צוות בטיפולנט
בין התאריכים ה-22-25.6.2016 התקיים בירושלים הכנס השנתי ה-47 של האגודה הבינלאומית לחקר הפסיכותרפיה - ה-SPR, אגודה בינלאומית מולטידיסיפלינארית שנוסדה על מנת לעודד ולשפר את המחקר בפסיכותרפיה, לקדם שיח על מחקר זה ולעודד שימוש בממצאי המחקר. הכנס אורגן על ידי וועדת חוקרים ישראלים מכובדת, שבראשה עומד פרופסור גארי דיימונד ביחד עם פרופסור Chris Muran מאוניברסיטת אדלפיי בניו יורק, ששימש ראש התכנית המדעית. בכנס התקיימו כ-150 הרצאות ודיונים, הוצגו מעל 500 מחקרים והתארחו 450 חוקרים מ-38 מדינות מרחבי העולם, המהווים את חוד החנית של המחקר בפסיכותרפיה בעולם. בכנס הציגו את מחקריהם כ-70 חוקרים ישראלים (חברי סגל וסטודנטים לתארים מתקדמים) מכל האוניברסיטאות בארץ וכ-130 ישראלים השתתפו בכנס.
לאחר הכנס, ראיינו את פרופ' גארי דיימונד, ראש הוועדה המארגנת המקומית, על מנת להכיר את פעילות האגודה לחקר הפסיכותרפיה וללמוד על הכנס החשוב שהתקיים בישראל לראשונה.
בכנסי ה-SPR מתכנסים חוקרים ומטפלים מכל העולם, שחקר הפסיכותרפיה מעניין אותם. מחקר בפסיכותרפיה עוסק, בין היתר, בלהבין אילו סוגי טיפול עובדים עבור אילו מטופלים ומהם מנגנוני השינוי בטיפול. בנוסף, כיצד משפיעים משתנים כמו תרבות, משך ותדירות הטיפול, סוג ההכשרה של המטפל, אישיות המטפל והמטופל והברית הטיפולית על התהליך ותוצאות הטיפול.
הכנס מיועד להפגיש חוקרים ומטפלים מרחבי העולם וממגוון גישות טיפוליות, על מנת לאפשר להם לשתף אחד את השני בממצאים המחקריים העדכניים ביותר, תוך ניהול דיונים, העלאת שאלות, וחשיבה ביקורתית, באופן שמשרת ומשדרג את המחקר ואת הטיפול.
הכנס עסק במגוון רחב של טיפולים, כולל טיפול דינמי ופסיכואנליטי ארוך טווח, טיפול משפחתי, טיפולים יותר ממוקדים ומובנים (כגון טיפול ממוקד רגשות, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי), טיפולים שמשלבים טכניקות מדרמה-תרפיה, שילוב מיינדפולנס בטיפול ועוד. החזון של ה-SPR רואה בכל הטיפולים הללו טיפולים שיש לחקור אותם ולהבינם - לגבי כל טיפול אפשר וצריך לשאול שאלות ולמדוד את אפקטיביות הטיפול ומנגנוני השינוי. אפשר למדוד כל דבר בעזרת חשיבה יצירתית ומאמץ. ייתכן שהמדידה לא תמיד תצליח להכיל את כל הניואנסים, אבל אפשר וצריך לשאוף להגדיר אינדיקטורים - גם אם הם חלקיים בלבד - לשינוי משמעותי בחיים של המטופלים שלנו.
יש הרבה כנסים שעוסקים בפסיכותרפיה. בדרך כלל, אלו כנסים של ארגון מסוים, כאשר הארגון משתייך לזרם או לסוג טיפול ספציפי. היותו של הכנס בין-תחומי מאוד משמעותי בעיני. זה מאפשר התבוננות ברעיונות ובמושגים מרכזיים בפסיכותרפיה מפרספקטיבות ושפות שונות. בנוסף, כנסי ה-SPR מעודדים הצגת ממצאים ורעיונות חדשים וראשוניים, לעיתים קרובות על ידי סטודנטים וחוקרים בתחילת דרכם. זה לא כנס שבו רק אנשי מקצוע בכירים מציגים תוצאות סופיות. יש מקום להביא רעיונות בהתהוות, ולהציגם באווירה מעודדת ופתוחה לצד ביקורת מדעית.
היה לנו - הועדה המארגנת - חשוב לארח את באי הכנס מכל העולם, באופן שמכיר תודה ומחזיר משהו מהחום והאירוח שקיבלנו אנחנו בכנסי ה-SPR בהם השתתפנו ברחבי העולם ואכן האירוח הישראלי החם והנדיב בלט במיוחד. בחרנו לקיים את הכנס בירושלים, שהיא עיר קסומה ומיוחדת, במבנה הייחודי וההיסטורי של האימק"א, שמייצג ונותן ביטוי למגוון ולעושר התרבותי של אזורנו ומממש חזון של קיום משותף.
זאת ועוד, זו הייתה הזדמנות להביא קבוצה בכירה ביותר של חוקרים מכל הגישות של חקר הפסיכותרפיה לישראל, על מנת שהחוקרים והמטפלים הישראלים, כמו גם קובעי מדיניות בריאות הנפש בישראל, ישמעו על הנעשה בתחום ברחבי העולם. חשוב להדגיש שהעיתוי לא היה יכול להיות יותר טוב - אנחנו נמצאים בעיצומה של הרפורמה בבריאות הנפש והאופי של השירות הפסיכולוגי בישראל עומד להשתנות באופן משמעותי בשנים הקרובות. יותר ויותר עומדות על הפרק שאלות כמו - איזה סוג טיפול מומלץ לאיזה מטופל, מה משך הטיפול הנדרש, איך לגרום לטיפול להיות אפקטיבי ואיך מודדים את האפקטיביות של הטיפול.
בעיני, כל מטפל טוב הוא גם חוקר. על מנת להיטיב עם המטופלים, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, לגבי כל מטופל, האם הטיפול שאני מעניק הוא אפקטיבי עבורו? האם המשך והתדירות נכונים? האם ההתערבויות שאני מיישם, הקצב והדגשים של ההתערבויות, מקדמים את המטופל? כמטפלים עלינו לדעת להעריך את הדברים הללו בכל רגע במהלך הטיפול וגם לעצור ולהתבונן באפקטיביות של התהליך הטיפולי אחת לכמה חודשים. בכל רגע נתון מטפלים מקבלים החלטות - האם להגיב או לא להגיב, האם להציע פרשנות או פשוט לתמוך, האם להתייחס לחוויה הרגשית של המטופל או למחשבות שלו. אנחנו כבר יודעים שלפעול לפי האינטואיציות או ההרגלים שלנו בלבד, זה לא מספיק. מטפלים צריכים, כמו חוקר טוב, להתבונן באפשריות שונות, לקחת בחשבון מספר רב של גורמים ועל בסיס הנתונים, להכריע בין אופציות ולבחון את התגובה.
יש הרבה אתגרים. אם אני צריך לבחור אחד, הייתי בוחר במה שנקרא ה-science-practice gap. זאת אומרת שבהרבה מקרים יש פער בין הידע המחקרי ובין איך שמטפלים עובדים בשטח. יש הרבה חסמים שמקשים על הטמעת ידע וטכניקות עכשוויות בקליניקה. בין היתר, ישנה בעיית סוציאליזציה, במובן שהרבה פעמים מטפלים לומדים גישות טיפול מסוימות ולא מספיק שואלים האם הגישה הזאת מתאימה לכל מטופל ובכל מצב. לטובת ציבור המטופלים הישראלי, עלינו תמיד לשאול את עצמנו מה אנחנו יודעים מהספרות המחקרית העכשווית, להעלות השערות אלטרנטיביות ולהיות עם יד על הדופק.
פרופסור גארי דיימונד הוא ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי. פרופסור דיימונד הינו אחד המפתחים של טיפול משפחתי מבוסס התקשרות (ABFT) למתבגרים דיכאוניים ואובדניים.
