנפש, מנהל אזור גוש דן במרכז מרחבים ויושב ראש הסניף הישראלי של ארגון ה-ISPS.

פרופ' דני קורן הוא ראש המגמה הקלינית, וחוקר בתחום הסכיזופרניה וההפרעות הפסיכוטיות ברצף, המוביל את הקמת המרכז ללימוד וקידום בריאות נפש בצעירים בחוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה