חיפוש

ראיון עם פרופ' גבי שפלר לרגל כנס האגודה לחקר הפסיכותרפיה בישראל

פורסם על ידי צוות בטיפולנט

ביוני 2016 נערך בירושלים הכנס הארבעים ושבעה של האגודה הבינלאומית לחקר הפסיכותרפיה (SPR) - אגודה מולטידיסיפלינארית בין-לאומית המעודדת ומקדמת מחקר בפסיכותרפיה. בכנס התקיימו כ-150 דיונים והרצאות, הוצגו מעל ל-500 מחקרים, והתארחו כ-450 חוקרים משלושים מדינות מרחבי העולם. בכנס הציגו את מחקריהם כ-70 חוקרים ישראלים.

לאחר הכנס, ראיינו את פרופ' גבי שפלר, חבר הוועדה המארגנת המקומית, על מנת לשמוע אודות הכנס החשוב שהתקיים השנה לראשונה בישראל.

ראיון עם פרופ' גבי שפלר לרגל כנס האגודה לחקר הפסיכותרפיה שהתקיים בישראל

מהו ה-SPR בשבילך?

ה-SPR אחד משני הארגונים שאני מרגיש, מקצועית ואישית, מזוהה איתם. ההכרות שלי עם הארגון התחילה ב-1989, כאשר עבורי זאת הייתה ממש פריצת דרך מקצועית. באותה העת סיימתי את הדוקטורט שלי, שהיה מחקר הפסיכותרפיה המבוקר הראשון בארץ שהיו בו קבוצת ניסוי וביקורת עם השמה רנדומלית של שתיהן. בעת ההיא היו מעט מאוד אנשים שהתעניינו בכך בארץ.

מהכנס הראשון שהייתי בו בטורונטו ועד הכנס בירושלים, שהיה הגשמת משאלה נושנה שלי, הייתה לי הרגשה ברורה שאלה אנשים חמים שמקבלים אליהם גם צעירים בתחילת דרכה ומתייחסים אליהם כשווים. פגשתי בכנס הראשון וגם אחריו חלק מהספרייה שלי -האוורד ואורלינסקי, סטרופ, ברגין, לובורסקי, בק, בורדין , סקופף-אלקי, רייס ועוד... השמות הגדולים של הדור הראשון של ה-SPR היו שם, וכולם היו לבביים מאוד ומאירי פנים. הייתי דוקטור צעיר יחסית, עם מעט מאוד ניסיון או ידע ביחס לרבים שם והפתיחות, הידידות והלבביות היו אדירים. זה היה ונותר שונה מחברות מקצועיות אחרות בהן אני חבר בארץ ובעולם.

מה היה מיוחד בעיניך בכנס השנה בירושלים?

לעומת השנים בהן סיימתי את הדוקטורט, כאשר כמעט לא היה איש בישראל שהתעניין בחקר הפסיכותרפיה, היה מאוד מיוחד לראות השנה מעל מאה חוקרים ישראלים בכנס, ולראות בכך את השינויים האדירים בתחום בארץ, שעיקרם מתן ביסוס אמפירי לסוגים שונים של פסיכותרפיות בגישות שונות, לא מתוך מקום של תחרות בין הגישות, אלא מתוך ההבנה כי לכולן יש יעילות דומה, אך לכל אחת יש יתרון בנסיבות ומטופלים מסוימים והן משלימות זו את זה. התהודה הגדולה שהייתה לכנס בארץ גרמה ליוזמה לארגן יום עיון של ה-SPR בישראל ואפילו להקים סניף של ה-SPR בארץ.

לי באופן אישי קיום הכנס בירושלים היה מיוחד בכך שהיה גם הגשמתו של חלום נושן שלי. כבר בשנת 91 דיברו איתי על האפשרות להביא את הכנס לירושלים, ומאז הרעיון הלך והתגלגל. בשנת 2004 היה אמור להתקיים הכנס בירושלים, אך בגלל האינתיפאדה השנייה הרגשנו, בוועדה המארגנת, שזה לא יהיה בטוח ונכון, והכנס עבר לרומא. הרעיון לא רק נשאר אצלנו מאז, אלא גם אצל חברי SPR מארצות אחרות, שהתעניינו וביקשו לקיים את הכנס בישראל. לפני שש שנים הוחלט שיתקיים כנס בישראל, ולפני כארבע שנים ההחלטה הפכה לממשית. גארי דיימונד הסכים לשמחתנו להיות ראש הוועדה המקומית המארחת ושמחתי לעבוד איתו. כירושלמי, היה לי חשוב שהכנס יערך בירושלים ובימק"א שהיא אחת משכיות החמדה הרבות של ירושלים.

בשנתיים האחרונות, ארגון הכנס הפך לממשי ובינואר 2016 אירחנו את הוועד המנהל של ה-SPR. הם היו מאוד נדיבים אלינו - למרות החששות שלנו, שלהם ושל חלק מהמשתתפים, הם נדבקו בהתלהבותנו מקיום הכנס בירושלים והלכו איתנו לכל אורך הדרך. זה לא היה פשוט - ה-DBS פעל בכוח למניעת הכנס וגם גל הטרור האחרון גרם לחששות כבדים בקרב משתתפים פוטנציאליים מחברי ה-SPR .

היה מרגש, אחרי כל השנים בהן ציפינו ועבדנו לקראת הכנס, לראות אותו מתקיים ועולה על כל הציפיות. השתתפו כ-450 איש כשצפינו למקסימום 300 משתתפים, מספר הביטולים היה כמעט אפסי. הכנס היה חגיגה אדירה והצלחה מסחררת, שנבעה מבנית תכנית מדעית מאורגנת ועשירה ביותר, משיתוף פעולה והשקעה מופלאה של ימק"א, על מנהליה ועובדיה, יחד עם הקפדה על הפרטים הגדולים והקטנים של כולנו. המשובים שקיבלנו ועדיין מקבלים מרבים מהמשתתפים, היו נלהבים מירושלים, מקבלת הפנים הלבבית של כולנו ומהארגון המושלם של הכנס.

מהו המסר של הכנס לדעתך?

לכנס היו הרבה מאוד מסרים בתוך העבודות הרבות שהוצגו בו. המוטיב המרכזי שהועדה המדעית בחרה הוא החוטים השונים של מארג היריעה השלימה של המחקר בפסיכותרפיה כיון.

מסר מרכזי של הכנס היה שהפסיכותרפיה היא עיסוק מדעי, ששואף לביסוס מעמדו ככזה יותר ויותר. באחד הפאנלים בהם השתתפתי, הוצגו מחקרים שמדדו תנועה, לחץ דם, קצב לב ומוליכות העור של המטפל והמטופל. היו אלה לדעתי דברים שזיגמונד פרויד חלם עליהם בפרויקט לפסיכולוגיה מדעית (1895). פרויד גנז את הפרויקט כי לא הייתה בזמנו דרך למדוד את הדברים. בעיני זאת הייתה התגשמות של הפרויקט שלו, והתחום הזה עוד יתפתח.

מה לדעתך חשוב שהקהילה הטיפולית תיקח מהכנס?

הארגון הוא בן ארבעים ושבע, ויש לו כתב עת שמתפרסם כבר עשרים ושש שנים, אך אין כמעט קלינאים שאינם חוקרים שקוראים את המגזין או מעורבים בפעילות. המסר לקלינאים הוא שחשוב להבין שפסיכותרפיה המבוססת ראיות אינה רק נחלתה של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית התנהגותית. יש גם הרבה מאוד מחקרים חשובים, ותיקים ומשמעותיים שבחנו טיפולים דינאמיים קלאסיים ומצביעים על תוצאות משמעותיות לטיפולים אלה.

בעיני לא לרצות לדעת מה הן תוצאות המחקר בפסיכותרפיה זה כמו לרצות לרקוד טנגו על שדה מוקשים, מבלי לרצות לראות את מפת המוקשים בשטח. המחקר הוא חשוב ומרתק ולדעתי כיום לא נכון שקלינאים מקצועיים יבחרו שלא להכיר את תחום המחקר ולהיות בקיא בו כקלינאי.

האם יש פאנל או מחקר שנחקק במיוחד בזיכרונך או היה משמעותי ביותר עבורך בכנס הזה?

היו פאנלים רבים שהיו טובים, אבל לי זכור במיוחד פאנל של חוקרים מגרמניה, שהראו ביטויים של ניתוח קול וניתוח פיזיולוגי של הגוף, הבוחן את ההעברה הנגדית במהלך הטיפול. המחקר מציע דרך אמפירית מבוססת ראיות פיזיולוגיות בה מטפלים יכולים ללמוד לזהות את ההעברה הנגדית שלהם, וזה היה מרתק וחשוב.

פאנל משמעותי ואקטואלי ביותר היה שיח בין מטפלים פלשתינאים וישראלים, על בעיות בין תרבותיות ובעיות פוליטיות, בתכנון ובהגשה של שירותי פסיכותרפיה לאוכלוסייה הערבית בישראל. בסיומו של הפאנל לא היה ספק בקרב השומעים והמשתתפים כי מורכבות הנושא מסתבכת עוד יותר, עקב המעורבות וההשפעות הפוליטיות בתחום.

בפאנל נוסף בו השתתפתי הציגו מחקר אנגלי שבו כמאה אנשים טופלו בטיפול קצר מועד קלאסי, והראו תוצאות מרשימות. במקביל, בדקו החוקרים את כלל ההוצאות הרפואיות של המטופלים הללו חמש שנים לפני ואחרי הטיפול. היה מדהים לראות שהייתה צניחה משמעותית בכל ההוצאות הרפואיות של המטופלים: מרשמים, בדיקות , הפניות לרופאים מומחים, אשפוזים, ימי מחלה ועוד.. החוקרים הראו חיסכון של אלפי לירות סטרלינג. מחקר זה היה שחזור והרחבה של מחקר אחר, שהראה תוצאות דומות על אוכלוסיית מטופלים של כ-22,000 איש שקיבלו טיפולים מסוגים ומשכים שונים. בעיני המחקרים הללו נושאים מסר חשוב למקבלי ההחלטות - פסיכותרפיה איננה קוסמטיקה, זה לא טיפול למפונקים או עשירים. זהו טיפול שחוסך כסף ובעיות רפואיות. כשעושים חישוב כלכלי ציני גרידא, רואים שאחת התוצאות של פסיכותרפיה היא חסכון משמעותי בהוצאות רפואיות, שלא לדבר על השפעתה על המצב הרפואי הכללי של המטופלים...

היכן לדעתך יעמוד הדגש של המחקר בפסיכותרפיה בשנים הקרובות?

אנחנו נמצאים היום במצב שבו אין ספק, גם בקרב הציניקנים ביותר, שלטיפולים יש תוצאות. לכן הדגש המחקרי עובר להבנת התהליכים - מה מוביל לתוצאה טובה בטיפול?, ופה יש שורה של מרכיבים - המטפל, המטופל, טיפול בהתנגדויות, עומס וטיב הפירושים, העברה והעברה נגדית, הקשר הטיפולי ועוד גורמים, אבל ההבנה שלנו במנגנוני הפעולה שלהם היא עדיין ברמה הבסיסית. אנחנו יודעים שהדברים האלו עובדים, אבל מה ואיך זה עובד - אנחנו רחוקים מלדעת, ושם תיעשה עוד דרך מחקרית.

אודות פרופ' גבי שפלר:

פרופ' גבי שפלר הינו פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי מנחה. הפסיכולוג הראשי של בית החולים הרצוג בירושלים, מופקד הקתדרה על שם זיגמונד פרויד באוניברסיטה העברית ירושלים. מנהל אקדמי של תחום אתיקה בפסיכולוגיה במרכז לאתיקה משכנות שאננים ירושלים. בעבר: ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית בירושלים