חיפוש
  • דף הבית
  • מאמרים
  • "שמתי לי פודרה, צבעתי ריסים" - על תהליך בחירת בן זוג במגזר הדתי לאומי

"שמתי לי פודרה, צבעתי ריסים" - על תהליך בחירת בן זוג במגזר הדתי לאומי

פורסם על ידי ד"ר עפרה שלו

כמו בשירו של אביתר בנאי "פודרה", כך גם בסרטה הנפלא של רמה בורשטיין "לעבור את הקיר", הצופים מלווים גיבורה במסעה הרגשי והקונקרטי למציאת חתן. מיכל, גיבורת הסרט, מחליטה להינשא, קובעת תאריך, מזמינה אולם ובוחרת שמלה, למרות שחתן היא טרם מצאה. לכאורה מעשייה של מיכל נתפסים כסוג של שיגעון או אולי אמונה עיוורת, אך מיכל מייצגת קבוצה בחברה הישראלית ובחברות מסורתיות נוספות, בהן בחירת בן זוג אינה בהכרח תהליך המתרחש באופן ספונטני, אלא תהליך מתוכנן היטב, המכוון לנישואים לאחר תקופת היכרות וחיזור קצרים.

השאלה כיצד אנו בוחרים בן זוג קיבלה התייחסות נרחבת בספרות המחקרית, כאשר רובם ככולם של המחקרים עסקו באוכלוסייה מערבית מודרנית. החוקרים ניסו להבין על בסיס אילו משתנים אנשים בוחרים בן זוג ומה מאפיין את המרכיבים (הפיזיים, הרגשיים, הקוגניטיביים, או החברתיים) הלוקחים חלק בתהליך זה. כך למשל, מחקרים שיצאו מנקודת המבט של התיאוריה האבולוציונית, הראו כי המניעים לבחירה הזוגית קשורים באופן ישיר לרצון ו/או לצורך להעמיד צאצאים בעלי כושר הישרדות גבוה (Buss, 1988, 1999). מחקרים שיצאו מנקודת המבט של התיאוריות הפסיכודינמיות, קשרו את הבחירה הזוגית לצורך לשחזר את היחסים המוקדמים שהיו לאדם עם הוריו (Aron et al., 1974; Geher, 2000; Jedlicka, 1984; Wilson & Barrett,2008). תיאוריות דמיון והשלמה הניחו כי אנשים יבחרו בני זוג אשר מחזיקים בעמדות, ערכים והשקפות הדומים לשלהם, ועל כן יעדיפו בני זוג הדומים להם במשתנים כגון: דת, השכלה ורקע משפחתי (Murstien. 1976). תיאוריית החליפין רואה את תהליך הבחירה כמבוסס על "עקרון ההנאה" (pleasure principal) – כלומר אנשים יחפשו בן זוג שהקשר עמו יביא להם רווח ותועלת יותר מאשר עלות או מחיר (Ellis & Kelly, 1999). כל התיאוריות הללו סיפקו תמונה מקיפה למשתנים האישיים והבינאישיים הפועלים בבחירת בן זוג לנישואין, אך התייחסו בצמצום רב לקונטקסט החברתי-תרבותי אליו שייכים בני זוג ולהשפעה של קונטקסט זה על תהליך הבחירה הזוגי.

מחקר איכותני שערכתי, במסגרת עבודת דוקטורט בבית הספר לעבודה סוציאלית בבר אילן, בחן את תהליך בחירת בן הזוג בקרב זוגות דתיים לאומיים. המחקר ביקש להתחקות אחר תהליך הבחירה, בתוך קבוצה בעלת מאפיינים תרבותיים וחברתיים ייחודיים, המחזיקה בערכים דו-תרבותיים, דתיים ומודרניים גם יחד. המחקר כלל ראיונות עומק עם זוגות בשנת הנישואים הראשונה. השתתפו במחקר 18 זוגות הנשואים בין ארבעה חודשים לשנה, כאשר הראיונות נערכו בנפרד עם כל אחד מבני הזוג.

הממצאים הראו כי ההחלטה להינשא מתוארת כתהליך משמעותי ומרכזי, כאשר הסיבות והתהליכים המעורבים בבחירה הזוגית התמקדו בסיבות חיצוניות או במדדים חיצוניים, אשר השפיעו על הבחירה ועל תזמון ההחלטה להינשא. בדומה למיכל גיבורת הסרט, מרכיבים כמו דמיון בזהות הדתית או ציפייה חברתית להינשא בגיל צעיר יחסית, הם שהובילו גם את משתתפי המחקר בתהליך הבחירה. סיבות פנימיות, אישיות ורומנטיות, הופיעו במידה מצומצמת בלבד או בשילוב עם שיקולים ודילמות חברתיות ותרבותיות.

ניתוח הממצאים העלה כי בקרב זוגות דתיים לאומיים קיימים שני סגנונות בחירה מרכזיים

  1. "הבוחרים הרציונליים": המרואיינים בקבוצה זו נתנו הסברים קוגניטיביים לבחירה הזוגית. תיאור הבחירה לא כלל רגשות חיבה ואהבה כלפי בן או בת הזוג, וכאשר התעוררו התלבטויות הן קיבלו פתרון שכלתני שאפשר את הבחירה. בתוך בקבוצה זו זוהו שני תת דפוסי בחירה- "המהמרים הנגררים" ו"מחפשי ההתאמה". בשתי תת הקבוצות המשתתפים נכנסו לתהליך בחירת בן או בת הזוג מתוך החלטה מודעת ולא ספונטנית לחפש בן זוג לנישואים. לדוגמא, כך עלה מדבריה של אחת המשתתפות: "אנחנו צוחקים על זה שתמיד מה הבעיה בדייטים? שאתה קודם כל רוצה להתחתן ואז אתה יוצא. שזה באיזשהו מקום הפוך. זה לא אמור להיות ככה. בעיקרון קודם אתה נפגש עם בן אדם, ואז אתה מחליט שאתה רוצה להתחתן איתו".

    תקופת החיזור נתפסה על ידי המשתתפים כמוגבלת בזמן, משום שהם אינם מעוניינים בקשר לצורך בילוי משותף או הנאה, אלא מתייחסים לתקופה זו כזמן בו עליהם לבחון את התאמתו של בן הזוג להיות עבורם בעל או אישה. מגבלת הזמן והתחושה כי יש לקבל החלטה מהירה, הובילה חלק מהמשתתפים לתהליך בחירה המתואר כהימור ממש. המשתתפים מודעים לחוסר יכולתם לבחור בן זוג על בסיס הכרות מעמיקה והם משלימים עם העובדה שהם לא ידעו בוודאות מיהו בן זוגם, והאם הוא אכן בן הזוג ה"נכון" עבורם. כך, למשל, עולה מתיאורו של אחד המשתתפים, הראל: "הרגשתי שאני לא מכיר בכלל את מי שעומדת מולי. ואחרי חודשיים בערך, החלטנו להתחתן, קצת פחות מחודשיים... ידעתי שאני לא מכיר אותה טוב, אמרתי שלהכיר את הבן אדם טוב, זה אי אפשר. בסופו של דבר היא בחורה טובה, אין סיבה ש...שיהיה בלגן. סך הכל אנחנו אנשים נורמאלים, יהיה טוב בעזרת השם".

  2. "הבוחרים הרגשיים": הנמצאים בקבוצה זו אופיינו בכך שהבחירה הוסברה כתהליך רגשי ופנימי, תוך התייחסות לייחודיות של בן הזוג ולתכונותיו השונות, או לאינטראקציה ולקשר הבין אישי שנוצרו. קבוצה זו גם היא נחלקת לשתי קבוצות משנה אשר מובחנות ביניהן בשני ממדים: גיל ההיכרות וגיל הנישואים. "קבוצת הצעירים" כללה בתוכה משתתפים בגילאי 18-21, אשר הכירו את בן או בת זוגם במהלך גיל ההתבגרות ונישאו בגיל צעיר. החיבור וההיכרות החל כאהבת נעורים, אשר התפתחה לחברות. בתקופת החיזור, לאור גילם הצעיר של בני הזוג, נישואים לא היו אופציה, אולם כאשר בני הזוג הגיעו לגיל שמונה עשרה, הנישואים הפכו לאפשריים והם תארו מעין צומת דרכים מלאכותית, בה עליהם להכריע על גורלו של הקשר. השאלות שהעסיקו את המשתתפים הללו, היו קשורות לממד העיתוי והזמן, כאשר התנהל דיאלוג עם ציפיות חברתיות דתיות מחד גיסא ועם צרכים אישיים של מימוש וצמיחה אישית, מאידך גיסא. הקונפליקט תואר כקונפליקט נאמנויות בין הנאמנות לעולם הערכים הדתי, אשר תופס קשר זוגי כקשר שמטרתו הינה נישואים ומגביל את תקופת החיזור, לבין הנאמנות לחברה הישראלית והציפיה לשרת את המדינה בגיל זה, כאשר לרוב המשתתפים היה ברור כי נישואים לא יאפשרו מימוש מלא של הדרישות החברתיות-לאומיות.

    "קבוצת המבוגרים" בתוך "הבוחרים הרגישים", כוללת בתוכה זוגות שהכירו בגיל מבוגר יחסית לממוצע בציבור הדתי-לאומי (23 ומעלה). ההיכרות הייתה מראש למטרת נישואים וקבלת ההחלטה להינשא העסיקה את המשתתפים כבר עם תחילתו של הקשר. עם זאת, בשונה מהקבוצות האחרות, המשתתפים בקבוצה זו בוחנים את הקשר הזוגי מתוך נקודת מבט אישית, וכמעט ואינם נותנים מקום לציפיות חברתיות או דתיות, ולעיתים אף להיפך, קיימת מודעות לכך כי הבחירה בבן הזוג היא בניגוד לציפייה החברתית או הדתית מהם.


השלכות המחקר לפרקטיקה- יישומים קליניים

העיסוק בזוגיות באוכלוסייה הדתית לאומית מקבל ביטוי בקרב חוקרים ובעבודתם של יוצרים דתיים. אלה ואלה מבקשים להעלות לסדר היום את המורכבות ואת הייחודיות של המגזר הדתי לאומי ולתת ביטוי לקשיים ולחוויות של צעירים בתוכו. ממצאי מחקר זה עשויים לתרום תרומה משמעותית לאנשי מקצוע העוסקים בטיפול זוגי ומשפחתי, ובליווי של יחידים השייכים למגזר הדתי לאומי , בפיתוח והעשרה של טכניקות טיפוליות רגישות תרבות. הממצאים מלמדים כי זוגות דתיים מתמודדים בתהליך בחירת בן זוג עם אתגרים אשר אינם מופיעים בספרות המקצועית של הטיפול הזוגי, ומחייבים התייחסות והתאמה המבוססים על ידע ועל רגישות תרבותית. למשל, טכניקה המיושמת תדיר בטיפול זוגי היא הזמנה של המטפל את בני הזוג לתאר את הפגישה הראשונה ואת תקופת החיזור והיכרות. שאלה זו משמשת ככלי הערכה המבוסס על מחקרו של גוטמן (Gottman, 1992) אשר מצא כי זוגות המתרפקים על זיכרונות מתקופה זו ומתארים בפירוט את החוויות החיוביות שלהם ממנה, הנם זוגות שיש להם בסיס זוגי טוב, והטיפול בהם עשוי להיות יעיל ומשמעותי (Hendrick, 2007). עבור חלק ניכר מהזוגות במחקר הנוכחי, תקופת ההיכרות הקצרה, הכוללת מערך איסורים והגבלות על מגע ואינטימיות, אינה בהכרח התקופה הטובה או האידאלית של הקשר. שימוש בטכניקה שתוארה לעיל עשוי להיות  לא יעיל ולא מהימן בהערכה את אופיו וטיבו של הקשר. שאלה חלופית המזמינה את הזוג להיזכר בתקופה כלשהי בה חשו טוב ונוח זה בחברת זו, עשויה להיות בעלת ערך הן לבני הזוג והן למטפל בתהליך ההערכה.

מטפלים הפוגשים זוגות דתיים לאומיים צעירים בשנת הנישואים הראשונה, חשוב שיהיו מודעים לכך כי לאור תהליך הבחירה המהיר, עבור זוגות דתיים לאומיים, המפגש עם בני המין השני מתואר כמפגש בין שתי "תרבויות" וכחוויה של הלם תרבותי. ההפרדה במערכת החינוך מגיל צעיר כמו גם לאורך כל שנות גיל ההתבגרות, עד סיום השירות הצבאי או הלאומי, יוצרת תחושה של זרות וחוסר היכרות בין המינים, כאשר המעבר לנישואים מחדד את השונות ואת הקושי לגשר על הריחוק וההפרדה שהייתה נחלתם עד הנישואים. בני זוג, במיוחד אלה הנישאים בגיל צעיר, מתמודדים בו זמנית עם מעבר למגורים משותפים, התנסות מינית ראשונה, התמודדות עם הלכות דתיות אשר אינן מאפשרות תכנון ילודה ועוד. האינטנסיביות של המגוון הרחב של חוויות ראשוניות לאחר הנישואים, עשויה להעלות קשיים ייחודיים.

מודעות של מטפלים למורכבות זו, תאפשר להם לנרמל את תהליך המעבר, ולסייע לזוגות הפונים לטיפול, לחוש כי הקשיים עימם הם מתמודדים הינם נורמטיביים והנם פועל יוצא טבעי של תהליך הבחירה והקונטקסט החברתי בו הם חיים.

על המטפלת והחוקרת - ד"ר עפרה שלו

עפרה שלו היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ומדריכה, חוקרת ומרצה בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן (www.ofrashalev.com).